"מי שניתק את התנועה הקיבוצית ממפלגת העבודה הם חברי הקיבוצים". "מזכ"ל תנועה שמחרים את השלטון מועל בתפקידו".
ניר מאיר (קבוצת שילר), מזכ"ל התנועה המסיים, שם הכול על השולחן ומפרט את הישגיו עבור הקיבוצים, לפני ה-6 באוקטובר וביתר שאת אחרי מתקפת הטרור הרצחנית
*תמונה ראשית: ניר מאיר עם חברת כפר עזה שפונתה לשפיים. "בשש בערב, ביום שבת, הייתה ישיבה של הנהלת התנועה, והקמנו את המוקד התנועתי". צילום: אביב לשם
כשבועיים לפני שיצא לחופשת שחרור, כשהוא כבר באווירת סוף קורס, התראיין ניר מאיר, מזכ"ל התנועה הקיבוצית היוצא, לכתבה גדולה ב"הארץ" אצל הכתבת מירב מורן בת קיבוץ געש. מאיר פירט את הישגיו ובעיתון השמאל בחרו להעלות לכותרת את המשפט: "אני שמח להירשם כמי שהפר את הברית ההיסטורית בין קיבוצים לשמאל". העיתון זכה ברייטינג גבוה, וניר מאיר זכה לביקורת שחלקה התפרסם ב"זמן קיבוץ", וחלקה הגיע אליו ישירות. כך, למשל, כתב לו פעיל תנועה לשעבר מקיבוץ של הקיבוץ הארצי שהוא מנתק את קשרי החברות ביניהם. בתגובה שלח לו מאיר טבלה שנמצאת אצלו בטלפון, ומראה את תוצאות הבחירות בקיבוצים מ-1992 ועד 2022. ב-1992 העבודה ומרצ קיבלו 94 אחוז מקולות המצביעים בקיבוצים, ואילו ב-2022 הם הגיעו ל-32 אחוז, אחרי יש עתיד עם 37 אחוז כשהמחנה הממלכתי נוגס בעוד 15.5 אחוז.
״מי שניתק את התנועה הקיבוצית ממפלגת העבודה", אומר מאיר, "הם חברי הקיבוצים שבחמש מערכות הבחירות האחרונות נתנו את רוב הקולות לכחול לבן בראשות גנץ וליש עתיד בראשות לפיד. בבחירות שבהן גנץ ולפיד רצו ביחד, הם קיבלו פי שניים קולות ממפלגת העבודה ומרצ. אני הייתי יו"ר מחוז הקיבוצים של מפלגת העבודה, והייתי צריך או להכחיש את מה שאני רואה או לקבל את זה. עדיין תמכתי במרב מיכאלי. אחרי שקמה ממשלת השינוי אמרתי שהיא לא מדברת אל הציבור שלנו ולא מייצגת אותנו. הדימוי של התנועה הקיבוצית כתנועת שמאל, אף פעם לא היה נכון. מפא"י הייתה מפלגת מרכז, ורוב חברי העבודה הם בדעות של מפא"י. רבין לא היה יונה צחורה, כפי שמרצ ציירה אותו לאחר רציחתו. רבין הלך לאוסלו כי הוא אמר שאם הדור שלו לא יפתור את בעיית השטחים, אף אחד כבר לא יעשה את זה. הוא החליט לנסות את דרך אוסלו, והניסיון הזה נכשל. התנועה הקיבוצית מורכבת מהקיבוץ הארצי שהוא שמאל, אבל גם מהקיבוץ המאוחד שהוא ימין מדיני, ואיחוד הקבוצות והקיבוצים שהוא מרכז״.
ניתקת מהתנועה את מחוז הקיבוצים של מפלגת העבודה וסיימת את עבודתה של מזכירת המחוז חניק מרשק. מנהיג שואף שההישג המרכזי שלו יישאר כמורשת, אבל די ברור שליאור שמחה שנתמך על ידי המחוז וגם מזדהה איתו, יחזיר את מפלגת העבודה לתנועה.
