שכנים ומאיימים 

סכסוך שכנים על שביל הפך לתביעה על הטרדה מאיימת. סיפורים מטרידים מהחצר הקיבוצית 

צו למניעת הטרדה מאיימת כבר אינו חריג בנוף החצר הקיבוצית, והפך להיות "מכשיר משפטי" מוכר. יותר מפעם אחת סקר "משפט חברים" אירועי "הטרדה מאיימת", אך תחילה הסבר קצר:  

כאשר אדם טוען שאחר מטריד אותו, מאיים עליו או פוגע בו, הוא יכול לפנות, מכוח החוק למניעת הטרדה מאיימת, בבקשה לבית משפט השלום ולבקש לקבל "צו למניעת הטרדה מאיימת וצו הגנה" עליו, כדי למנוע מאותו אדם אחר להטרידו, לפגוע בשלוות חייו, בפרטיותו, בחירותו או בגופו.  

כך, למשל, סעד זה של "מניעת הטרדה מאיימת" שימש בן קיבוץ שטען כי שכנתו בדירה הצמודה (קיר משותף) מחזיקה "כלב שנביחותיו מטרידות את מנוחתו", וכאשר הוא משמיע מוזיקה היא "דופקת בפטיש על קיר ביתו". סיפור אחר הוא על משפחת חברים שכתוצאה מסכסוך בעקבות בנייה בדירה הסמוכה, ביקשה להוציא צו למניעת הטרדה כנגד השכן שנכנס לחצרם, הסיג את גבולם ואיים עליהם. בשני המקרים הללו הוציא בית המשפט צו הדדי, שחל על כל אחד מהצדדים שאוסר עליו להטריד את רעהו. בעבר עשה שימוש בצו שכזה גם קיבוץ שביקש להפסיק "הטרדות בלתי פוסקות" מצד חברת קיבוץ כלפי חברים במהלך האסיפה, עד כדי "פיצוץ אסיפות". במקרה אחר התבקשו צווים כתוצאה מהטרדות של נושאי משרה והיו מקרים נוספים בהם חברים חשו מאוימים מהטרדה של חברים אחרים.  

איים ותקף 

בקיבוץ אפק נמצא לאחרונה כי שתי משפחות שכנים מצויות בסכסוך ביניהן בנוגע לדרך הגישה המשותפת לבתיהם. גם הקשר של קרבה משפחתית בין הגברים במשפחה לא הועיל ליישוב המחלוקת שכן אף הם מצויים בסכסוך ממושך. אחת המשפחות, בני זוג, (נקרא להם – המבקשים) פנתה לבית המשפט, לאחר תלונה שהגישה במשטרה, וביקשה באמצעות עו"ד עידן רז לקבל צו למניעת הטרדה מאיימת כלפי שכנם. לטענתם, השכן "איים ותקף את המבקש תוך הדיפתו עם משטח עץ גדול, וגרם לנפילתו עם אופניו אל הקרקע. כתוצאה מכך, נחבל המבקש ונזקק לטיפול רפואי. לטענתם, השכן אמר כי ימרר את חייהם ואף איים עליהם בשפה בוטה. הם סיפרו שהשכן "מטריד אותם, באופן כזה שמקשה עליהם להיכנס לביתם תוך הנחת פסולת בשביל הגישה המשותף". 

השופט מוטי כהן מבית המשפט בקריות נענה לבקשה והוציא "במעמד צד אחד" (בנוכחות המבקשים בלבד) צו ארעי כנגד השכן וקבע דיון "במעמד שני הצדדים" בתוך מספר ימים. בבית המשפט הלין השכן "על גובה המדרכה בדרך הגישה שלדבריו לא נבנתה לפי תוכניות גבהים", והגיש לתמיכה בטענה תמונות של המדרכה ומסמכים נוספים.  

השופט מוטי כהן תיאר שהחוק נועד "להגן על אדם" מפני הטרדה או נקיטת איומים כנגדו. נסיבות ההטרדה או האיום מלמדות ברמה של "בסיס סביר להניח" כי המטריד או המאיים עלול לשוב ולחזור על המעשים. "כדי שמעשה יהווה הטרדה מאיימת עליו ללמד על צפי להישנות מעשה עתידי שתהיה בו פגיעה בגופו או בשלוות חייו או בפרטיותו או בחירותו של הנפגע".  במתן צו הטרדה מאיימת, יש משום הגבלה לא מעטה על חירות יסוד האדם ובה גם חופש התנועה, אשר מבקש הצו רוצה להגבילן. מן הראוי, הוסיף השופט, כי הפעלת חוק מניעת הטרדה מאיימת, אשר נתונה לסמכותו של בית המשפט השלום, תיעשה באופן מושכל, תוך "איזון בין הזכויות". 

השופט השתכנע ממהימנות עדויות המבקשים שתאמה את שהתרחש. גם השכן אישר בעדותו כי "הרים את הפסולת ובה משטח העץ והניחם על המדרכה", אך לגרסתו, לכל היותר מדובר בהנחת פסולת שגרמה לפציעתו של המבקש. לשיטתו, "מדובר בסכסוך שכנים, ואף רחב מכך". 

השופט מצא שאין מקום להוציא צו המרחיק את השכן מהמבקשים שכן "הם שכנים בצמידות".  עם זאת הוא הוציא צו שאסר על השכן "להטריד את המבקשים בכל דרך ובכל מקום, לרבות בביתם ובמקום עבודתם", לאיים על המבקשים, לבלוש אחריהם, לארוב להם, להתחקות אחר תנועותיהם ומעשיהם, או לפגוע בפרטיותם בכל דרך אחרת". כן נאסר על השכן "ליצור עם המבקשים כל קשר בכל דרך". 

תוקף הצו, פסק השופט, הוא לתקופה של שישה חודשים והוסיף כי "בימים קשים אלו מצופה שהצדדים ינהגו בדרכי נועם ושלום איש ברעהו, ויחתרו לפתרון כולל תוך שיתוף רשויות התכנון וקיבוץ אפק באופן שיאפשר שימוש סביר של הצדדים בדרך הגישה מבלי שהדבר ייצור חיכוכים מיותרים ביניהם". 

איסור כניסה לחדר האוכל והכלבו 

והינה עוד סיפור אחרון לאסופה זו שמגיע בימים אלה. אחד הקיבוצים, פנה לבית המשפט השלום וביקש, באמצעות עו"ד יעל לוטן (עוז, לוטן, עינב, נורקין, גל), צו הטרדה מאיימת כנגד בן קיבוץ (נקרא לו – המשיב). השופטת ודאד יונס גנאים נענתה לבקשת הקיבוץ, במעמד צד אחד, והוציאה צו זמני שימנע מהמשיב "להטריד מילולית או פיזית את העובדים, בעלי התפקיד וחברי הקיבוץ, לאיים עליהם לבלוש אחריהם ולהתחקות אחר תנועותיהם בכל דרך ובכל מקום וליצור עימם קשר". השופטת זימנה את שני הצדדים לדיון במועד מאוחר יותר. הקיבוץ הופיע לדיון אך המשיב לא התייצב בבית המשפט הגם שקיבל זימון לדיון. השופטת שמעה את טענות הקיבוץ, החליטה להאריך את תוקף הצו הזמני למשך שישה חודשים ואסרה על המשיב גם להיכנס לחדר האוכל והכלבו של הקיבוץ ולהתקרב למתחם הנעורים של הקיבוץ. השופטת הטילה על משטרת ישראל למסור למשיב את עותק הצו.  

אז, מה קורה בחצר הקיבוצית?