בשלושת השנים האחרונות מתחולל במשק החלב בישראל שינוי משמעותי, אותו השינוי שהתחולל באירופה וארצות הברית כבר לפני 20 שנים. בבסיסה של השיטה החדשה עומדת השאיפה למתן את המגע עם הפרה למינימום, ולאסוף נתונים מרחוק.
לפי הגישה שרווחה בישראל בעשורים הקודמים, הוטרינר מהווה מכונה משומנת לאיסוף נתונים אודות מצבה הבריאותי והסטטוס הגניקולוגי של הפרה- בדיקות הריון רקטליות, מישוש שחלות, בדיקות רחם וגינליות, איסוף שתן בקפילרה לבדיקת קטוזיס ועוד ועוד.
לפי גישה זו, על ידי בדיקות אלו קרוב להמלטה, ניתן לאתר בגוף הפרה (דם, שתן) מטבוליטים מסוימים המעידים על מצב בריאות הפרה. על אף שלא היו לכך סימוכים מחקריים המעידים על קשר סיבתי וודאי, מקובל היה לחשוב שככל שהחריגה ברמות המטבוליטים הללו היא משמעותית יותר, כך הפרה חולה יותר. לדוגמה, פרות אשר בדמן נמצאה רמה גבוהה של גופי קטו, רמה נמוכה של קלציום, ניוד מוגבר של חומצות שומן חופשיות ועוד.
מחקרים מהשנים האחרונות מציעים גישה אחרת, הנתמכת בניסויים קליניים, אקראיים מבוקרים (Randomized Controlled Trial – RCT) ומעידה על כך שהקשר בין המטבוליטים הנבדקים לבין מחלות לאחר ההמלטה הוא לאו דווקא סיבתי, אלא נסיבתי. לפי גישה זו, המטבוליטים הללו הם תוצאה של תהליכים פיזיולוגיים נורמליים שמטרתם לתמוך בגוף הפרה בתקופת המעבר המאתגרת מבחינה מטבולית וחיסונית. עיקרון חשוב נוסף לפי גישה זו הוא מקור המחלות סביב ההמלטה. מחלות אלו המוכרות לנו (דלקת רחם, אצירת שליה, היסט קיבה וכו') הן ככל הנראה תוצאה של פעילות לא תקינה של מערכת החיסון, המתעוררת כתוצאה משינויים פיזיולוגיים נרחבים בשלוש מערכות עיקריות, אשר מייצרים דלקת סוערת. הגישה החדשה מציעה מדדים נוספים ואחרים, אותם ניתן למדוד בשלב מוקדם יותר ומרחוק, על מנת להבדיל בין פרות בריאות ויצרניות שמתמודדות עם הדלקת בצורה נורמלית לבין פרות חולות שמערכת החיסון שלהן מגיבה ביתר או בכשל.
בסקירה זו נתייחס לתהליכים הדלקתיים המתרחשים לאחר ההמלטה, הדרכים שלנו לאתר את הפרות החולות,לטפל בהן בצורה המיטבית על מנת למנוע החמרת התהליכים הדלקתיים לרמת תחלואה לאחר ההמלטה, לירידה בביצועים, בפוריות, ולבסוף ליציאה מהעדר.
תהליכים דלקתיים סביב ההמלטה- לא תמיד מחלה
תקופת המעבר מהריון לתחלובה, המוכרת לנו בתור "תקופת המעבר", מתייחסת לתקופה המתחילה שלושה שבועות לפני ההמלטה, ומסתיימת כשלושה שבועות אחריה. תקופה זו מלווה בשינויים פיזיולוגיים, מטבוליים ודלקתיים רבים, להם משמעויות ביצועיות, רווחתיות, וכלכליות רחבות היקף. ביצועי התחלובה הנוכחית וההזדמנות של הפרה להמשיך בעדר לתחלובה הבאה תלויות במידה רבה ביכולת של הפרה להסתגל לשינויים המהותיים הללו.
תקופת המעבר מתאפיינת תהליכים דלקתיים בכל הפרות, גם אם הן לא מראות תסמיני מחלה. התהליכים הללו מתרחשים בשלוש מערכות עיקריות:
- בלוטת העטין עוברת ממצב של ניוון ויובש, למצב של יצרנות. המהלך דורש חידוש נרחב של תאי הבלוטה. תהליך זה מגייס את המערכת החיסונית לפעולה ומלווה בתהליך המערב גורמי דלקת.
- הרחם-תהליך ההמלטה מלווה בנזק מכני לרקמה, חדירת מזהמים מהסביבה, יציאה של הוולד והשליה ולבסוף ניקוי הרחם וחזרה לגודלו המקורי. גם תהליכים אלו מגייסים את המערכת החיסונית ואת תהליכי הדלקת.
