פתאום קם אדם בבוקר ומחליט לעשב עציצים בכפר עזה, ומושך עימו עשרות אנשים נלהבים. המיזם שמוביל ניצן סלע מבית השיטה הולך וצובר תאוצה. כתבה שנייה
נכון להיום יותר מ-50 איש ירדו לכפר עזה לטפל בגינות החברים ועד חודש אפריל כל התאריכים כבר תפוסים. יותר ויותר מצטרפים, לא רק מבית השיטה אלא ממקומות שונים בארץ, ערים, מכל המגזרים ומכל הגילים.
הקבוצות באות לשבוע ימים, מטפלות בשלוש-ארבע גינות ביום ובתום שבוע חוזרות הביתה. מדובר בעבודה פיזית קשה: עישוב, גיזום, העמסה על עגלה ועוד. רוב העבודה נעשית בכפיפה. סלע מעיד על עצמו שהוא מסיים את יום העבודה "עם הלשון בחוץ".
מה קרה לכל משפחה
סדר היום קבוע וברור: ב-7:00 בבוקר שתיית קפה, ב-8:00 יציאה לעבודה, ב-14:00 סיום. אחר-כך מתקיימת פעילות חברתית בגן הילדים שהותקן לטובת המתנדבים, בניהולו של עידו פרבר (בית השיטה). סלע אומר שבשבילו זה מלון חמישה כוכבים. האוכל מצוין, ומסתבר שהחבר'ה יודעים לבשל, אפילו גורמה. בסוף כל מחזור מתקיימת שיחת סיכום להפקת לקחים.
״התיאום נעשה דרך ברברה כהן, האחראית על הנוי בקיבוץ ומנהל האתר נדב ברעם", אומר סלע. "ברברה מספרת לנו על כל משפחה מה קרה לה בשבת השחורה ומה מצבה נכון להיום. חשוב לנו להתחבר רגשית למשפחה שבגינתה אנו עובדים. דירה אחרי טיפול שלנו נראית לגמרי אחרת מזו שהייתה קודם. באחד הימים הצטרף אלינו זוג בני 80 מכפר עזה. כל כך התרגשנו מהם ואיתם.
״מגיעים אנשים עם דעות שונות ומגוונות, אבל כאן 'הביחד' שולט. ההתרגשות של כולם היא עצומה, זו חוויה עוצמתית שקשה לי לתאר במילים. זו התרוממות רוח והרגשה שאתה עושה משהו משמעותי יוצא דופן. אני נשאר כאן כל השבוע, כולל סופי השבוע. ואז אני פשוט נח, נהנה מהשקט, מהפסטורליה, ללא העומס והאחריות. פעם אחת הרשיתי לעצמי לחרוג מהרגלי כאשר נכדתי אייל גלבוע סיימה את השירות הצבאי בטקס שהיה בהר גילה".
לשאלתי אם הוא לא חושש להיות לבד בכל השטח, ענה סלע: "תקשיבי טוב, כפר עזה היום הוא המקום הכי שקט ובטוח בעולם! מאז שאני כאן הייתה רק פעם אחת אזעקת צבע אדום, וגם היא הייתה בשוגג. ביום הראשון קצת מתוחים, שומעים את רעשי המטוסים וההפגזות, אך מהר מאוד מתרגלים".
ומה עם הבית, האישה הבנות והנכדים?
סלע: "בעיניי, העשייה הזו היא בבחינת פיקוח נפש, והיא דוחה הרבה דברים שבשגרה. אז אני מתקשר אליה מדי יום ואנחנו מדברים. דליה יודעת שאם היא לא תיתן לי לממש את שיגעונותיי, לא יהיה שקט בבית. וכך היה גם כשחתמתי קבע לתקופה ממושכת".
הריאיון הזה נעשה כשסלע מנקש עשבים, ידו האחת על הטלפון ובידו השנייה הוא תולש עשבים. אין הפסקות בעבודה.
על האש בימי שני
מה אתם עושים אחרי העבודה?
״מטיילים באזור, נפגשים עם בעלי תפקידים, למשל עם קב"ט שדות נגב, עם יו"ר כפר עזה, עם ניר מאיר (לשעבר מזכיר התק"צ), עם עוז צ'ופה (רס"ן, בן בית השיטה) המשרת בעזה, ועוד. בימי שני שחר ואילה, בני זוג מכפר עזה, עושים לנו 'על האש' יחד עם החיילים הנמצאים במקום. בעיקרון, הערבים חשובים לנו יותר מהבקרים. המטרה להדליק כאן את האורות בלילה, לגרש את החושך, לתת הרגשה שהחיים נמשכים".
האם מדובר בפרויקט קצר מועד או בתהליך ממושך?
״אני מתכוון לפרויקט ארוך טווח, וכדי להאריכו פניתי לקיבוצים נוספים לארגן קבוצות עבודה של 14-10 איש. שלושה קיבוצים כבר נענו לאתגר. בנוסף, פניתי לליאור שמחה, מזכ"ל התק"צ, למנף את הרעיון בכל התנועה הקיבוצית, לחבר בין קיבוץ עורפי לבין קיבוץ בעוטף ובגבול הצפון, לקיים פעילות דומה. האגף להתיישבות כבר עובד על כך״.
