איזה מועד קובע לשיוך דירות בלוחמי הגיטאות? 

בערעור לבית המשפט העליון נמצא מוצא: פשרה כספית 

בחוברת השינוי של קיבוץ לוחמי הגיטאות נקבע כי בהתאם להחלטה 751 של מועצת מקרקעי ישראל, שיוך הדירות יתבצע בדרך של הקצאת "זכות קניינית בדירה או בשווי דירה ממוצעת", וכי "המועד הקובע" להקצאת הזכויות יהיה: 1.2.1999. חוברת השינוי אושרה בדצמ' 2001, ובהצבעה נפרדת באותו מעמד הוחלט על העברת הזכויות בדירות המגורים. עוד נקבע בחוברת שניתן יהיה לפדות את "זכויות הדיור" בעת עזיבה או פטירה. 

 זכות אימו 

יורש של חברת קיבוץ, שנפטרה באוקטובר 2000, תבע בבית המשפט המחוזי בחיפה את זכות אימו המורישה לשיוך דירת מגורים. באמצעות עו"ד ניר בן חמו, טען היורש-התובע שהמועד הקובע לצורך קביעת זכאותו לשיוך דירה הוא המועד שנרשם בחוברת השינוי (1999), ומאחר ואימו הייתה בחיים אותה עת, הרי שהוא כיורשה זכאי לקבל את הזכות הקניינית בדירה.  

מנגד, אמר הקיבוץ, בבית המשפט המחוזי, באמצעות עו"ד גיל דגן (שלמה כהן ושות'), שמועד הזכאות לדירה הוא ביום בו הצביעה האסיפה על אישור השינוי בקיבוץ (2001), לאחר פטירת המנוחה, ולכן אין לתובע זכות לדירה (אגב, בית אב זה היה היחיד בקיבוץ שנפטר "בין המועדים").  

 ידו של איזה "מועד" על העליונה 

ידו של איזה "מועד" תהיה אפוא על העליונה? זה הנגזר מהחלטת המנהל (751), שבאמצעות הוראה מס' 53 של האגף החקלאי קבעה שתוקף הזכאות ליחידת מגורים יהיה "תאריך החלטת האסיפה הכללית בדבר השינוי", או החלטת הקיבוץ שקבעה מועד קובע פנימי שהוא מוקדם למועד בו האסיפה קיבלה את ההחלטה.   

לשונה של הוראה 53 ברורה, אמרה בזמנו השופטת גלית ציגלר מבית המשפט המחוזי בחיפה. המועד הקובע הוא היום בו קיבלה האסיפה הכללית את ההחלטה על שיוך הדירות (דצמ' 2001) ולא מועד אחר. היא קיבלה את פרשנות הקיבוץ, לפיה בחוברת השינוי נקבעו מראש שתי זכויות חלופיות בנושא הקנייני: "זכות לדירה" או "שווי דירה ממוצעת". מאחר והאם המנוחה נפטרה לאחר מועד החלטת האסיפה, פסקה השופטת, אין לה או לבנה כיורש זכאות לשיוך קנייני של דירה בפועל, אך הוא זכאי לתשלום בעד פדיון הדירה כתחליף לזכות הקניינית.   

ניתן להניח שמאחורי "התביעה המשפטית" עמדה גם מחלוקת נדל"נית אם "סכום הפדיון" יהיה לפי שמאות של שווי בית (כדרישת היורש) או לפי שווי הזכות לדיור (כעמדת הקיבוץ). 

היורש ערער על פסיקת בית המשפט המחוזי לבית המשפט העליון. בתום דיון שהתקיים לאחרונה, בפני הרכב השופטים: דוד מינץ, חאלד כבוב ויחיאל כשר, מְסַפֵּר הפרוטוקול: "הצדדים קיבלו את המלצת בית המשפט לפיה הערעור יידחה ולשם סילוק מלא וסופי של תביעות המערער כלפי הקיבוץ, הקיבוץ ישלם למערער, לפנים משורת הדין, סך של 200,000 ש"ח".  

היורש-המערער יוצג בערעור בידי עו"ד ניר בן חמו, והקיבוץ בידי עו"ד גיל דגן.