- מערכת העיכול, מסתגלת למנה חדשה לאחר ההמלטה ולהתאמות לצרכים התזונתיים של תחילת התחלובה. גם במערכת זו יש נטיה מוגברת לתהליכים דלקתיים בשלב זה.
התהליך הדלקתי, כאמור, מתרחש כמעט בכל פרה לאחר המלטה ונובע מעצם התחדשות של תאים, זרימת דם למערכות המתחדשות, וחדירת גורמים סביבתיים למערכת "מאותגרת" בשינויים.
ניתן לדמיין את הפעלת מערכת החיסון כחרב בעלת שני קצוות. קצה אחד של החרב מופנה בכיוון הנכון, נגד הגורמים המזהמים שחודרים ומהווים פוטנציאל לתחלואה. בעוד שהקצה השני יכול להיות מופנה בכיוון לא נכון, כלפי הפרה עצמה. כאשר מערכת החיסון מופעלת ביתר היא יכולה לפגוע בפרה עד כדי תחלואה של ממש, או להיכשל בתהליך הלחימה בגורמי הזיהום ולבסוף נוצרת תחלואה. ממחקרים רבים עולה כי רמה מסוימת של דלקת נדרשת על מנת לנווט בהצלחה דרך תקופת המעבר.
במה מתבטאים התהליכים הדלקתיים הללו, ומה המשמעותם?
נהוג לחלק את התהליך הדלקתי לשני סוגים- דלקת קלינית לעומת דלקת תת קלינית.
דלקת קלינית, כוללת חמישה סימנים עיקריים: חום, אדמומיות, נפיחות, כאב וירידה בתפקוד. בפרות חלב דלקות סביב ההמלטה מתחילות מהסימנים הקלאסיים הללו, וגורמות לתחלואה בכל המחלות המוכרות לנו סביב ההמלטה כגון- אצירות שליה, היסטי קיבה, דלקות רחם, דלקות עטין, שלשול וכו'.
בדלקת תת קלינית לא נוכל ראות ביטוי לחמשת הסימנים העיקריים הללו אצל הפרה, אך אם נמדוד את מדדי הדם כמו- קלציום, תאי מערכת החיסון, נדידת חומצות שומן בלתי נדיפות (NEFA), גופיפי קטו ועוד , נראה עליה בהם.
כל המטבוליטים והתאים הללו הם מולקולות שנועדו לסייע לגוף במהלך התמודדות עם הדלקת. לדוגמה- תאי מערכת החיסון עוברים דרך הדם אל רקמות המטרה בהן ישנה פגיעה ברקמה וצורך בחידוש תאים, וחדירת מזהמים סביבתיים כמו העטין או הרחם. גופיפי קטו מגיעים אל הדם ומטרתם להזין את השרירים ואת המוח כאשר יש ירידה ברמות הגלוקוז בדם. הגלוקוז מושקע בבניית לקטוז אשר הוא סוכר החלב, וגם קובע את נפח החלב ולכן מועבר בעודף אל רקמת העטין.
אם כן, אנו מבינים כי דלקות תת קליניות ומטבוליטים המופרשים לדם בעירור מסוים של מערכת החיסון הם לא גורמים שמפריעים לפרה או מחלישים אותה, אלא סימן לכך שגוף הפרה מסתגל בהצלחה לשינויים הקיצוניים המתחוללים בו סביב תקופת ההמלטה, ולכן אלו למעשה תהליכים רצויים לפרה ובכך גם לנו!
איך נוכל להבחין שהדלקת הפכה לבעיה?
כיצד, אם כן, ניתן להבדיל בין פרה חולה שמערכת החיסון שלה נכשלת בגלל עודף מזהמים או תגובת יתר, לבין פרה בריאה שמערכת החיסון שלה מופעלת במידה הנכונה?
על מנת להבין את ההבדל בין פרה חולה, שדורשת טיפול, לבין פרה עם תגובה חיסונית יעילה, נתאר תגובה פיזיולוגית בסיסית וקבועה בכל בעלי החיים: בטבע, במצב בו בעל החיים בריא ויש שפע של מזון, הוא יכול להפנות אנרגיה מטבולית לפעולות לא הכרחיות לשרידות כמו התרבות ויצרנות. ברגע שנשקפת סכנה הישרדותית או שמופיע גורם סטרס כמו ירידה בכמות המזון בשטח, מזג אוויר קיצוני וכו', האנרגיה שבעל החיים מייצר מנותבת לשרידות. הם מפסיקים להתרבות, כך שאין צורך גם ביצור חלב עבור הולדות, ומתרכזים רק בחיסכון אנרגיה, חימום או קירור של הגוף במזג אוויר קיצוני, או בריחה מטורפים.
