הסבא-רבא, יהודה שרת, כתב את הלחן לשירה של רחל והיה ממעצבי ליל הסדר הקיבוצי. הנין ענבר חקר את פועלו המוזיקלי ויצר מפגש בעקבות שיר עלום "השדות החרושים", שנכתב כחלק מקנטטה "ממשבר לתקומה"
*תמונה ראשית: הנין ענבר שרת (מימין) הנין מתוך המופע "השדות החרושים". בעקבות השיר האבוד של הסבא-רבא. צילום: באדיבות המשפחה
"אני בכלל אינני חושב את עצמי למלחין, מפני שאין לי את התכונות למלחין. אני אף פעם לא אגיד שאני כתבתי שיר – בשבילי לכתוב זה נחלת הגאונים". את המילים הללו כתב לא אחר מאשר יהודה שרת, שהלחין שירים מוכרים כמו "ואולי" למילים של רחל המשוררת, והיה ממעצבי ליל הסדר הקיבוצי. הדברים צוטטו במופע זמר ומלל בשם "השדות החרושים" על ידי נינו של יהודה, ענבר שרת, בו השתתפו ששה זמרות וזמרים, שגם ניגנו בחצוצרה, חליל ופסנתר. הקהל הרב שהגיע לקח חלק בשירה.
משפחת אצולה ציונית וגם מוזיקלית
יהודה שרת היה בן למשפחת אצולה ציונית. אחיו משה היה שר החוץ של ישראל הצעירה, וראש הממשלה בשנים 1954-56. אחותו עדה הייתה נשואה לאליהו גולומב, ממייסדי ארגון ההגנה ומפקדו הראשון, והאחות רבקה לדב הוז, מאבות התעופה בארץ.
זו הייתה גם משפחה מוזיקלית: משה ניגן בקלרינט בתזמורת גמנסיה הרצליה, ורבקה הייתה מורה לפסנתר בתל אביב הקטנה (לימדה בין השאר את הילדה נעמי פולני). יהודה, חבר יגור, עסק בפעילותו המוזיקלית לאחר שעות העבודה. הוא כתב שירים, קנטטות ועיבודים למקהלות, ויצר ביגור ליל סדר קיבוצי שעבר במהלך השנים לקיבוצים רבים בתנועה (זכור במיוחד הלחן הגרנדיוזי שכתב לשירו של ביאליק "קומו תועי מדבר").
בנו של יהודה, נבות שרת, צנחן, חקלאי ומדריך גד"ש, היה במשך שנים רבות חבר דגניה ב. נבות ואשתו רוחה נפטרו לפני כשנה. נכדם ענבר (29) הוא מוזיקאי מקצועי, שלומד כיום לתואר שלישי בבאזל. ענבר חקר את פועלו של סבא רבא שלו, והתוצאה היא המופע "השדות החרושים – מפגש מוזיקלי בעקבות שירו האבוד של יהודה שרת".
"המוזיקה", מספר ענבר "הייתה תמיד נוכחת בבית משפחת שרת, והתבטאה בשירה ובנגינה במפגשים המשפחתיים. אני נחשפתי לשחזור סדר הפסח של יגור כשהייתי בן 11 וזה עשה עלי רושם אדיר. התחלתי לחקור את המוזיקה של יהודה. אלה לחנים שלא משתלבים בז'אנר כלשהו. זו לא 'מוזיקה קלה', אבל גם לא כזו של אולם קונצרטים. כתלמיד של מוזיקה מודרנית אני יכול לומר שהרעיון לשתף את הקהל בביצוע יצירה הוא בהחלט חדשני ואוונגרדי".
שיישמע כאילו מימי התנ"ך
הרעיון למופע עלה בעקבות בקשתו של סבא נבות להעלות לזיכרון שיר נשכח של אביו יהודה בשם "השדות החרושים", שנכתב כחלק מהקנטטה "ממשבר לתקומה". הקנטטה בוצעה ב-1935 על ידי מקהלה של חברות, חברים וילדי המשק, בחג המשק של יגור. "יהודה שרת", מסביר ענבר "היה 'מלחין קונספטואליסט' שביקש להלחין בסגנון שיישמע כאילו מימי התנ"ך, עם צמצום טוטאלי של האמצעים המוסיקליים. דוגמא מובהקת לכך הוא הלחן לשיר 'רחל' ('הן דמה בדמי זורם') של רחל המשוררת, בו נעשה שימוש בארבעה צלילים בלבד. שרת נהג ללמד את השיר בהכשרות בחו"ל בליווי רקיעות ברגליים".
