בבר המצווה של שחר כהן מבטח עלה איתו לתורה סבו, איתן מבטח מקבוצת כנרת, מפני שכנער לא עשה זאת. שחר נהרג בתחילת הכניסה הקרקעית לעזה. סבא איתן מספר על הקשר המיוחד ביניהם ובין שחר לבן דודו מתן מולר, שנפצע קשה בעזה שבועיים אחרי נפילתו
*תמונה ראשית: רותי ואיתן מבטח. רותי כמעט לא מדברת, הדמעות יורדות בשקט, איתן מתגעגע לחיבוק של נכד 1.90. צילום: מירב ראון
איתן מבטח נולד וגדל בקיבוץ כנרת, לחם במערכות ישראל ומילא תפקידים ציבוריים וכלכליים בקיבוצו ובמקומות נוספים. דבר לא הכין אותו לתפקיד שאף אחד לא מייחל לו – להיות סב שכול.
הוא נולד בכנרת לפני 80 שנה לאב מלטביה ואם מפולין, שהגיעו לכנרת ב-1935 התאהבו ונישאו. כילד ונער התחנך בלינה המשותפת בבית החינוך בדגניה ובתיכון האזורי בית ירח, וב-1963 גויס לסיירת ובהמשך יצא לקורס קציני שריון ולחם במלחמות מששת הימים ועד מלחמת לבנון הראשונה.
איתן מספר שכשהשתחרר משירות סדיר לקח אותו אביו לשיחה ואמר לו שאומנם עכשיו כנרת במלוא תפארתה אך היא לא תישאר כך. "הוא תאר את כנרת ממש כפי שהיא היום (לאחר ההפרטה. מ"ר) ושכנע אותי ללמוד". איתן השלים תעודת בגרות, סיים תואר ראשון בכלכלה וחקלאות ותואר שני במנהל עסקים, ובשנים שחלפו מילא מספר רב של תפקידים כלכליים ובהם חשב ותמחירן בתנועה הקיבוצית בשנים הקשות בהן הגיעו קיבוצים רבים לפשיטת רגל וגם בקיבוצו שלו, בו, כך מספר איתן, חשף מספר מקרים של מעילות. לאורך השנים מילא תפקידים כלכליים וחברתיים ביישובים ובחברות נוספות.
קשר מיוחד
לאיתן ולאשתו רותי שלוש בנות, שירה, דפנה ו….. ושבעה נכדים. נכדם שחר כהן מבטח נהרג במלחמת חרבות ברזל, הוא הנכד הבכור והנין הראשון שנולד כשאביו של איתן עוד היה בחיים. שחר הוא בנם של שירה, בתם הבכורה של איתן ורותי, שכתינוקת הייתה על סף מוות עד אשר גילו הרופאים כי היא לוקה בצליאק, ושל ארז, בן תל קציר, שהפכו לזוג כבר בכיתה י"א.
שחר, בנם הבכור, נולד במושב ישרש והתחנך בקיבוץ גזר. אחת לשבוע היה נוסע איתן הסב כל הדרך מכנרת לגזר כדי להוציא את שחר מהגן. בהמשך עברה המשפחה לכרמיאל שם גדל שחר יחד עם אחותו דריה (18) ואחיו רוני (12).
קשר מיוחד ששמור לסב ונכדו התפתח בין איתן לשחר. איתן מספר שכששחר חגג בר מצווה ועלה לתורה ביקש ממנו איתן לעלות אף הוא לתורה גם "כיוון שכילד לא עליתי לתורה. זה היה מאורע בלתי רגיל" אומר איתן בהתרגשות ומספר על שחר, שהדיסקית שלו תלויה על צווארו. בכל שישי כשיצא הביתה, בדרך בין הביקור אצל החברה לבית ההורים, היה שחר עובר בכנרת אצל סבא וסבתא שלו.
בעקבות הסבא התגייס שחר לשריון והיה טען קשר של מג"ד 9 בחטיבה 401. "הוא היה אמור להשתחרר משירות סדיר במהלך נובמבר וכבר היה בחופשת שחרור ונסע לחופש עם חברה שלו. ב-6.10 ערכו לו הוריו מסיבה לכבוד השחרור ויום ההולדת שהיה שבועיים קודם. חגגנו יחד איתו. ב-7 באוקטובר כבר גויס שוב".
ב-5.11.2023 נהרג שחר שלחם בטנק הראשון בגדוד הראשון שנכנס בתקיפה הקרקעית לעזה. בשעה רבע לארבע נהרג כאשר ירד מהטנק להביא אספקה ופגז מרגמה נפל לידו. רסיס פגע לו בחזה. חבריו מספרים שחייך גם בדקות האחרונות. "אני לא ארחיב במילים כי אני לא מאמין בדברים האלה", כתב שחר בהודעה ששלח להוריו. "יש לי רק בקשה אחת. אם קורה לי משהו אני מבקש שתמשיכו בדרך שלכם, ליהנות מהחיים היפים והטובים ולעשות דברים שעושים לכם טוב ולעולם. לחשוב חיובי ולחיות חיים מלאים ומספקים. זה בסדר להתאבל, אבל זאת המציאות וצריך לקבל את זה וגם על דברים כאלה להסתכל כשיעור או התמודדות או איך שתקראו לזה. תודה על הכול ועל כל מה שעברנו, אני מעריך ואוהב מאוד, אלווה אתכם תמיד", וחתם בלב אדום.