באותו אופן גם הפרה המודרנית מתנהלת, כך שבמקרים בהם היא בריאה והמזון מספק את צרכיה היא מסוגלת להפנות אנרגיה מטבולית לייצור חלב ברמה מיטבית, ולפוריות. במקרה של תחלואה או עליה של גורמי סטרס אחרים האנרגיה מנותבת מפעולות "מבזבזות אנרגיה" לפעולות שמירה על החיים. דוגמה ראשונה במעלה היא דוגמת פעולת מערכת החיסון:
הגלוקוז הוא מטבע האנרגיה החשוב ביותר, ממנו מופקת אנרגיה במסלולים רבים לכל פעולות התאים. במקרים בהם הפרה מרגישה טוב ומקבלת תנאים טובים ליצרנות, הגלוקוז בגופה מנותב בעיקר לעטין, שם מיוצר ממנו לקטוז, הוא סוכר החלב, אשר בעקבותיו נקבע נפח החלב. בד בבד, תאי מערכת החיסון דורשים רמות גבוהות של גלוקוז להפקת אנרגיה לתפקודם ולכן הם צורכים גלוקוז שנמצא בדם.
כאשר הפרה חולה, נדרשת פעולה מוגברת של מערכת החיסון לחידוש רקמות ולחימה בפתוגנים החודרים למערכות הגוף השונות לאחר ההמלטה, ישנה צריכה גבוהה מאוד של גלוקוז על ידי תאי מערכת החיסון. כדי לשמור על החיים של הפרה, אחת התגובות השמורות ביותר בהיסטוריה של בעלי החיים כולם, כפי שתואר לעיל, היא כאמור- לנתב את מטבעות האנרגיה כמו גלוקוז, לפעולות מצילות חיים. הורדת כמות החלב המיוצר על ידי הורדת כמות הגלוקוז המופנה לייצור חלב היא פעולה חסכונית מאוד עבור הפרה, שמתעדפת שמירה על החיים בעזרת מערכת החיסון, על פני יצרנות חלב. לכן בפרות האלה אנחנו רואים ירידה בחלב, או אפילו עמידה במצב סטטי ביצרנות, בשלב בו היינו מצפים לראות עליה בחלב. ירידה ביצרנות החלב היא דגל אדום עבורנו. סימן לכך שהפרה הזו מנתבת אנרגיה ללחימה מאומצת בתהליכים דלקתיים שמתחוללים בגופה, עקב השינוי שהיא עוברת סביב ההמלטה, ושעלינו לשים לב לכך ואפילו לסייע לה במאמציה, כדי להחזירה לכשירות יצרנית מהר ככל הניתן. יש לכך כמובן גם משמעות רווחתית, כלכלית, וחזרה למחזוריות מהירה בהמשך.
הליך דלקתי חשוב נוסף הוא מאזן הסידן. מחקרים מראים כי היפוקלצמיה הינה תגובה בסיסית ומוכרת לזיהום בבעלי חיים רבים ולא רק בפרות חלב. מידה מסוימת של ירידה ברמות הסידן בדם הן הכרחיות להתמודדות עם זיהום. כאשר ריכוזי הסידן בדם יורדים, ההתגבשות של רעלני חיידקים בדם מעוכבת. מצב זה מאפשר למרכיבים ממערכת החיסון לתפוס את הרעלנים הללו ולהיפטר מהם דרך מיצי המרה. במקרים בהם התהליך הזה לא מתרחש, מצטברים רעלנים בדם, יותר קשר לגוף הפרה לפנות אותם וגם נוצרת תגובה דלקתית ביתר, לאור ניסיונות הפינוי הלא מוצלחים שהולכים ומחריפים. למעשה מחקרים מלמדים שהיפוקלצמיה, במידה מסוימת, לא צריכה להחשב פתולוגית, אלא זוהי דרך נוספת של הגוף להתמודד עם זיהום. התהליך המתואר מתרחש במקביל, כמובן, לצריכה אדירה של קלציום ברקמת העטין והעברה לחלב באופן טבעי ותקין. מתי כן נתייחס להיפוקלצמיה כמחלה? נחזור שוב להגדרה בה השתמשנו לדלקת קלינית, לפיה הדלקת מפריעה לתפקוד. כאשר אנו רואים ירידה בייצור החלב, פרה חולה בקדחת חלב (פרה במספר תחלובה גבוה, קרובה להמלטה, רובצת, מתקשה לקום וכו'), או רביצה המלווה בדלקת עטין אז אנחנו מבינים שההיפוקלצמיה היא משמעותית עד כדי כך שמסבה נזק ומפריעה לתפקוד התקין של הגוף. במקרה הזה צריך וראוי לטפל בפרה ולהתייחס אליה כחולה.