״האמירה הזאת מלאה בהנחות שגויות. קודם כול, אני לא רואה בזה הישג גדול ולא הישג מרכזי. בכלל, בכותרת של המאמר ב'הארץ' חיברו שני חלקים משתי תשובות שונות לגמרי, ויצרו מצג שווא לפיו ניר קורא לקיבוצניקים לעזוב את השמאל וללכת לאורית סטרוק מהציונות הדתית. לא היה ולא נברא. זה לא נאמר. לגבי המורשת, אני לא מאמין בחרטוטים האלו, ולא בקשקושים של מבצעים וירטואוזים של מזכ"ל. מזכ"לות התנועה הקיבוצית זה מרוץ שליחים. כל אחד צריך להחזיר את התנועה במצב טוב יותר ממה שהוא קיבל. זאת המורשת שלי, ואת זה אני גם יכול להוכיח״.
אמרת ב"הארץ" שאתה לא פוסל שיתוף פעולה עם אורית סטרוק. הדס דניאלי ילין תקפה אותך על סרטון שפרסמת עם שרת ההתיישבות אורית סטרוק כשאתה משבח אותה. מה הגבולות שלך כמזכיר מול שרי הימין הקיצוני?
״לא שיבחתי את סטרוק. הדס עשתה את זה כחלק מקמפיין אגרסיבי ואסרטיבי. הוויכוחים בינינו לא התחילו עם הסרטון הזה. הם היו במשך חמש השנים שעבדנו ביחד. השאלה היא אם אתה כופה הר כגיגית את תפיסת עולמך על המציאות, או שאתה אומר שזאת המציאות שבה התפקיד שלי להוביל את התנועה הקיבוצית למצב הטוב ביותר שאני יכול. הימין נמצא בשלטון כבר 40 שנה, ואני אומר שמזכ"ל תנועה שמחרים את השלטון מועל בתפקידו. גם ליאור שמחה ישתף פעולה עם השלטון, כי אחרת הוא ייכשל כישלון חרוץ, והוא לא יכול להרשות את זה לעצמו. לא הצבעתי אף פעם בעד אורית סטרוק, אילת שקד, אורי אריאל ובצלאל סמוטריץ', אבל כדאי לדעת שהם הביאו לנו את ההישגים הכי גדולים. אין לנו שום זהות אידאולוגית איתם בנושא ארץ ישראל השלמה, אבל יש להם הבנה לתפיסת התיישבות שלנו ולכן הם עזרו לנו״.
נקודה אחרונה מהריאיון ב"הארץ". הסברת למה קיבוץ לא יכול לקלוט חולה כרוני, ואני חושב שזה ברור להרבה אנשים. אבל כשאתה אומר שאנחנו לא בית תמחוי, זה זוכה לביקורת והשאלה היא אם הסגנון לא פוגע בתוכן.
״בשום שלב בשמונה השנים ושמונת החודשים של המזכ"לות שלי, לא חשבתי שהתפקיד שלי הוא להיות היחצ"ן של התנועה הקיבוצית. אני רציתי להבהיר באמירה הזאת שקיבוץ זה לא רק מקום יישוב אלא הרבה יותר מזה. קיבוץ זו שותפות מורכבת בין אנשים, ולא ועדות קבלה ממיינות את האנשים אלא החברים.
לגבי השימוש במושג בית תמחוי, אני לא איש של פוליטיקלי קורקט. זאת האמת. אני לא מזכ"ל תנועה שלא אומר את האמת כדי להצטייר טוב. אני דובר אמת״.
הכרה של חללי כיתות הכוננות כחללי צה"ל, קבורה זמנית ובלימת רעיונות הזויים
עד ה-6 באוקטובר מאיר היה מסכם את תקופת כהונתו כפריחה כלכלית, חברתית ודמוגרפית לקיבוצים ובעיקר בנגב המערבי, אלא שאז הגיע אסון ה-7 באוקטובר והוא היה צריך להתארגן במהירות לטיפול במצב שהשתנה.
