יבול שיא
הרפת והחלב
Screenshot 2024 07 16 104504

אהבו את החיים ונהנו מהם. עד הסוף המר 

3 דק' קריאה

שיתוף:

נועה וניר ברנס מאורטל נהרגו מפגיעת רקטה ברכבם 

ביום רביעי שעבר הובאו למנוחות בבית העלמין בנתניה, נועה וניר ברנס, חברי קיבוץ אורטל, שנהרגו מפגיעת רקטה ברכבם בעת שנסעו לביתם ברמת הגולן. הם היו בני 46 במותם, והותירו שלושה ילדים: מתן (18), שירה (16) ועידו (13), שהתייתמו משני הוריהם.  

נועה וניר, שניהם בוגרי בתי ספר חקלאיים, הכירו בגיל 20, כשנסעו כחיילים באוטובוס לרמת הגולן. לאחר שהקימו משפחה החליטו לעבור להתיישבות כפרית, ונקלטו בקיבוץ אורטל בשנת 2012.  

אהבת אמת 

"מאז ומעולם היה ברור לנו שאנחנו מחפשים בית בהתיישבות הכפרית, ואפשר לומר שאנחנו אנשי אדמה אמיתיים", סיפר ניר ב-2015 בריאיון ל"אתר הבית – אתר המגורים בכפר". "למרות החשש הראשוני, נסענו הכי רחוק שאפשר, עד לקיבוץ אורטל. כאן, גילינו הרבה יותר מבית. גילינו משפחה, חיי קהילה, קיבוץ שיתופי כמו פעם והמון המון ערבות הדדית". 

 נועה סיפרה כי "בשבת האירוח הראשונה שלנו בקיבוץ אמרתי לעצמי שאני בחיים לא אגור כאן. היה קור מטורף, רוחות עזות, ערפל, ובכלל לא הכרנו אז את צפון הרמה. אמרתי לבעלי, חלמנו צפון אבל לא צריך להגזים. מזל שכבר בביקור השני התאהבתי והיום אנחנו לא מסתכלים דרומה. אורטל בלבנו וזה לא סטוץ אלא אהבת אמת". 

ניר עבד בעבר כמנכ"ל מתחם האירוח "תיירות קיבוץ אורטל", ואחר כך ניהל את ענף הלול. נועה קיימה סדנאות כשוקולטיירית, והייתה מזכירת ענף המטע בקיבוץ. 

מיקי נירון, חבר אורטל, כתב עליהם בפייסבוק: "נועה וניר הגיעו לקיבוץ שנה אחרינו. מאוד מהר כולם הבינו שמדובר בזוג מיוחד במינו וכובש בצורה בלתי רגילה – ביחד ולחוד הייתה להם אישיות שגרמה לכולם להיות בקרבתם. זה יישמע כמו קלישאה אבל הם באמת היו הזוג הכי אהוב בקיבוץ. 

כאילו נולדו למקום הזה – אכפתיים, טובי לב ומסורים לחיי קהילה בכל נפשם. הם נגעו בכולם וכל מה שנגעו בו – זהב. חקלאות, יזמות, תרבות, תיירות וחיי קהילה – בלי להתכוון בכלל, הם הגשימו כל מה שהגולן צריך ממשפחות חדשות שמגיעות לכאן. 

ניר היה מפיק בנשמה והבנאדם הכי תקתקן שהכרתי בחיים. תמיד קיוויתי לעשות איתו יחד אירועים, לצערי לא יצא לנו מספיק. בעשר שנים הוא הספיק לנהל את התיירות, את התרבות, את ענף הלול, את הפאב, את הבריכה של הילדים ועוד פרויקטים שבהם לקח חלק ונתן יד על הדרך. 

נועה עם החיוך הענק שתמיד על הפנים, שטותניקית ובכל סיטואציה פשוט באה לעשות טוב למי שמסביבה. במקביל לעבודה במטע, היא הקימה לפני כמה שנים יזמות כשוקוליטיירית, חלמה להקים מקום משלה והפיקה בעצמה לא מעט אירועים בקיבוץ בשנים האחרונות. בפעם האחרונה שישבנו בפאב, היא סיפרה איך הם הכירו, איך ניר התעקש ולא ויתר עד שנעתרה. הם אהבו את החיים ונהנו מהם עד הסוף. הסוף המר. 

הבוקר שמעתי מישהו אומר שהסיכוי למה שקרה להם הוא כמו הסיכוי שמישהו ייפגע מברק בחוף הים. אולי זו הוכחה משמיים שהייתם זוג נדיר על אמת. כל כך נדיר שדווקא לכם זה קרה. מקווה שתמשיכו לעשות שם חיים למעלה ביחד. אני מניח שהם היו רוצים ומבקשים מכולנו – תאהבו את החיים ותיהנו מהם עד הסוף. תודה על ההזדמנות להכיר אתכם נועה וניר יקרים – אהבתי אתכם ואתגעגע תמיד".  

