לא הייתה הסתה ואם היה משהו זה בגלל שמפניה. בקיבוצים מפנים עורף לוותיקים, עוד כתבה ב"הארץ"
הסתה? מי, איפה?
ב-1994 הייתי כתב של "על המשמר" בכנסת. הימים ימי הפגנות של הימין נגד יצחק רבין, ולרחבת בניין משרדי הממשלה בקריית רם בירושלים, היו מגיעים בהסעות מאורגנות נערים וילדים חובשי כיפות, הם צוידו במשרוקיות והיו ניצבים מול הבניין, שורקים במשרוקיות וצועקים בגרונות ניחרים: "רבין בוגד", "רבין רוצח".
חשבתי לעצמי, שבין הפוליטיקאים ואנשי התקשורת חובשי הכיפות, שהיום טוענים שבכלל לא הייתה הסתה, אולי ישנם גם כאלה שכנערים/ילדים נטלו חלק בהפגנות ההן מול בניין הממשלה. מבחינת הגילאים זה מתאים.
וישנה גם אפשרות שהכל היה בארגונו וניצוחו של אבישי רביב. הוא הגיע לבתי הספר של החינוך הממלכתי דתי, הוא שכנע את המנהלים והמורים לשחרר את התלמידים מהלימודים כדי שיתייצבו להפגין, הוא ארגן את ההסעות לקריית רם (השב"כ מימן), הוא צייד את הנערים במשרוקיות והוא הדריך אותם מה לצעוק.
איזה מזל שיש להם את אבישי רביב, שאפשר לתלות בו את האשם בכל מה שקרה אז.
פירורים לוותיקים, שאריות
מירב מורן, בת קיבוץ געש, ממשיכה בסדרת הכתבות שלה ב"הארץ" על עוולות בקיבוצים, בעיקר כלפי הוותיקים. הפעם כתבה מרכזית במוסף סוף השבוע, שהכותרת שלה "אנחנו ייסדנו את הקיבוץ, נשארנו עם פירורים". כותרת המשנה בכתבה: "בגיל 90, יחיאל פרנקל החליט לצאת למלחמה נגד הקיבוץ שבנה במו ידיו. כמותו יש עוד רבים ברחבי הארץ, שמאשימים את הקיבוצים שלהם בהפניית עורף לדור המייסדים".
המרואיין המרכזי בכתבה הוא יחיאל פרנקל מוותיקי קיבוץ רבדים, שריאיון בו טען לקיפוח הוותיקים בקיבוצו, התפרסם ב"זמן קיבוץ" בספטמבר האחרון וממנו הגיעה אליו כתבת "הארץ". הטענה המרכזית של פרנקל היא נגד ההחלטה של רבדים לדלל את המניות בנכסי הקיבוץ שקיבלו בשעתו החברים הוותיקים, כדי לחלק מניות גם לחברים חדשים שהצטרפו לקיבוץ. לאחר מספר שבועות פורסמה ב"זמן קיבוץ" כתבה נוספת, בה הובאו דברים של ותיקים ברבדים שתמכו בהחלטת הדילול אותה אישר הקיבוץ ושללו את עמדתו של פרנקל. (גילוי נאות, כתבה שלי). דברים דומים הובאו גם בכתבה של מירב מורן.
החידוש העיקרי במה שאמר פרנקל ל"הארץ" הוא ההחלטה שלו להיעזר לצורך המאבק שהוא מנהל בשרותיו של עורך דין. לא על מנת לתבוע את הקיבוץ, אלא עורך דין שיעזור לו להציע הצעה משלו בנוגע לחלוקת המניות. ציטוט מדבריו: "כבר פעמיים בחיים שדדו אותי: ב–1939 רכושה של משפחתי ובתוכו מפעל הלבנים פרנקלובקה בעיר רדזימין הוחרם עם כיבוש הגרמנים, אחר כך באו הקומוניסטים לפולין והלאימו אותו כשהם מנמקים זאת ב'טובת העם, אושרו ושגשוגו הכלכלי'. לא מגיע לי שיגזלו את רכושי בפעם השלישית ולכן החלטתי להיאבק עד הסוף". השוואה קשה. נעקוב אחרי ההתפתחויות.