"שבועיים לפני ה-7 באוקטובר", מספר מאיר, "היה הערב המסורתי של בית השיטה וכפר עזה. אני הייתי שושבין בכל עשרת הערבים האלו שהתחילו אחרי צוק איתן, כי בערב הראשון הייתי יו"ר בכפר עזה וחבר דירקטוריון בבית השיטה. זה באמת היה ערב מאוד שמח, אחרי המהומות שהיו על הגדר, שהיום אנחנו יודעים שבחסותן חמאס הדביקו את המטענים על הגדר. באותו ערב חיבקתי בכפר עזה הרבה אנשים שכבר לא אחבק יותר. באותו ערב עשיתי סיבוב בכפר עזה עם הרכב, וראיתי שכל מה שתכננתי כיו"ר הקיבוץ אחרי צוק איתן יחד עם מנהלת השיקום אכן קרה. ראיתי שנבנתה שם שכונה ועוד שכונה שלא הייתה בתכנון, ואמרתי לעצמי שמכאן השמיים הם הגבול. בדיוק שבועיים אחרי זה, הגיעו מהשמיים המחבלים שנחתו והתחילו את הטבח בקיבוץ. ברמה האישית הדבר הזה מאוד קשה לי. איבדתי באירוע הזה עשרות רבות של אנשים שהכרתי, מהם שמונה חברים טובים באמת, ומתוכם שניים, אופיר ליבשטיין ואבשל הרן, שהיו ברשימת חמשת החברים הכי טובים שלי".
ברמה התנועתית אומר מאיר, כי לתנועה הקיבוצית היה מזל שהוא עמד בראשה באירוע הזה. בשעות אחר הצהריים של ה-7 באוקטובר הייתה שיחה בינו לבין הנשיא הרצוג, וכבר אז הוא ביקש שכל חללי כיתות הכוננות יוכרו כחללי צה"ל. הצבא מעולם לא הסכים לדרישה כזאת, ובמקרה הזה תוך יומיים זה הפך לחוק.
הדבר השני שהוא טיפל בו היה הקבורה הזמנית. ביום הרביעי אחרי הטבח מאיר פגש בבארי את יוסי שלי, מנכ"ל משרד ראש הממשלה, שהיה בן כיתה של אבשלום הרן מבארי שנרצח בשבת השחורה. כשאנשי בארי אמרו לשלי שהם רוצים קבורה זמנית, הוא אמר שאי אפשר לעשות את זה כי הרב הראשי הספרדי מתנגד. מאיר הזכיר לשלי ששליש מחללי מלחמת יום כיפור נקברו בקבורה זמנית בבארי, אבל עדיין הנושא נתקל בהתנגדות משרד הדתות. מאיר התקשר למיכאל מלכיאלי, שר הדתות, ואמר לו שאין סמל יותר גדול מזה ושאם לא יחזירו את הקברים לקיבוצים גם לא יחזירו את התושבים לקיבוצים. אחרי השיחה הזאת נמצאה הדרך לאפשר את הקבורה הזמנית.
״זה מסוג הדברים שלא היו קורים, אם לא היה מישהו שמבין את המשמעות שלהם", מסביר מאיר והולך עוד צעד אחורה, "בפברואר 2023, לאחר שהתפוצץ מטען בוואדי ערה, אספתי את רכזי האזורים בתנועה, ואמרתי להם שב-2023 תהיה מלחמה גדולה, וכשהיא תפרוץ המדינה לא תהיה להגן על הקיבוצים, ולכן הם צריכים להתארגן בכוחות עצמם כי אנחנו הולכים לאירוע חסר תקדים. הרכזים עשו את זה, ואז ראשי המועצות שאלו למה התנועה הקיבוצית מייצרת פאניקה. בשש בערב, ביום שבת, הייתה ישיבה של הנהלת התנועה, והקמנו את המוקד התנועתי. במשך השבוע וחצי הראשונים ידענו לתת הכי הרבה תשובות, הכי מהר והכי מתאימות. אף פעם לא כל התשובות כי הדרמה הייתה גדולה עלינו בשלושה מספרים, אבל היינו יותר אפקטיביים מכל האחרים. מהר מאוד נוצר מצב שבכל קהילה במלון ישב פעיל תנועה עם המפונים, ומצאנו פתרונות כמיטב יכולתנו. הדבר הבא היה הקמת מנהלת תקומה, שבה בלמתי רעיונות הזויים לבנות ערי מפונים בג'לג'וליה או בנגב, ובסופו של דבר תקבל המתווה שאנחנו הצענו״.