כיצד נוכל לאתר את הפרות החולות?
בעבר מכוני החליבה היו בעיקר משאבות חלב שיצרו וואקום וידעו לינוק את החלב החוצה מהפטמות אל מיכל החלב. היום מוטמעות במכונים מערכות מזהות שיודעות למדוד כמות חלב, מוליכות ועוד. בנוסף התגים הניידים נמצאים על הפרות בזמן אמת ומודדים על פני היום מדדים שמהווים אינדיקציה לנוחות ובריאות כמו העלאת גירה, עומס חום, רמת פעילות, זמן אכילה, זמן רביצה ועוד.
התגים הללו ומכוני החליבה משדרים אל תוכנות שמסוגלות להתריע על חריגות של הפרה ביחס לעצמה בימים הקודמים או ביחס לערכים רצויים שנשלטים על ידנו, וניתן להשתמש בהם כדי לדעת מה מצב הפרה מבחינה בריאותית ורווחתית על בסיס כמעט שעתי.
המערכות הללו הולכות ומשתכללות ככל שהזמן עובר, וכבר עכשיו מאפשרות לנו לזהות תחלואה בשלב מאוד מוקדם, ובכך לטפל (או לפחות לבדוק) מוקדם ולמנוע התדרדרות ותחלואה.
מהם אמצעי הטיפול העומדים לרשותנו?
לאחר זיהוי נכון של הפרות החולות שזקוקות לתמיכה חיצונית במערכת החיסון שלהן, הטיפול יתמקד בשני מישורים:
המישור הראשון – טיפול תומך- שמטרתו לספק לפרה מולקולות נוספות מאלה שנמצאות בחסר ואמורות לסייע לגוף בהתמודדות עם הדלקת- קלציום, גלוקוז בצורת פרופילן בהגמעה או דקסטרוז בעירוי וכו'. בנוסף הזנה תומכת המותאמת לעידוד אכילה וטיפול במצבים ספציפיים כגון מזון גס במצבי שלשול, הגמעה בסודה וכו'.
המישור השני – טיפול בגורם הראשוני שהביא להחמרת מצב הפרה והוא הפעלת מערכת החיסון ביתר או בחסר. סיוע למערכת החיסון יתבצע באמצעות הפחתת הדלקת בתרופות מורידות דלקת ומשככות כאבים (פינדין, רימדיל), וכן במתן טיפול אנטיביוטי נגד גורמים מזהמים החודרים דרך המערכות המצויות בסיכון אותן ציינו לעיל.
לסיכום
בהתמודדות הפרה עם המעבר בין יובש לתחלובה, דרך ההמלטה, על גופה לעבור התאמות ושינויים פיזיולוגיים ומטבוליים מהותיים. יכולת התמודדות הפרה עם השינויים הללו תקבע במידה רבה את ביצועיה בתחלובה העוקבת, כניסתה להריון ובכך את שרידותה בעדר. בעבר היה מקובל לחשוב שמולקולות שונות כמו גופי קטו, מחסור בקלציום, חומצות שומן נדיפות וכו' אלו המביאות לתחלואה, אך היום אנו יודעים שאלו מולקולות שמטרתן לתמוך בגוף בזמנים קשים, ולכן הן נחוצות וקריטיות ליכולת הפרה לעבור בהצלחה את תקופת המעבר. בזכות אמצעי ניטור מתקדמים הקיימים היום במכוני החליבה ובתגים על הפרות, אנחנו יכולים לעקוב מקרוב, באופן כמעט רציף, אחר התמודדותה של הפרה עם התהליכים הדלקתיים הכרוכים בתקופת המעבר הזו.
השקעה במניעה = רווח משמעותי בהמשך! עלינו לזכור שככל שנקדים לזהות את הפרות הנכונות ולטפל בהן- כך נמנע התדרדרות של מצבן ונוכל להפחית במידה רבה היארעות של מחלות הקשורות בהמלטה.
אם כן- חשוב לנו להכיר את התהליכים הדלקתיים האפשריים, את ההבדלים בין התמודדות פיזיולוגית להתמודדות פתולוגית, ולבסוף חשוב לנו לזכור שזיהוי מוקדם וטיפול מוקדם בדלקות מונע את ההתדרדרות למחלות סביב ההמלטה. *תודה לד"ר יהונתן ברקוביץ' וד"ר ערן אפרים שסייעו בכתיבת הכתבה.