אין תקומה לעוטף ללא שיקום החקלאות

יש להעניק ליישובים החקלאיים תמיכה משמעותית בהשקעות, להוזיל את עלויות המים והעובדים, לתמוך בגידולים חדשים ובמו"פ

האסון שנפל על הקיבוצים והמושבים בעוטף עזה הוא מכה שלא חווינו – את ההפקרה של הישובים ב-7.10 לא נשכח ולא נסלח. תושבי העוטף עברו זוועות עולם, ובעיקר חוו זאת ועדיין חווים החטופים, ששעון החול שלהם הולך ואוזל.

מאבקן של משפחותיהם לשחרורם נמשך יום יום ושעה שעה והלב נקרע.

כתושב העוטף שנים כה רבות וכפעיל בחקלאות, בעיקר בתפקיד מזכיר ארגון מגדלי ירקות, ברור שתקומת האזור תלויה בשיקום החקלאות, שהיא המשענת העיקרית של הישובים, בעיקר באשכול, בשדות נגב ובשער הנגב. אזור זה הוא אסם הירקות של המדינה, ובו מגדלים כ-80 אחוז מההספקה של גזר, תפוחי אדמה, עגבניות והדרים, ובנוסף הוא ספק גדול של בשר עופות וחלב.

זהו אזור חקלאי למופת, וחשיבותו לביטחון לא פחות חיונית מאשר לכלכלה, ובמיוחד בימי מלחמה, סגר וחרם.

אנו מתפללים לחזרת החטופים ובמקביל מקוים שגם נחזיר את החקלאות לייעודה המקורי, שהוא הספקת תוצרת עצמית לאוכלוסייה ללא תלות באף מדינה אחרת.

על זה צריכה המדינה לעשות מעשה. במקביל לשיקום הבתים והמבנים, יש לשקם ואף להעצים את החקלאות בקיבוצים ובמושבים בעוטף.

צעדים אלה חיוניים להגדלת הייצור המקומי ולהכנסת דור צעיר לחקלאות בקיבוצים ובמושבים. יש להעניק ליישובים החקלאיים תמיכה משמעותית בהשקעות, להוזיל את עלויות המים והעובדים, לתמוך בגידולים חדשים ובמו"פ. גם זה יהיה הניצחון על אויבינו, והוא שיאפשר לנו להחזיר ולהגדיל את יישובי העוטף מכל הבחינות, כלכלית, חברתית, קהילתית וסביבתית.

שיתעשתו מידית קובעי המדיניות וירדו מהגג.

נחזיר את החטופים, נשקם את הפצעים נחבק את המשפחות השכולות, נשקם היישובים, וכך ננצח.

ואני מאמין שזה אפשרי.