קנו את הקרקע בדם
כשחברי קיבוץ שואלים למה צריך תנועה, שיוך הדירות הוא אחד הנושאים שמובלים על ידי התנועה ומטיבים ישירות עם החבר. היו לקיבוצים בעיות עם רשות מקרקעי ישראל והשאלה איפה זה עומד היום?
״לפני שיוך הדירות היה צריך את התנועה להסדר חובות הקיבוצים. אלמלא הפתרונות שהתנועה סיפקה בסוף שנות ה-80, כבר מזמן לא היו קיבוצים. שיוך דירות היה חלק מהמודל של שינוי הקיבוץ. זה התחיל בסוף שנות ה-90, והתגלגל יותר מדי זמן כי היו לזה בלמים רגולטוריים. אין היום אף קיבוץ שלא יכול לבנות. אחד הדברים שסימנתי כשנכנסתי לתפקיד ב-2015, היה לשבור את מצור הבנייה. זה הצליח. ערך המתנה הוא אומנם יותר נמוך ממה שהחברים ציפו, אבל הגבלות הבנייה הוסרו וכל קיבוץ יכול לקלוט חברים חדשים״.
מה קורה עם הדרישה להעביר לקיבוצי קו העימות את הבעלות על הקרקעות בשטח המחנה?
״אני העליתי את הרעיון הזה, בתגובה לאמירה של ינקי קוינט, מנכ"ל רמ"י, לאחר ריאיון עם מירב ארלוזורוב ב'דה מארקר' יומיים לאחר הטבח. הוא אמר בריאיון איזה הטבות הוא ייתן כדי שהאנשים יחזרו לעוטף עזה, ומירב שאלה אותו אחרי הריאיון מה יהיה אם האנשים לא יחזרו. אז הוא אמר לה: 'אז נביא גרעינים תורניים'. זה התפוצץ בתקשורת, ובגלל זה היה הצילום עם אורית סטרוק כדי לכבות את האש הזאת. אני הבנתי שהאמירה הזאת מסתירה דבר הרבה יותר גדול. היא מסתירה את התחושה של ינקי שהקיבוצים הם שלו, של רמ"י. הלכתי לקק"ל ואמרתי להם שהקרקע היא שלהם ולא של המדינה, ושקיבוצי העוטף קנו אותה עכשיו בדם, ואני דורש בעלות על שטח המחנה בקיבוצי הגדר. הדגשתי שזה רק בשטח המחנה בקיבוצי הגדר, לא בכל 56 יישובי עוטף עזה, ולא בקרקעות חקלאיות. יש שתי אפשרויות: או ששטח המחנה יהיה בבעלות חברי הקיבוץ, או שהוא יהיה בבעלות ינקי ורמ"י. המהלך הזה לא נגמר. הוא נמצא עדיין בעיצומו״.
התנועה גם פועלת למעורבות בחברה. בהקשר הזה איך אתה מתייחס לטענה שחברי קיבוצים רבים השתתפו במחאה, אבל התנועה לא הורגשה ולא תרמה למחאה משאבים כספיים?
״העובדות הן אחרות. לפני כשמונה חודשים יוסי קוצ'יק, המקורב לאהוד ברק, הגיע למזכירות התנועה ואמר שתנועות המחאה צריכות עזרה כספית. אמרתי לו שהתנועה הקיבוצית, שהיא אחוז אחד מהאוכלוסייה, תרמה 20 אחוז מתרומות השוק החופשי, והוא אמר שמדובר בקיבוצי התנועה ולא בתנועה. כיוון שראינו שקיימת מצוקה כספית, המזכירות החליטה להיענות לבקשתו, ואני לקחתי על עצמי לגייס את הכסף מהארגונים הכלכליים, אחרי שסיכמנו איך הוא יעבור לתנועות המחאה דרך קרן חבצלת החדשה. בתקופת חגי תשרי עברתי בין הארגונים, והחתמתי אותם על התחייבות לתרום למחאה כ-15 מיליון שקל. הארגון האחרון שהתכוונתי להגיע אליו היה גרנות, ותאריך הביקור בו נקבע ל-19 באוקטובר. ואז קרה האסון ב-7 באוקטובר, וכספי הארגונים הופנו לצרכים כלכליים הרבה יותר דחופים של הקיבוצים ולא הגיעו לתנועות המחאה. על זה צוות הבחירות של הדס בנה קמפיין שלם״.
