תערוכת הצילומים שהייתה תלויה במבואת חדר האוכל של נחל עוז ונפגעה במתקפת הטרור הועברה לבית שטורמן, יחד עם צילומים נוספים מחיי הקיבוץ, שהיה המצולם ביותר בשנות ה-50
*תמונה ראשית: חיילים בצומת סעד, .1956 הקיבוץ הוקם ב1951- כהיאחזות הנח"ל הראשונה בישראל "נחלאים א' – מול עזה״. צילום: ורנר בראון. באדיבות הקרן להנצחת מורשת ורנר וענת בראו
ביום שבת ה – 7 באוקטובר הייתה תלויה לרגל חג המשק ה70- של נחל עוז, במבואת חדר האוכל, תערוכת צילומים של הצלם משה גרוס (75), לשעבר חבר הקיבוץ, בעיקר תמונות שצילם במטבח בעת שהיה אקונום בתחילת שנות ה – 80 במתקפה הרצחנית של אותה שבת שחורה, ספגו גם התמונות את ירי המחבלים. החודש עברו הצילומים, גם אלו שנפגעו, למוזיאון בית שטורמן בקיבוץ עין חרוד מאוחד, במסגרת תערוכת צילומים בה מוצגים עשרות צילומים שצולמו לאורך השנים בנחל עוז.
התערוכה "נחל עוז צילומים", באוצרות משותפת של עפרה ברעם, גיא רז ורחל רינת-היילינג, נולדה בעקבות ההרצאה "נחל עוז הקיבוץ המצולם ביותר בעולם בשנות ה – 50" של חוקר ואוצר הצילום גיא רז, ומוצגים בה תמונות של הצלמים ורנר בראון, ברוך רביב, משה גרוס, טום אורן-דננברג ודנה אריאלי.
הקיבוץ המצולם ביותר
אז איך קרה שדווקא נחל עוז, שהוקם ב1951- כהיאחזות הנח"ל הראשונה בישראל בשם "נחלאים א' – מול עזה" במרחק 2.5 קילומטרים מהעיר עזה, על אדמות קיבוץ בארות יצחק הישן, היה הקיבוץ המצולם ביותר בשנות ה – 50? גיא רז (59), בן גבע, צלם וחוקר היסטוריה של הצילום בארץ מזה 30 שנה ומרצה לצילום במוזיאון ארץ ישראל, שמתוך החומרים והצילומים שאסף לאורך השנים נולדה הרצאתו, מנסה לענות: "שתי עובדות תרמו לכך שזה מה שהיה. האחת, שנחל עוז הוקם כהיאחזות הנח"ל הראשונה, והשנייה שהקיבוץ הוקם על הגבול, כך שגם אז היו שם לא מעט תקריות, ואלו חומרים שמזמינים צלמים להגיע ולתעד. היה את המקרה המפורסם של רועי רוטברג, חבר קיבוץ בן 21 שהיה רכז הביטחון ונרצח על ידי מסתננים מעזה שהתעללו בגופתו וגררו אותה אל מעבר לגבול. כמו היום גם אז, אלו אירועים שמזמנים סיקור". גיא חקר את הנושא כחלק מעבודת הפיענוח שעשה יחד עם ההיסטוריון מרדכי נאור (89) שהיה ממייסדי נחל עוז.
"שוחחנו רבות על כך שזהו הקיבוץ המצולם ביותר בארץ, ומכך גם בעולם, באותה תקופה. יצאתי עם ההרצאה לאחר מתקפת הטרור ב – 7 באוקטובר מתוך רצון לתרום מהידע שלי. מרגע שנפתחה התערוכה אני מגלה צלמים נוספים בארץ ובעולם שתיעדו את הקיבוץ גם בתקופות אחרות. לאחר ה – 7 באוקטובר יש כמובן צלמים רבים נוספים שמגיעים לתעד את המקום".
300 צלמים וצלמות תיעדו את נחל עוז לאורך השנים. הצלם ממנו התחיל תיעוד המקום היה ורנר בראון שצילם ב – 1956 את הקיבוץ שהחל להתהוות; צלם הקיבוץ בשנותיו הראשונות היה ברוך רביב, חבר הקיבוץ, ומי שהמשיך אותו ותיעד רבים מאירועי הקיבוץ כמו גם את חיי היום יום בשנות ה – 90-80-70 הוא הצלם משה גרוס, שגדל ילד חוץ במנרה מגיל 11 ועד אחרי הצבא, החל לצלם בגיל 15 והגיע לנחל עוז ב – 1974 מאז ועד שעזב שאמצע שנות ה90- היה "צלם הבית" של הקיבוץ. משה, איש כותנה להגדרתו, שימש כמרכז ענף הכותנה ועם סיום הקדנציה, כנהוג אז לאחר שלוש שנים, מונה לאקונום הקיבוץ. צילומיו מהשנים ההן היוו את הבסיס לתערוכה בבית טורמן, התערוכה שהייתה תלויה במבואת חדר האוכל של נחל עוז לכבוד חג המשק, כולל חורי הקליעים בשלושה מהצילומים.
כמו סצנה מתוך סרט
תערוכת הצילום שהייתה תלויה עד ה – 7 באוקטובר הייתה אמורה להיות מוחלפת בפרויקט צילום אחר של משה (מישקה) גרוס. לאורך 22 השנים בהן היה חבר הקיבוץ ובהן תיעד במצלמתו רבים מאירועי הקיבוץ היה לו פרויקט צילום מיוחד – תמונת המחזור של בוגרי י"ב בני הקיבוץ. צילום שבכל שנה נבחר לו נושא להשראה ודרש הפקה, כולל בחירת מיקום, תלבושות, איפור ואביזרים. צילום שהפך מסורת לבוגרים ומקור לציפייה לצעירים.