שני מרואיינים נוספים יש בכתבה, עמירם אפרתי מדן, וגדעון גלעדי, הנכד של ישראל גלעדי וחבר קיבוץ כפר גלעדי הקרוי על שם סבו. אפרתי, שהיה מזכיר הקיבוץ הארצי בשנות ה-90 ואחד מראשי קבוצת "פנסיה בראש", אומר: "זה כשל מוסרי. כוותיקים שנתנו את כל חיינו למקום, התברר לנו לפתע שלעת זקנה לא יישאר לנו דבר. הנהלות הקיבוץ מחלקות משכורות ומשקיעות כספים, מחליטות על מהלכים כלכליים, וכשמגיעים לדון בפנסיונרים – נותנים להם שאריות".
טענה מוזרה. לוותיקי הקיבוץ התברר לעת זקנה שלא יישאר להם דבר? ממש כלום? לוותיקי הקיבוץ המתחדש, להבנתי, יש לעת זקנה הרבה הרבה יותר מאשר היה להם לעת זקנה בקיבוץ השיתופי. למשל בית להוריש לצאצאיהם, בית שבמקרים רבים ערכו הכספי נאה למדי. גם האפשרות של ותיקים לחסוך היום כסף מהתקציב החודשי שהם מקבלים, היא להערכתי גדולה משמעותית מזו שהייתה להם כשקיבלו תקציבים שוויוניים בקיבוץ השיתופי. (תלוי כמובן בהחלטות ובמצב של כל קיבוץ).
על סיום דרכה של "פנסיה בראש", אחרי שהגישה עתירה לבג"ץ ומשכה אותה, הסביר אפרתי, "שכשבאו לבית המשפט וראו את סוללת עורכי הדין שהעמידה מולם הנהגת התנועה הקיבוצית, החליטו לסגת". לא מדויק. בידיעה שפורסמה בדצמבר 2019 ב"הזמן הירוק", נאמר ש"עמותת 'פנסיה בראש', שעתירתה להעלאת סכום הפנסיה בקיבוצים המתחדשים הייתה אמורה להיות נדונה בבג"ץ, משכה את עתירתה לאחר ששופטי בג"ץ רמזו לה לעשות כך". "כבר בתחילת הדיון", נכתב בידיעה, "קטעו השופטים את טיעוניו של עו"ד שר (שייצג את העמותה) והשמיעו הערות ביחס לעתירה. ההערות התייחסו לשאלה האם הבג"ץ הוא המקום לפתרון של נושא הפנסיה בקיבוצים והאם נכון שהסמכות השיפוטית תתערב בתקנות שהתקין רשם האגודות השיתופיות". לא סוללת עורכי הדין שהעמידה מולם הנהגת התנועה הקיבוצית גרמה למשיכת העתירה, אלא שלושת השופטים שישבו בדיון.
גדעון גלעדי אומר, ש"הדרת מבוגרים היא כמו הדרת נשים" וש"אי־אפשר לקיים מוסד דמוקרטי הגון כשהקבוצה הכי רלוונטית אינה מקבלת ייצוג הולם. במציאות של היום למי שצבר הכי הרבה זכויות בקיבוץ יש הכי מעט קולות במוסדות המחליטים". ואז מתקבלות בכפר גלעדי החלטות שמקפחות את הוותיקים? כמו מה למשל?
אין בכתבה נתונים מספריים וזו בעיה. אני פנסיונר. התקציב החודשי שלי מהקיבוץ מורכב מפנסיה בגובה 4,505 שקל, (חלק צבור בקרנות והקיבוץ משלים), וביטוח לאומי 2,309 שקל, יחד 6,814 שקל. (פנסיונר יחיד אצלנו מקבל תוספת של עוד רבע מהפנסיה, כ-1100 שקל), זה בצד הזכות. בצד החובה מופיעים המיסים השונים, הביטוחים, ארנונה, מים וכיו"ב, סה"כ בערך 1700 שקל, (לא כולל חשמל, באוקטובר 179 שקל). נשאר משהו שנושק ל-5,000 שקל. לא סכום שאפשר לנופף בו בגאווה, אבל גם לא משהו שצריך בגללו לצעוק געוואלד. איך זה אצלכם? ישנם פנסיונים שמתקשים לגמור את החודש?