לקבור את ההורים שלי כל כך צעירים ויפים 

לפני הלוויית הוריו בנתניה, אמר מתן, בנם הבכור: "אנחנו לא לבד, וכל פעם שכותבים לנו שהשאירו אותנו יתומים, אנחנו ממש ממש לא יתומים. יש איתנו משפחה וחברים של ההורים שלי שמקיפים אותנו. אני רוצה להגיד להורים שלי שהם הורים מדהימים, מדהימים, מדהימים ואני לעולם לא אשכח את זה". 

בהלוויה ספד מתן להוריו, וסיפר כי "הם היו המתנה הכי גדולה בחיים שלנו, האוויר לנשימה שלנו. היינו משפחה מאוחדת ושמחה כל כך, אין לי מילים לתאר כמה הלב שלי שבור, אני לא מאמין שהגעתי למעמד הזה, לבוא ולקבור את ההורים שלי כל כך צעירים ויפים. אבא שלי היה בן אדם כל כך טוב, הוא היה תמיד דואג שיהיה לכולם הכול, כל מי שהיה צריך משהו הוא היה מביא לו בלי ישר להגיד 'לא, כמה, איך, למה' ישר הוא מביא. היה לו חברים בכל העולם, הוא היה דמות להערצה, בן אדם טוב, שנותן, שאוהב לא משנה איזה עדה, גזע ומין, הוא אהב את כולם. 

"ואימא שלי שהביאה אותי לחיים, האוויר לנשימה שלי, אני לא יכול לדבר עלייך ככה. את החברה הכי טובה שלי, אני ילד של אימא, אני לא מתבייש להגיד את זה, ואני רוצה לומר שאני מודה לך על כל דבר, אנחנו דומים באופי וגם בנראות. איך את היית אומרת לי כל הזמן 'אין מה לעשות, בעיה שלך, אני אימא שלך' וזה נכון", הוסיף מתן. "אני רוצה להגיד לכם תודה על החיים הנפלאים האלה, על האחים שלי, שעכשיו הפכתי להיות מאח גדול לאבא ואימא". 

מהתנועה הקיבוצית נמסר: "אבלים ושבורי לב על מותם של נועה וניר ברנס ז"ל שנהרגו מפגיעת רקטה ברכבם, ומחבקים את ילדיהם ואת קיבוץ אורטל בשעתם הקשה". 

מזכ"ל התנועה הקיבוצית, ליאור שמחה, אמר לאחר האסון שהתפישה הביטחונית של ממשלת ישראל, שנרמלה ירי חסר מעצורים של רקטות ליישובי עוטף עזה, חלחלה לצפון. "כולנו זוכרים איך זה נגמר בעוטף", הוסיף שמחה, "וחוששים מגורל דומה גם בצפון. מדובר בהפקרות ביטחונית חסרת תקדים. ישראל מעולם לא נראתה כל כך חלשה ואובדת עצות מול אויביה. הגיע הזמן לגלות מנהיגות ויוזמה, צבאית או מדינית, שתשים סוף למצב הבלתי נסבל הזה". 

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *

ד"ר שלומי לוי, אחראי תחום מיקופלסמה, צוות בריאות העטין, החקלאית בשלושת החודשים האחרונים בודד חיידק בשם מיקופלסמה בוביס מעטיני פרות בשש רפתות שונות ברחבי הארץ. מדובר בארבע רפתות קיבוציות ושתי רפתות מושביות. שלוש מהרפתות
5 דק' קריאה
ביקור ברפת כפר גלעדי ושיחה עם המנהל עמרי זלצר הדרך ממרום גולן לכפר גלעדי עוברת בנעימים באופן מוזר. את הדרך לעמק עשיתי פעמים בודדות מאז תחילת המלחמה, כעת כבר כל השדות ירוקים והמחסומים הצבאיים
5 דק' קריאה
הדרך לרפת בקיבוץ עין השלושה, מלאה בזיכרונות שייצרבו בזיכרון של כולנו, כביש 232, כביש הדמים, הקיבוצים מסביב ספגו מכות כואבות שגם הזמן לא יימחה. יופיו של הטבע והשדות לצד הכאב והאובדנות הרבים, לצידם יש
אמילי די קפואה – מנהלת הרפת של קיבוץ כרמיה, רק בת 38, הגיעה לקיבוץ ביחד עם אמה מבלגיה כשהייתה בת שבע. אמה ביקשה והתעקשה לעבוד ברפת, גם אמילי עבדה במשק חי ולאחר שירות צבאי
ד"ר יהושב בן מאיר, דניאל אספינוזה, הדר קמר, ד"ר מירי כהן צינדר וד"ר אריאל שבתאי. המחלקה לחקר בקר וצאן, המכון לחקר בע"ח, מנהל המחקר החקלאי – מכון וולקני [email protected] המאמר מתבסס על דו"ח מחקר
11 דק' קריאה

הרשמו לניוזלטר

השאירו את הפרטים והישארו מעודכנים!

דילוג לתוכן