במסגרת חגיגות 97 שנים לקיבוץ מזרע, מוצגת בחדר האוכל תערוכה בה משתתפים כ-60 יוצרים חברי הקיבוץ, במגוון של תחומי אמנות ויצירה.
תערוכה קיבוץ מזרע: בספטמבר 1934 נוסד בקיבוץ מזרע ארגון הציירים והפסלים של הקיבוץ הארצי (ארגון האמנים הקיבוצי הראשון בתנועה הקיבוצית). בצמוד לכינוס האמנים התקיימה תערוכת אמנות ראשונה בבית תינוקות שבנייתו טרם הסתיימה.
בין המארגנים אברהם (טושק) אמרנט אמן, צייר וחבר הקיבוץ. בהמשך היו עוד מפגשים ותערוכות במזרע, הרבה בזכות פועלם של אנשי תרבות מדור המייסדים, בינים אברהם טושק אמרנט ומנחם בדר שמלבד עיסוקיו הציבוריים כתב מחזות.
בשבוע שעבר קיבלתי הזמנה להגיע למזרע לראות תערוכת אמנות רב-תחומית של חברי הקיבוץ במסגרת חגיגות 97 שנים לקיבוץ. מי שהזמין אותי היה יוני אלוני נינו של מנחם בדר מייסדי קרן התמיכה לאמנות בקיבוץ הארצי הנושאת כיום את השם קרן "חבצלת".
התערוכה מתקיימת בשיא מגפת הקורונה ובהתאם לתו הסגול המחמיר; עד 20 איש במרחב התערוכה, עם אחריות קהילתית לבריאות הבאים, כולל מסכות ותורנות השגחה בכניסה בשעות פתיחת התערוכה.
את פני בפתח חדר האוכל קיבלו היוזמים והאוצרים של התערוכה בה משתתפים כ-60 יוצרים חברי הקיבוץ במגוון של תחומי אמנות ויצירה. לאחר סיור מקיף בתערוכה עליה יסופר בהמשך, ישבנו לשיחה עליהם ועל התערוכה. האוצרים יוני אלוני, ודני רותם להב, בני קיבוץ שעזבו וחזרו אליו עם משפחתם.
יוני אלוני (בן 45 ) מכהן כיום כרכז תרבות של הקיבוץ, איש מוסיקה ותיאטרון. דני רותם – להב (בן 43), בא מתחום העיצוב התעשייתי. חזרת בנים לקיבוץ היא אירוע משמח ומוסיף כוח, כפליים כאשר מדובר בפעילי תרבות אכפתיים שעושים למען הכלל מתוך שליחות פנימית שקיבוץ ותרבות חד הם.
יוסי עמיר, בעצמו איש אמנות ועשייה ומהמשתתפים בתערוכה, הצטרף לשיחה והוסיף תובנות משלו: "הקליטה שנעשתה בקיבוץ של בנים חוזרים הכתה שורש. קלטנו לאחרונה מאה איש ו-80 ילדים. התערוכה היא ביטוי להצלחה.
זו 'תערוכה של יישוב', לא של פרטים. התערוכה נתנה לקיבוץ מזרע מכת אדרנלין". היא תערוכה משותפת לכלל יוצרי הקיבוץ. "מזרע זה לא רק נקניק"! חותם יוסי עמיר את דבריו.
אני יושב מול האוצרים וחש בדבריהם גאווה רבה בהצלחתם להעמיד תערוכה גדולה בחגו של הקיבוץ, המשקפת את כל ציבור החברים.
האוצרים מדגישים, שמראש הם החליטו שכל יוצר בכל תחום רשאי להציג, לא תהייה צנזורה על מציגים. מראש הם קבעו שזו תהייה תערוכה קולקטיבית. הם בחרו משלל העבודות את אלה המאפשרות זרימה והתחברות. מרחב הגילים של משתתפי התערוכה רחב ומבטא את סולם הגילים של הקיבוץ.