יוֹנֵי מרצ ומפ"ם הם לא רוב התנועה
ניר מאיר ייזכר כמזכ"ל תנועה שידע להגיע להסכמות ולפשרות, כמו למשל במקרה של קרן חבצלת שהייתה של הקיבוץ הארצי והפכה על פי נוסחה שהוא יצר לקרן חבצלת החדשה של התנועה הקיבוצית כולה. לצד זאת, הוא גם ייזכר כמזכ"ל שניהל מאבקים קשים, כפי שהיה מול דרור ישראל והנוער העובד והלומד בשאלת השליטה בתנועת הבונים דרור, וכמזכ"ל המביע דעות עצמאיות החורגות לעיתים מעמדות חלק מחברי התנועה הקיבוצית. כך היה כשקיבוץ נחשולים ומספר ארגוני סביבה ניהלו מאבק נגד הצבת אסדת הגז בקרבת הקיבוץ, ומאיר תמך בהפעלת הגז לטובת הכלכלה הקיבוצית. מקרה בולט יותר היה כשהוא התייצב במועצה האזורית משגב עם כמה מתנחלים ואנשי ימין והכריז שהוא תומך בייהוד הגליל, למרות שידע שמשמעות המושג הזה נתפסת אצל אנשי שמאל מהקיבוצים כהצרת צעדיהם של ערביי הגליל. גם עכשיו הוא משוכנע שעשה את הצעדים הנכונים בשני המקרים.
״האמירה שלי על הגז הייתה הרבה לפני המאבק של נחשולים", הוא אומר, "היא הייתה בכנס איגוד התעשייה הקיבוצית ב-2015, כששלי יחימוביץ' הובילה קמפיין נגד הוצאת הגז מהים כי הוא לא מתחלק באופן יעיל. אני אמרתי שצריך להביא כבר את הגז הזה, כי הוא הרבה יותר זול, הרבה פחות מזהם ויתרום לעצמאות אנרגטית של ישראל. חצי שנה לפני זה הייתי יו"ר הארגונים הכלכליים, וידעתי את המשמעות הכלכלית של הגז הזה לתעשייה. אמרתי שאי אפשר לירות לעצמנו כדורים ברגל, בשם מלחמת החורמה בממשלה. זאת הייתה אמירה כלכלית מעל במה כלכלית, והלכתי לשר האנרגיה יובל שטייניץ ואמרתי לו שהכלכלה הקיבוצית תומכת במחווה הגז.
הסיפור השני, שהוא יותר מורכב, היה בתחילת 2023 כשהגעתי לכנס במועצה האזורית משגב, וראש המועצה דני עברי ביקש את תמיכת התנועות המיישבות במצב המטורף שבו אי אפשר לבנות בנייה ליהודים בלב הגליל, כשמחירי הקרקע לערבים הם אפילו לא חמישה אחוז ממחירי הקרקע ליהודים, ושבעצם משיקולים של וליטיקלי קורקט מחסלים את כל ההתיישבות היהודית בלב הגליל. אחרי שראיתי את הנתונים אמרתי שהפוליטיקלי קורקט הזה הוא אנטי ציוני ואני ציוני. משתתפי הכנס הוציאו הודעה ואני הצטרפתי אליהם, ואז אנשי מרצ עשו עליי התקפה חזיתית. הבאתי את זה לדיון פתוח במזכירות התנועה, כשגם דני עברי היה שם וגם חברה מכברי שבאה להציג את העמדות הנגדיות. אמרתי לה שאף אחד מקיבוצי משגב לא יושב על כפר ערבי, ולעומת זאת כברי יושב על כפר ערבי ואם היא רוצה לדאוג לערבים שתחזיר אותם לכברי. המזכירות אישרה את הגישה שלי, והיא הפכה להיות עמדת התנועה הקיבוצית. בסוף היום יוֹנֵי מרצ ומפ"ם הם לא רוב התנועה, והם צריכים להבין את זה. השתדלתי מאוד לא להגיד את זה כי הקפדתי להיות מזכיר של כולם, אבל נוצר פה עיוות תפיסתי של המציאות״.
