סמ"ר אגם נעים ממשמרות, החיילת הראשונה שנפלה במלחמה בעזה
*תמונה ראשית: אגם נעים. "כאב חד, כמו סכין שנכנסת ומסתובבת בלב, בבטן, בכל הגוף". צילום: מאתר דובר צה"ל
סמ"ר אגם נעים ממשמרות, פרמדיקית בגדוד 52, עוצבת עקבות הברזל (401) נפלה בשבוע שעבר 17 בספטמבר, בקרב בדרום הרצועה. היא החיילת הראשונה שנפלה במלחמה בעזה, בת 20 במותה.
אגם, שנהרגה מקריסת מבנה ממולכד, הייתה אמורה להתחיל להדריך בקורס פרמדיקים, אך התעקשה להיכנס לרצועה שוב כדי להיפרד.
אביה, דודי, ספד לה: "כשאגמי נכנסה לעזה קיוויתי שלא יקטפו את הפרח הקטן שלי, אבל ידעתי שזה יקרה כי תמיד המעולים נופלים – ואגמי הייתה מעולה. היא הצטיינה בקורס בקלילות, ותמיד הייתה מוקפת בחברים וחברות. אגמי, היו לי לא מעט רגעים קשים בחיים, אבל זה הגדול מכולם. אני מבטיח לך שאעשה הכל כדי לשמור על המשפחה, כפי שביקשת ממני בצחוק שאם יקרה לי משהו. אני רוצה להתפלל שכעם נהיה ראויים למותך, וגם של חברייך".
החיים השתנו
בפוסט שכתבה אימה בסוף יולי תיארה את החרדה בלהיות אימא לחיילת בעזה:
״אם במקרה תראו או תדברו עם אמא שלי, בבקשה אל תספרו לה שהנכדה שלה בעזה… לפני כמה ימים צלצול טלפון הקפיץ אותי כמו כל הצלצולים בחודשים האחרונים, אני מחכה, דרוכה, מחוסרת אוויר, מסתכלת על הצג וצועקת, זו אגמי.
יש לנו שלוש בנות מדהימות, זוכרת שעוד כילדה איחלתי לעצמי בית רק של בנות וקיבלתי. בארץ שלנו אמרתי, בנות לא ילכו למלחמה, אני רגועה…
אגם קיבלה זימונים לקורס פרמדיקים, כל כך שמחנו, אולי בהמשך תהיה רופאה, שווה לא?
היא סיימה את הקורס בהצטיינות והודיעו לנו שהיא מסופחת לשריון, יומיים אחרי סיום הקורס היא כבר הייתה בעזה עם חיל הנדסה, הפסקנו לנשום, לישון, ל..
החיים השתנו, פתאום גיליתי את התקפי החרדה שהגיעו ללא הכנה, בבית זה היה קל אבל יום אחד זה קרה בגן, אגמי צלצלה והודיעה שהיא נכנסת, לא הייתי מוכנה, היא הייתה אמורה להיכנס כמה ימים אחרי. כאב חד, כמו סכין שנכנסת ומסתובבת בלב, בבטן, בכל הגוף, הראש כאילו מאיים להתפוצץ, מפסיקה לנשום, מחפשת חלון, בחוץ גשם, מתיישבת בניסיון להסדיר נשימה, מתקשה, ילדים מגיעים לדבר איתי, עונה בקושי רב, קמה מתפקדת על אוטומט, היום נגמר ואני כאילו נגמרת איתו. (…) אנחנו בוחרים לחיות בתקווה, מי ייתן וכל חיילנו ישובו בשלום, שהחטופים יחזרו בקרוב, אבל ממש בקרוב שהילדה הפרטית שלי כבר תחזור הביתה בריאה בגופה ובנפשה במהרה, שתסתיים המלחמה ונחזור לשגרה אמן. אגמי שלי, גאה בך ילדה, מחכה לך אהובה שלי״.
לאחר שקיבלה את הבשורה הקשה על נפילתה של אגם עדכנה אימה את הפוסט: "והיא לעולם לא תשוב …״
מלי קפלן, מנהלת המוסד החינוכי "מבואות עירון" בעין שמר בו למדה אגם, ספדה לה: "אגם, בוגרת המוסד החינוכי מבואות עירון, הצטיינה בכל תחום שבו נגעה: הייתה תלמידה מצוינת, למדה במגמת ביולוגיה ומדעי המחשב ואף עשתה עבודת גמר במדעי החברה. אגם הייתה חניכה ופעילה בפנימייה ובחברת הנעורים של מבואות עירון, וכן הייתה חניכה ומדריכה בתנועת השומר הצעיר. הייתה תמיד עטופה בחברים, סבלנית לכל אדם וטובת לב. אנו כואבים ועצובים. זהו אובדן גדול עבור הצוות וחניכי ובוגרי 'מבואות עירון'. מחבקים ומשתתפים בצער ההורים, דורית ודודי, האחיות והמשפחה כולה".
