היום נחמן רונן בן 81 ורעייתו ציפי בת 77 אבל גם היום הם קמים בבוקר ועובדים במשק החקלאי בכפר חיים. בצעירותו זימר בלהקת ״מגפיים״ המיתולוגית ועד היום הוא שר. נחמן לא שכח לרגע את הימים הראשונים במושב. היום הכייף שלו הוא לשחזר את מה שהיה פה פעם ונשכח – החל ממגדל המים של המושב, דרך הציוד והחפצים הישנים ששימשו את המתיישבים וכלה במבני המשק ההיסטורים
*תמונה ראשית: נחמן רונן עם כלי עבודה חקלאים של פעם. צילום: תמר פלד-עמיעד
נחמן רונן הוא אחד מהאנשים שכאשר אתה פוגש אתה נדבק במשובת הנעורים שבו ובשמחה. נחמן רונן הוא חקלאי דור שני במושב כפר חיים שבעמק חפר. נחמן נישא לציפי רונן, אף היא בת המושב. מרגע שהתאהבו ידעו שנועדו זה לזה. נחמן וציפי החליטו לבנות את חייהם במושב ולהיות חקלאים. גם היום כשכל ילדיהם נשואים ולהם נכדים הם ממשיכים לעבוד במשקם.
ציפי ממיינת פרחים מידי בוקר ונחמן מעבד את השטחים החקלאיים. נחמן בן 81 וציפי בת 77. שניהם פעילים, עובדים ומממשים את כשרונם ויכולותיהם. הפגישה שלנו החלה בסוכה שבחצר ביתם.
התחושה היא שכל פינה במשק רונן, זוהי חלקת אלוהים, פיסה ועוד פיסה וכל המרחב הוא מרחב גדול של בריאה ויצירה.
ציפי ונחמן הביאו לעולם ארבעה בנים. עופר, הבן השני, החליט להמשיך את דרכם של ציפי ונחמן והוא הבן הממשיך. עופר למד לימודים אקדמאיים, תואר ראשון ותואר שני ואז החליט לחזור למשק ולעבוד יחד עם הוריו ולהמשיך את דרכם. ארבעה בנים לציפי ונחמן, מסתבר שהבנים עופר ואייל נישאו לשתי אחיות, בנות הקיבוץ עין החורש.
נחמן ידע מאז היותו ילד שהוא רוצה להיות חקלאי. היה מהגרעין שהקים את היישוב כורזים. באחד הביקורים שלו בבית הוריו שאל אותו אביו מהן התוכניות שלו? נחמן ענה שהוא רוצה להיות חלוץ בכורזים. אביו הציע לו שיחזור למשק ויהיה בן ממשיך במשק הוריו.
נחמן מספר: "אבי היה חקלאי מעולה. עבדתי עם אבא בחקלאות במשך כל שנות ילדותי ונערותי. אהבתי לעבוד עם אבא. אבא אהב לשיר ואני זוכר הרבה שעות, בהן היינו יוצאים יחד לעבוד והוא היה פוצח בשירה ואני עימו. השירה המשותפת עימו הובילה אותי לשיר בהמשך בחיי. בילדותי הייתי שר במסיבות במושב ובבית הספר.
"גדלתי בבית מאד שמח. שנים רבות הייתי בלהקת מגפיים. להקת מגפיים הייתה להקה של בעיקר מושבניקים ששרה ורקדה. להקת מגפיים החלה את דרכה בשנת 1978 עד שנת 1992. להקה זו שרה שירים שהתבססו על ההתיישבות העובדת.
"שי לביא כתב את הלחנים ויורם טהר לב את המילים. אהבתי את עבודתי בחקלאות ואת השירה וההופעות בלהקת מגפיים. להקת מגפיים הייתה להקה שקמה ביוזמת מועצה אזורית באר טוביה. גם היום לאחר שלהקת מגפיים התפרקה אני ממשיך לשיר ושר בחבורת זמר שנקראת: 'חוף חפר'."
משק רונן
משק רונן היה בימיו הראשונים משק חלב, רפת ולולים. נחמן מספר: "אחי ישי היה במשק אחר במושב. היינו שותפים – עבדנו יחד. בצעירותנו, היינו בצומת בו היינו צריכים להחליט לאן פנינו, האם להגדיל את הרפת ולהשקיע הרבה כסף או לפנות לענף הפרחים ולגדל פרחים. החלטנו לגדל פרחים.
"התחלנו בפרחי גיבסנית והמשכנו עם סוגי פרחים שונים. עבדנו יחד הרבה שנים. ישי נפטר כשהיה בן 47. מאז אותה החלטה להפוך למגדלי פרחים – אנחנו מגדלים פרחים. הפרחים שאנחנו מגדלים הם בעיקר פרחים של בצלים ופקעות (גיאופיטים)."
כפר חיים
מושב כפר חיים נוסד בשנת 1933. מייסדי המושב הגיעו מרוסיה ופולין. השם כפר חיים ניתן לו על שם חיים ארלוזורוב, שנרצח ממש ערב עליית האנשים על הקרקע.