ככה לא בונים תנועת פריפריה
טענו כלפיך שהמזכירות תמיד יישרה קו עם העמדות שלך, ושהיית מעורב בבחירת נציגי הציבור במזכירות כדי שלא ייבחרו אנשים שאינם לרוחך.
״צורת הבחירה של נציגי הציבור למזכירות, היא היום לגמרי גלויה ושקופה. יש ועדת גיוס רחבה, מאוד מקצועית, שאני לא מתערב יותר מדי בעבודה שלה, ובחלק גדול מההחלטות שלה לא הייתי בישיבות והם החליטו לבד. בחירת נציגי הציבור במזכירות נעשתה על ידם, ואני רק העליתי פרמטר אחד שבעיניי הוא קריטי, שהנציגים ייצגו כמה שיותר אזורים כי התנועה הקיבוצית היא תנועת פריפריה. עכשיו נוצר מצב מאוד לא טוב שבו כל הפעילים המרכזיים גרים בנצר סרני ובנען. לא בונים ככה תנועת פריפריה. אני הקפדתי שיהיו במזכירות נציגים מכל אזורי הארץ, ועדת הגיוס ידעה שהיא צריכה לשמור על ייצוג מגדרי וייצוג אזורי״.
היו מקרים שהמזכירות הצביעה בניגוד לדעתך?
״כן. היו מקרים כאלו, אחד מהם דווקא לא מזמן, אבל אני לא אגיד לך באיזה נושא״.
יש דברים שאמרת או עשית וכיום אתה מצטער עליהם?
"יש לא מעט דברים שקרו בקדנציה שלי, והציבור לא מכיר אותם ולא יודע עליהם, וככל שזה תלוי בי הוא גם לא יידע עליהם. השאלה היא לא איך מבשלים את הפודינג אלא איך יוצא הטעם שלו. ברגע שהתפרסם שנתון התנועה של 2022-2021 אמרתי שאני יכול ללכת הביתה שמח וטוב לב, וששנתון 2023-2022 עוד יהיה הרבה יותר טוב. כל מה שאמרתי כשהתחלתי את התפקיד ב-2015 אכן קרה. בדרך היו הרבה דברים קטנים, שיכול להיות שהיה צריך לראות אותם כך ולא אחרת. ישנם דברים שבהם קיבלתי עצות מכל מיני אנשים והחלטתי לא נכון, ובדיעבד הבנתי שזה לא נכון. הדברים האלו הם לא ברמה העקרונית. הם לא נמצאים במקום של האבנים הגדולות, שגורמות להפיכתו של הקיבוץ המתחדש לארגון בר-קיימא, שזו הייתה המשימה שלי".
מאיר סיים את כהונתו בראשות התנועה הקיבוצית בגיל 67 ושבעה חודשים, והוא היה יכול לצאת לפנסיה ולעסוק רק בדברים שהוא נהנה מהם. לא נראה שזה מה שיקרה. בשלב הזה הוא דחה כמה הצעות עבודה, והוא מתכוון לקחת חודש חופש שבו קודם כל יטפל בפצע שנפער אצלו ב-7 באוקטובר. לגבי ההמשך הוא מציין שאין לו שום כוונה ללכת לפוליטיקה למרות שקיבל הצעות וגם לא להיות ראש מועצה אזורית. הצהרה נוספת שלו הייתה שהוא לא יעבוד בשום גוף או ארגון ששייך למרחב הקיבוצי והתנועתי, אלא שבפגישה עם ליאור שמחה ביקש ממנו שמחה לשקול את החלטה הזו שהייתה נכונה ל-6 באוקטובר והציע לו להירתם לנושאים מסוימים בפעילות התנועה. מאיר הבטיח לשקול את זה במהלך החופשה שלו בחודש הקרוב.