עשר שנים ירדו חברי בית-השיטה לשיר עם חברי כפר עזה, ויצרו מסורת וחיבור עם האנשים, שחלקם כבר לא עימנו. אלה היו ערבים של שירה עד כלות, ועכשיו עצב עד כלות… הקשר הנפשי בין שני הקיבוצים הפך לברית דמים, והיד המושטת לאנשים שעברו את הגרוע מכול, מבקשת ומתפללת שהחיטה תצמח שם שוב.
״כששאלו אותי מי אתם, השבתי – מלאכים״
מכתבו של מנחם אונר, המפקד הצבאי (מיל') כפר עזה
אני רוצה להצדיע ולומר תודה גדולה לניצן, לעידו, למשה ולכל חברי וחברות צוות "החיטה צומחת שוב", תודה על רוח ההתנדבות, על היוזמה, על עזיבת הבית והגעה לקיבוץ בשקט ורגישות לעזור לקהילת כפר עזה. אתם זן נדיר ומיוחד של אנשים טובי לב. איפה ישנם עוד אנשים כמו האיש ההוא… בכל פעם כששאלו אותי מי אתם, השבתי – מלאכים.
היה לי העונג והכבוד לסייר, להדריך ולעבוד איתכם. כן ירבו כמותכם. אני מצדיע לכם ואומר תודה!
ואני בעצם לא לבד
כרמית אונר (בית השיטה) סיימה שבוע עבודה בכפר עזה
בהגיעי למקום היפה הזה, מצאתי את עצמי בטוחה, זאת לצד רעשי המלחמה ותמונות ההרס והקטל בפינות החמד של הקיבוץ. המקום בו גרנו הוא בית ילדים שעל קירותיו כתובים שמות הילדים. מאחורי כל ילד הורים, אחים, סבאים, ודודים, כל אחד והסיפור שלו.
אהבתי את הפרויקט המדהים הזה, את ה"ביחד": עובדים ביחד, אוכלים ביחד, משתפים ביחד, מטיילים ביחד. העבודה מחברת לאדמה. זו עבודה עם תוצאה מיידית והחיבור נעשה מוחשי. הבטתי על ניצן וחשבתי על מילות השיר של נתן זך: "איך זה שכוכב אחד לבד מעז, איך הוא מעז, למען השם, כוכב אחד לבד, ואני בעצם לא לבד".
בית השיטה בעלת ניסיון בהתמודדות עם שכול מבינה את רחשי הלב של חברי כפר עזה, וכאח בוגר מושיטה את ידיה כמו לפני עשור, ומלטפת היום את האדמה המדממת שידעה ימים יפים יותר.
עכשיו זה שלב התיקון
"החלק שלא נפגע צריך לסייע לחלק שנפגע" אומר יהודה זיכרמן משוהם שהצטרף למיזם
יהודה זיכרמן (67, נשוי + 3ילדים) נולד בבני ברק ועבר עם משפחתו לשוהם. במקצועו הוא דוקטור להנדסה רפואית. הוא וחבורת מילואימניקים, כולם בעלי תארים אקדמאים, שירתו יחד בצנחנים ביחידת סיור 551, הורידו את "הדרגות האקדמאיות" ונחלצו לעזרת יישובי העוטף חודש אחרי 7 באוקטובר. מאז הם יורדים שלוש פעמים בשבוע לעבודה בחקלאות ביישובי העוטף. כבר עזרו ל-20 יישובים ועוד היד נטויה. על הפרויקט של סלע שמעו בתקשורת ומיד התייצבו. "מאוד התרשמנו מהאנשים", אומר יהודה, "אווירה קיבוצניקית, פתוחה, כולנו בראש אחד. הם שאלו איך תסתדרו עם הכשרות, אמרתי שנסתדר, הכשרנו את התנור והכלים והכול זרם. הקליטה הייתה מהירה. להיות בכפר עזה זה להיות במקום של הנצחה, השכונה של הצעירים היא שדה קטל, והבתים ההרוסים הם עדות זועקת בתוך מוזיאון אילם".
והוא ממשיך: "עבדנו בגינות פרטיות ובשטחים ציבוריים. באחד הישובים התבקשנו על ידי בעל הבית להשמיש את מכונת הכביסה, המדיח והתריסים שנשברו. פרקנו גם את הסוכה שנותרה מחג שמחת תורה. שאלנו אותם אם הם יחזרו: אחד ענה שהם לא יחזרו למקום שחולל. היה לנו גן עדן – ועכשיו הוא חולל. אחרי שלושה חודשים של הלם, הזעם התפרץ על המדינה שהפקירה אותם ואין יותר קשה מההשוואה למקום קדוש שחולל".
מה נותנת לך ההתנדבות הזו?
יהודה: "תראי, יש בקבוצה שלנו פרופסורים ודוקטורים, ובעלי תארים נוספים. היום אנחנו גמלאים שיכולים למצוא עבודה טובה בשוודיה, הולנד, ארה"ב ובחרנו לחיות כאן, כי ישראל יקרה לנו. כשאני שואל את עצמי: מי אנחנו, אני משיב: עד האסון היינו שני עמים, עכשיו אחרי השבר הנורא, חייבים לבנות את עצמנו מחדש ולהתבסס על הערך החשוב של ערבות הדדית. החלק שלא נפגע צריך לסייע לחלק שנפגע. אנחנו צריכים לחזור להיות עם אחד, כדי שיהיה שווה לסבול ולחיות על חרבנו, מצב שלצערי לא ישתנה. עכשיו זה שלב התיקון".