נחמן מספר: "את כפר חיים תכנן קאופמן, הארכיטקט שתכנן הרבה ישובים. המיוחד בתכנון של המושב היה שקאופמן תכנן את המושב במעגלים, מעגלים, כאשר מרכז מעגלי המושב היה המרכז הציבורי.
"החלטנו בעבר שלא יהיו באמפרים בכבישי המושב, החלטה שמחייבת את כל תושבי המקום לנסוע לאט. הבאמפרים מחייבים את הנהגים להתרכז בכביש ולא בנהיגה שקטה ורגועה. החלטה זו משקפת את הרצון לשמור על איכות חיים שקטה ומיטיבה."
אנו מסיירים במשק רונן. אחד המאפיינים משקים חקלאיים הם המבנים החקלאיים הנמצאים במשק, בית אמון ישן, רפת עזובה, ועוד סככות שבעבר שימשו בענפי חקלאות שונים.
נחמן שאחת מאהבותיו היא שימור ושיפוץ הישן, הפך את כל המבנים למבנים משופצים ומתוחזקים ואותנטיים למה ששימשו בעבר. כלי עבודה שונים מימי עבר עומדים ונמצאים, כפסלים יפים המעידים על החקלאות העניפה של פעם.
מגדל המים
נחמן שהחל את שימור החקלאות והחיים שהיו במשק לקח על עצמו לשמר גם את מגדל המים של המושב ולהפוך אותו לאתר שימור. האהבה לחקלאות, ההבנה שהעבר ושימורו הם היוצרים את ההווה והעתיד הם מנוע ענק בהתנהלותו של נחמן.
נחמן מספר: "מאז שהייתי צעיר היה לי חלום להקים כאן במושב אתר מורשת שמנציח את החיים שהיו כאן ואת החקלאות. מגדל המים של כפר חיים היה מגדל מים תוכנן כמגדל בן שלוש קומות. הקומה הראשונה הייתה קומה בה הייתה מרפאה. הקומה השנייה הייתה קומת החכמים, שם הייתה המזכירות והנהלת המושב והקומה השלישית הייתה מיועדת לביטחון, שם היה הקשר עם אוניות מעפילים והיו עושים מורס.
"המדרגות מקיפות את המגדל," מסביר נחמן. "יש שמונה מגדלי מים כאלו במדינת ישראל. אני לקחתי על עצמי לשחזר את החיים שהיו כאן. היה צורך לשפץ את המדרגות שקרסו עם השנים. שיפצתי את שלושת הקומות ואספתי את כל החפצים ששימשו בעבר את האנשים שהיו במגדל המים.
"ההתחלה לא הייתה קלה. פניתי לאנשים בבקשה שייתנו לי כלים שונים וההיענות הייתה נמוכה. לא ממש הבינו את החשיבות בשימור המקום. מגדל המים היה מקום שוקק חיים במשך הרבה שנים מאז היוסדו של המושב ובחלוף השנים שינה את פניו. הייתה דינמיקה בה עם השנים היה במגדל המים גם מרכז נוער, דואר ומרכז אסטרטגי.
"התחלתי עם איסוף של תמונות של פעם. התמונות היו הסמן שהובילו להשיג את החפצים של פעם. לא היו הרבה תמונות. כמעט ולא היו בתחילת ההתיישבות מצלמות בידיים פרטיות. הייתי צריך לחפש תמונות ולהשיגן כשהתיעוד הצילומי היה קשה להשגה.
"התמונות הובילו לאיתור חפצים רבים. המרפאה היא דוגמא מצוינת. יש כאן במרפאה שבמגדל המים משקל שבו שקלו את התינוקות ומתקן להניח רגל לחבישה או טיפול רפואי. השגתי את התיק של הרופא הראשון שהיה במושב ועוד המון חפצים שהיו בעבר.
"גם בשחזור המזכירות השגתי את השולחן והכיסאות שהיו וכל שהיה. איסוף התמונות עזר לי לשחזר לא רק את מה שהיה במגדל המים, אלא את כל החיים שהיו. השגתי מעגלה שהייתה בכביסה הידנית."
החיים במושב של פעם
"בכפר חיים כמו בכל הישובים הקטנים היו בעלי מקצוע רבים. היה פחח, היה אופה, היה טייח, היה מזריע לפרות, היה נגר ועוד בעלי מקצוע שונים, בנוסף היתה מדגרה לאפרוחים.
"השגתי המון תמונות שמראות ומשקפות ימים עברו. עברתי בין המשקים במושב ואספתי כלים וחפצים רבים. דוגמא טובה לכך הוא הספרטור הראשון שהיה במושב. היום כשמראים את הספרטור הזה, ילדים ואפילו ההורים שלהם לא יודעים מה זה ומה עשו איתו. הספרטור הוא דוגמא מצוינת לכך שהכול עשו לבד. הספרטור הפריד בין השומן לחלב והוא זה שעשה את השמנת עם טעם הגן עדן שהיום יש מעט מקומות שעושים עדיין שמנת זו.
