שבועיים לאחר שחגג את יום הולדתו ה-93 נפטר בשבוע שעבר הסופר אמנון שמוש מקיבוץ מעיין ברוך
שמוש נולד ב-1929 בעיר חלב שבסוריה, ילד שמיני, בן זקונים. אביו נפטר כשהיה בן תשע והוא עלה לארץ יחד עם אמו ב-1938, כאן חיכו להם שניים מאחיו. חרף רצונה של המשפחה שימשיך וילמד הוא התגייס לפלמ"ח ב-1946 וקיבל הכשרה צבאית וחקלאית בכפר גלעדי. בהמשך היה ממייסדי קיבוץ מעיין ברוך, מתוך שאיפה לחיות חיים חלוציים. הוא יצא ללמוד באוניברסיטה העברית בירושלים והשתתף כחייל במלחמת העצמאות בירושלים הנצורה.
בקיבוץ היה רועה צאן, שימש כמזכיר קיבוץ ובהמשך עסק בחינוך וניהל את בית הספר האזורי. הוא יצא לשליחויות, ביניהן מטעם תנועת "החלוץ" לאירופה ומטעם אונסקו לארצות אפריקה הדוברות צרפתית.
שמוש החל בכתיבת סיפורים קצרים וסיפורים לילדים על חוויותיו כרועה צאן. את ספר המחקר "הכתר – סיפורו של כתר ארם צובא" (הוצאת מכון בן צבי, 1987) כתב משך ארבע שנים. ספרו הידוע ביותר "מישל עזרא ספרא ובניו" (הוצאת מסדה, 1978), מתאר את קורותיה של משפחת ספרא, משפחת סוחרים מכובדת שמקורה בחלב ואת יחסי האב עם בניו. הרומן עובד לסדרת טלוויזיה ששודרה בתחילת שנות ה-80. שמוש כתב על יהדות המזרח מתוך רצון לשלב ולמזג את התרבויות והשפות שעליהן גדל ולהאיר את תרבות המזרח על העומק והיופי שבה. משך חייו כתב ספרים רבים, בהם פרוזה, שירה וספרי מחקר. בין ספריו הידועים "אחותי כלה" (קובץ סיפורים בהוצאת מסדה, 1974).
שמוש זכה שלוש פעמים בפרס ראש הממשלה לסופרים עבריים, פרס נוצת הזהב על מפעל חיים בספרות מטעם אקו"ם, פרס נשיא המדינה לספרות, פרס משרד התרבות על שם אריק איינשטיין ובפרסים נוספים.
כשהיה בן 80 איבד שמוש את ראייתו, אך המשיך לכתוב ספרים נוספים, האחרון יצא לאור ב-2018.
היה נשוי לחנה עד למותה ב-2016.
שמוש זכה לסיים את חייו בביתו, במיטתו, כשסביבו משפחה אוהבת ומטפלת וברקע מתנגנים השאנסונים הצרפתיים שאהב. בתו גליה מספרת ששבועיים לפני מותו חגג שמוש יום הולדת 93 "במסגרת משפחתית מצומצמת ועם חברות קרובות שנהגו לקרוא עבורו מספרים ועיתונות. ליום ההולדת הוזמן הזמר מרשל מרין ששר שאנסונים צרפתיים והוא מחא כפיים ולא רצה לתת לו ללכת".
שמוש, אב לשלושה, סב לשישה נכדים וחמישה נינים, נטמן בקיבוצו מעיין ברוך.