"קיבוץ – אמנות – קיבוץ", קראו האוצרים לתערוכה. דבריהם במבוא לתערוכה מעידים עליה:
"מתחת לפני השטח ומחוץ לאור הבמות, רוחש במזרע פן צנוע ואישי יותר של ההוויה התרבותית. מזרע הוא בית ליוצרים רבים בטווח רחב ביותר של תחומים: ציור, צילום, פיסול, כתיבה, קרמיקה, נגרות, עיצוב תכשיטים, עיצוב אופנה, כתיבה והלחנת מוזיקה, פסיפס, רקמה אמנותית עוד ועוד.
פן אישי זה נשאר פעמים רבות בצל, במגירה. אמנים יוצרים רבים תורמים מכישרונם וכישוריהם להפקות ואירועי התרבות הקיבוציים, אך מעטות ההזדמנויות בהן ניתנת הבמה הראשית ליצירה האישית שלהם.
התערוכה 'קיבוץ – אמנות – קיבוץ' מבקשת להסיט את המבט אל המקום האישי והחבוי לרוב, של כחמישים מהאמנים החיים כיום בקיבוץ מזרע.
מכאן מגיע שמה של התערוכה. המקבצת קולאז' ענק טביעות אצבע פרטיות של אמני הקיבוץ ומציגה שלם הגדול מסך חלקיו" .
כוחה של התערוכה – בקיומה
אני המבקר, איני מבקש לשפוט את התערוכה בכלים מקצועיים, הגם שיש בה יצירות ראויות, טובות ומרגשות. היצירות נעות בין עמלנות של שעות הפנאי עד אמנות נטו במיטבה.
יסלחו לי המשתתפים אם הפעם לא אציין ואדרג את היצירות. כוחה של התערוכה – בקיומה; המרשים בתערוכה היא היכולת לרתום אליה קרוב לשישים משתתפים, יוצרים מתחומי האמנות השונים, ללא שום הירארכיה מקצועית, לשלבם בצוותא, בהומוגניות זורמת המצביעה על מכלול שלם של יצירה.
כוחו של יישוב נמדד בין היתר ביכולת לקיים אקלים של יצירה, לעודד יצירה עצמית הנובעת מתוכו, ולהפגיש דרך היצירה את כלל הקהילה.
מגפת הקורונה לא אפשרה למממש על פי המסורת הקיבוצית של מזרע את "חג החגים" שלו, הוא חג הקיבוץ. התערוכה הניצבת במרכזו של חדר האוכל, היא עדות שאפשר גם אחרת לציין את חג הקיבוץ, ובכל הכבוד הראוי לכך.
האוצרים מצאו פתרון מקורי אסתטי ומאוד יצירתי כדי להקים את המצע עליו תלויות העבודות. מתחם סגור עם פתחי יציאה וכניסה, שהקונסטרוקציה שלו נוצרה מרשתות של ברזל בניין, מחופה בבד עדין לבן.
הקונסטרוקציה הפונקציונאלית למטרת תליית היצירות מהווה לעצמה מונומנט אמנותי של פיסול סביבתי. התבוננתי מהצד האחורי של רשתות הברזל וחשתי שאני עומד לפני התרחשות אמנותית במיטב.
הקיבוץ השיל מעצמו את הקולקטיביות הרעיונית ההיסטורית וטוב שכך הדבר. אך בו זמנית חוסלו כלי הביטוי התנועתיים והפוליטיים שבאמצעותם גובשה השקפת עולם משותפת (השבוע בקבה"א, על המשמר, משמר לילדים, חותם וכו').
כיום לא קיימת יותר בקיבוצים השקפת עולם פוליטית מאחדת. הדעות הפוליטיות השונות יוצרות לעתים מציאות של אי הסכמות וריחוק קהילתי.
היצירה האמנותית היא דרך ראויה ליצור באמצעותה מכנה משותף רחב המקרב לבבות ויוצר אחדות קהילתית ותחושת שותפות וגאווה.
התערוכה במזרע מוכיחה שבכוחה של יצירה ללכד סביבה קהילה שלמה ביום חגה ובכלל.