"במשך 23 שנים, הייתי נפגש עם הכיתה של מסיימי י"ב כחודשיים שלושה לפני הצילום. יחד בנינו את הנושא, והיינו מאתרים תלבושות וחפצים. זו הייתה הפקה שלמה, כשהתמונה היא כמו סצנה מתוך סרט. עם השנים שעברו, כבר נוצרה ציפייה לראות איזו תמונה תהיה השנה. השתדלנו לשמור בסוד את הדברים והחברים יכלו לחזות בתמונה רק באותו ערב שישי שבו גם הועלתה הצגת המחזור" מספר משה. "חלק מהשנים הכרתי את הבוגרים. הרבה פעמים בתחילת השנה או לקראת האמצע כבר ידעתי מה יהיה נושא התמונה. בכל שנה היה דיאלוג בין נושא התמונה למקום בו היא צולמה. הרבה פעמים חיפשתי מיקום שיהווה קונטרסט לנושא התמונה, כמו סצנה שלא שייכת לתפאורה, להדגיש כמה זה הזוי", אומר משה ומספר על השנה בה נבחר נושא התמונה בהשראת הציור "הסעודה האחרונה" של ליאונרדו דה וינצ'י, שמוקם באמצע שדה כותנה לפני הפריחה. "התלבושות והתנוחות 'הועתקו' מהציור, לעומת השולחן שהולבש כשולחן ישראלי טיפוסי עם מנגל וקולה". בתמונה אחרת מצולמים שני הבוגרים סביב שולחן בית קפה, היא לקוחה והוא מלצר, כאשר "בית הקפה" מוקם בתוך שדה חרוש. "חלק מאתרי הצילום התאימו לנושא וחלק נבחרו באופן מכוון להיות מנוגדים" אומר משה ומוסיף שאת המסגרות לאותן תמונות היו שנים שרכשו בעזה, שהייתה עבורם אז "עיר המחוז", "היינו מגיעים לחוף הים, אוכלים שם חומוס ועורכים קניות נוספות. קשה לדמיין את זה היום".
זיכרון תרבותי
"להיסטוריה של הקיבוץ היו ארבעה צלמים", אומר גיא, "ברוך רביב, משה גרוס ומ – 2014 מצלם שם טום אורן-דננברג ודנה אריאלי שמצלמת לאחר אירועי ה7- באוקטובר. זו התערוכה שיכולה עוד ועוד להצטבר, ואנחנו מזמינים צלמים לשלוח לנו צילומים נוספים". "לאחר המתקפה הרצחנית על יישובי הנגב המערבי, שמנו לנו כיעד להכיר את מורשתו של קיבוץ נחל עוז, לספר את סיפורו, ולתת במה לתצלומים ולתערוכות אשר הוצגו בקיבוץ והצגתן נקטעה בשבת הארורה" אומרת עפרה ברעם, מנהלת המוזיאון ואוצרת התערוכה. "באמצעות התערוכה, אליה נוספו צילומים מימי ראשית הקיבוץ, משנות האלפיים ואף מהחודש האחרון, אנו מבקשים לחזק את תחושת השייכות לאזורנו של חברי נחל עוז המפונים מביתם-קיבוצם, וזוכים בימים אלו לבית חם במשמר העמק, ולהביע הזדהות עימם בזמנים מורכבים אלו. לשם כך הקמנו מרחב אומנותי-תיעודי דינאמי, ובו תערוכות צילום, מסמכים תיעודיים ומרחב לביטוי אישי. תצלום האוויר על רצפת הגלריה מחדד את החיבור בין עין חרוד לנחל עוז, שני קיבוצים ראשונים מסוגם, אשר היוו ומהווים עדיין, סמל להתיישבות חקלאית, ביטחונית חלוצית ותרבותית". בית שטורמן, המוזיאון הראשון להתיישבות בארץ ומראשוני המוזיאונים של התנועה הקיבוצית, לקח על עצמו את משימת שימור המורשת הקיבוצית והעברת הידע לדורות הבאים, תוך ריענון הזיכרון התרבותי באשר למהותו ולתפקידו של הקיבוץ, אז – והיום, יותר מתמיד.
מוזיאון בית שטורמן, עין חרוד
תאריך פתיחה: 15 בדצמבר 2023
אוצרות משותפת: עפרה ברעם, גיא רז ורחל רינת-היילינג
עצב הגורל
בתמונת המחזור מ – 1992 מצולמים צחי עידן החטוף ויסמין לבנה-זוהר שנרצחה עם משפחתה
באחת מתמונות המחזור האלה יש את זו של קבוצת שיבולים, בוגרי י"ב בשנת 1992. בתמונה, שצולמה בהשראת הסרט "שם הוורד", מובילים אינקוויזיטורים שתי מכשפות שבעקבותיהם צועדים האיכרים. בין הנערות והנערים, עומדים זה לצד זו, מחופשים לזוג איכרים, צחי עידן שנחטף לעזה ויסמין לבנה-זוהר שנרצחה באירועי השבת השחורה, יחד עם בעלה, שתי בנותיה ואביה.
ב"עצב הגורל", כפי שמכנה זאת משה, שתי הבנות, מעיין עידן, בתו של צחי, ותכלת זוהר, בתה של יסמין, צולמו יחד בתמונת המחזור של 2023, שתיהן נרצחו במתקפת הטרור.