"עברתי ממשק למשק במושב וביקשתי לקבל כלי עבודה מפעם. שיגעתי את האנשים ובתקופה הראשונה מעט אנשים תמכו, כי לא ממש הבינו את החשיבות שבשימור המקום ושימור ההיסטוריה שלנו."
מול מגדל המים נמצא בית העם, דשא ענק ועצים גדולים מקיפים את כל האזור הציבורי הזה. נחמן שאוהב לשיר, שאוהב להופיע בפני אנשים, שאוהב חקלאות ואוהב אסתטיקה, מממש את אהבותיו במוזיאון שבאתר מגדל המים. זהו מקום שלא למטרות רווח, אתר המשקף את דרכה של החקלאות ואת הימים שהיו בכפר חיים ממש בשנים הראשונות.
נחמן אוהב לארח במגדל המים אנשים וקבוצות. הוא מדריך ומספר על החיים שהיו במושב. זוהי גם הזדמנות עבורו לשיר בפני אנשים את השירים של פעם.
אנו חוזרים למשק רונן. נחמן מראה לי את המבנים אותם שיפץ במשק. באחד המבנים עומד מקרר ובו שורה של ליקרים שונים שממלאים את המקרר וכמובן סוגי ריבות שונים. רקיחת ליקרים וריבות – מסתבר שזהו עוד הובי של ציפי ונחמן.
לכל אורך החצר מוצגים הטרקטור הישן וכלי עבודה שונים. עופר הבן מגיע וישר מתפתחת שיחה על החקלאות. עופר מדבר בכאב על ההתייחסות של מדינת ישראל לחקלאות ולחקלאים. האמונה בדרכם, האהבה לאדמה ואהבת החיים, זהו המנוע והמניע של של ציפי ונחמן וכל משפחת רונן.
נחמן וציפי הינם דוגמא לפשטות ויחד עם זאת, מימוש יוצא דופן של מספר תחומים של עשייה, מתוך כבוד לחיי העבר, חיי ההווה ויצירת עתיד. ברור שהיו להם תקופות לא קלות, שניהם היו צעירים כשהוריו של נחמן נפטרו. ציפי נשאה בעול המשק כשנחמן שירת במילואים. היו ימים של עבודה קשה – תמיד יחד – תמיד בראש אחד.
פגשתי בביקור זה את ילדותי, פגשתי שמחה גדולה ומימוש של תרבות עם עשייה ועבודה וצניעות גדולה.
כיתובים
מגדל המים של כפר חיים, שהיום הוא מוזיאון. צילום ויקישיתוף
ציפי רונן עובדת עם הפרחים לייצוא. צילום: תמר פלד-עמיעד
נחמן עם הבן הצעיר עופר רונן. צילום: תמר פלד-עמיעד
להקת מגפיים
בין השנים 1978 ועד 1992 פעלה להקת "מגפיים", שמנתה כשלושים איש, כאשר כמעט כל חברי הלהקה חברי מושבים. שי לביא – במאי ומוסיקאי – בחר את המשתתפים, גייס משוררים לכתיבת השירים, הלחין אותם וביים את שלוש התוכניות שהיו לה.
רוב חברי הלהקה היו חברי מושבים מהמועצה האזורית באר-טוביה: אבי גבע, שרון שפריר, רוחל'ה אגמון, יוחנן מיינרט, יחיאל אייל, שלמה ברמן, רני בר-נס, אבי גבע, עירית גבע, עליזה גורן, תרצה היימן, גאולה זילברשטיין, נחמה חסיד, נירה יניב, נילי ירון, אהוד כהן, לוי לב גורן, חביבה עציון, אבי עדי, אורנה קלגרד, חדווה קמחי, נחמן רונן, חמדה שינבוים, מירל'ה שפי ויצחקי ויין. שי לביא צירף את אבי רוזנבלום ונחמן רונן מאזור עמק חפר ואת אתי עמית מקיבוץ צרעה. מאוחר יותר צורף גם משה טנא ז"ל מקיבוץ גת.
כמה משירי "מגפיים" הפכו לשלאגרים, ביניהם: "לחיות בחיק הטבע" שכתב המשורר פוצ'ו; "סתיו לבן" (ששלמה ממן חיבר לו ריקוד עם); "פרח חממה" ו"שיר ערש לפרה", שנכתבו ע"י יורם טהר לב ז"ל ועוד שירים רבים וטובים. הלהקה שהופיעה ברחבי הארץ אף זכתה לתוכנית מיוחדת בטלוויזיה והתארחה בתוכניות אירוח שונות. כמו כן, הופיעה הלהקה פעמיים בארצות הברית, כשייצגה את מדינת ישראל בקהילות השונות לרגל ימי העצמאות של המדינה.
(עדינה בר-אל, "קו למושב", גיליון 1278)