בשליחות להכשרות נוער בגרמניה (1931-1933) יהודה למד אצל המוסיקאי הגרמני פריץ יידה, שניסה להקים "קהילות שרות", שיחיו (הח' בפתח) את המוסיקה העממית הגרמנית. כשחזר לארץ הביא איתו רעיונות אלה, ויישם אותם בקהילה הקיבוצית, במקהלות ובטקסי חג. בצד זאת הוא גם חיבר מילים למנגינות קלאסיות: הקאנון הידוע "כי רד היום" (שבוצע על ידי הקהל והזמרים במופע), "מי ייתן ראשי מים" (מבוסס על הרמוניה של באך), "כי יש יום", "למה זה תישא עיניך" ועוד.
חלום רומנטי חולף?
באפריל 1931, בהיותו בשליחות, קיבל יהודה שרת את הידיעה על פטירתה של רחל המשוררת, אותה הכיר מקרוב. הוא כתב אז את הלחן לשירה של רחל "ואולי" והשמיע אותו פעם אחת, בערב תרבות, ללא ליווי. כבר סופר בכמה מקומות על יחסו השלילי של שרת ללחן זה. ענבר ציטט את שרת מתייחס ליצירה: "כשהשיר הזה נולד אמרתי לו – מה לך ולי בכלל. חטאת נעורים, צפצופי נעורים, נתפסתי לרומנטיקה. אני מצטער מאוד על השיר הזה". בנוסף מעלה ענבר השערה שיתכן כי מילותיה של רחל הרתיעו את הסבא רבא, החבר הנאמן לקיבוצו ולחזון הציוני: ואולי לא היו הדברים מעולם – כלומר, האם הכל היה חלום רומנטי חולף?
ההסתייגות לא עזרה. לפני סיום השליחות עבר יהודה במספר מחנות נוער, ושמע את הילדים שרים את "ואולי". עוד בחייו של שרת השיר הועלה על תקליט, והפך לשירה הידוע, האהוב והמושר ביותר של רחל. ענבר הראה שעל פי התווים המקוריים וכוונת המלחין יש לשיר אותו בצורה שונה מהמקובל כיום – דוגמא אחת מיני רבות למה שקורה לשיר אחרי שהוא עוזב את סדנת המלחין ונהיה לנחלת הכלל. למשל את "הוי כנרת שלי, ההיית או חלמתי חלום" יש לשיר רק פעם אחת ולא פעמיים.
ב-1933 יהודה חזר ליגור, וניסה ליישם את הכלים החינוכיים והמוזיקליים שרכש בגרמניה. הוא "לקח איכרים ועשה איתם שירה מוזיקה". כתב עיבודים למקהלות, שירים ויצירות. המוסיקה שימשה לו כלי חינוכי וחברתי, דרכה הקהילה חווה חוויה רוחנית וחברתית ומחזקת את היחד.
ממשבר לתקומה
השיר "השדות החרושים", לו כתב מילים ולחן, הוא כאמור חלק מקנטטת "ממשבר לתקומה". באותה תקופה, הסביר ענבר, היו בני נוער רבים עקורים, ללא הורים בקיבוצים. הנראטיב של הקנטטה הוא ימים של קושי סבל ועמל ואז יורד הגשם הטוב ומחייה את האדמה ואת האדם.
המופע הנוכחי הוא מחווה והגשמת חזונו של יהודה שרת על שירת רבים אמנותית. הוא בוצע לראשונה במעגן מיכאל בשנה שעברה, בפני שבט שרת לדורותיו, והשנה ברמת יוחנן ובחצר כינרת. המבצעים – חברים וחברות של ענבר ממסגרות שונות, ואחותו נועם ששרה ומנגנת בחליל צד. הערב הסתיים בשירת רבים של שירו הכמו-חסידי של שרת מתוך סדר הפסח של יגור: "וקרב פזורינו מבין הגויים".
כל שיד העצב לא עקרה משורש
עוד על הקשר בין יהודה שרת לרחל המשוררת
ב-1929 נדפס בעיתון "דבר" שירה "שי" ("אעולל כגפן/ שארית הרחש").
יהודה רואה אותו בעיתון, כותב לחן ושולח אותו לרחל – שלא ידעה לקרוא תווים.
השיר בלחן זה, הפחות ידוע בציבור, הוא היחיד שרחל שמעה בחייה, בהיותה על ערש דווי. המבצעת הייתה עדה, אחותו של יהודה.