הנכד השני נפצע קשה
הנכד השני של איתן הוא מתן מולר, מגיסט בגדוד צבר בחטיבת גבעתי. מתן, בנם של דפנה וגילי מולר, גר בהרחבה בקיבוץ רמות מנשה ולפני כשלוש שנים חזר בתשובה. בשבת השחורה של מתקפת הטרור יצא עם המג"ד שלו להילחם ברעים ובכפר עזה והם הצילו אזרחים רבים. במהלך ימי המלחמה נפגש עם שחר בן דודו אליו היה מחובר מאוד. ב-19.11.23 בלחימה ברצועת עזה, מתן נפצע קשה כאשר שלושה טילי נ"ט נורו לעברו. הוא נפגע מרסיס בצוואר, "מילימטר מהעצב הראשי", ארבע מאצבעות ידו הימנית נפגעו בדרגות שונות. הסמל שהיה לידו נהרג. "חייו של מתן ניצלו בנס אחרי 11 שעות ניתוח בבית חולים ברזילי" מספר איתן הסב, שבתו סיפרה לו את שקרה רק לאחר שהנכד יצא מכלל סכנה, מחשש שאיתן ורותי לא יוכלו לקבל עוד בשורה מרה.
איתן עובר על ההודעות ששלח לו שחר בנייד, תמונות ששלח לו והרבה לבבות. איתן מרגיש ששחר איתו כל הזמן, זה מה שעוזר לו להתמודד. "כל בוקר אני מדבר ומבקש – שחר תעזור לי, ואני מרגיש שהוא עוזר לי כל יום". רותי כמעט לא מדברת, הדמעות יורדות בשקט, היא גם לא אוהבת שאיתן מדבר על שחר ומזכיר אותו. איתן מתגעגע לחיבוקו של הנכד שגובהו היה 1.90 ול"קשר אהבה חזק ועמוק". רותי מתגעגעת לריח המצעים שלו.
"משפחה אחת": מלווים משפחות במעגל השכול והטרור
פעם בשבועיים נפגשים איתן ורותי עם קבוצה קטנה של סבים וסבתות שכולים שמארגנת עמותת "משפחה אחת". "זו מלחמה ראשונה שיש בה כמות כזו גדולה של סבים וסבתות שאיבדו נכדים ונכדות" אומר איתן
עמותת "משפחה אחת" הוקמה ב-2001 לאחר הפיגוע במסעדת "סבארו" בירושלים על ידי מרק ושנטל בלזברג. באותו שבוע הייתה אמורה בתם מיכל לחגוג את מסיבת בת המצווה שלה. יחד החליטו לתרום את הכסף שנועד למסיבת בת המצווה עבור נפגעי הטרור. הם ביקרו את הפצועים בבתי החולים, ניחמו בבתי האבלים, שמעו על מצוקותיהם וסייעו להם כלכלית. בעקבות כך, וכתגובה לגל פיגועי הטרור שפקדו את מדינת ישראל עם פרוץ האינתיפאדה השנייה, הרגישו מרק ושנטל מחויבות מוסרית ורצון עז לסייע לכל האזרחים שנפגעו בפיגועי טרור אחרים ולכל החיילים שנפצעו בפעילויות מבצעיות בתקופה זו, להם ולבני משפחותיהם. לכן הקימו את עמותת "משפחה אחת", כיום ארגון הסיוע המרכזי לנפגעי הטרור. מיום היווסדה מלווה העמותה אלפי משפחות, שנכנסו בעל כורחן למעגל השכול והטרור.
עומדים שבעה
בתיה וינברג מעמותת "משפחה אחת" מספרת שהחל בדצמבר 2023 החלה העמותה במתן מענה קבוצתי לסבים ולסבתות, במפגשים חד-פעמיים עם עובדת סוציאלית המתמחה באובדן ושכול, וקבוצות תמיכה מתקיימות במקומות שונים בארץ (דרום, ירושלים, מרכז וצפון). לאחר שנים בהן לא נמצאו מספיק משתתפים בכדי לפתוח קבוצות עבור סבים וסבתות, הוקמו השנה מספר קבוצות במקומות שונים בארץ, ובהן הקבוצה שבאשדות יעקב שמבקשת להמשיך בפעילותה.
"במפגשים האלה, של סבים וסבתות שכולים, עולים נושאים ייחודיים. הקשר המיוחד בין הסבים-סבתות לנכד או הנכדה, ההודעה המרה שקיבלו דרך קרוב משפחה, כיוון שאליהם לא מגיע נציג רשמי, הקשר שלעיתים משתנה בין הסבים להורים השכולים והרגישות שנוצרת סביב הקשר. כיום סבים וסבתות הם הרבה פעמים שותפים פעילים בגידול הנכד, ויש יחסים קרובים. לעיתים עולה קושי במפגשים של המשפחה הרחבה, כאשר נותר 'כיסא ריק'. אחת הסבתות הגדירה את מעמדם בשבעה כ"עומדים שבעה", ולא חלק מהיושבים שבעה. הם עומדים מהצד, מסתובבים, קיימים ולא קיימים. רבים מהם מבוני הארץ, לחמו במלחמות ישראל, לצד סבים שהם עולים חדשים.
במפגשים האלה הם יכולים לספר על הנכד שאיננו, במקום שאפשר לדבר על הדברים שכואבים וגם לצחוק בו בחופשיות. הם מעלים שאלות ודילמות לגבי המערך המשפחתי לפני חגים, אירועים מיוחדים במעגל השנה, אירועי הנצחה, ובעיקר יש להם מקום לדבר, לשתף, להיות. מקום מכיל של קבוצת השווים".
