דרך ארוכה עברה הגר צחר, מאלון הגליל, עד שהגיעה לעיסוקה הנוכחי. עכשיו היא מספרת את דרכה וקורות חייה שהובילו לעיסוקה הנוכחי. זאת ניתן לראות רק ממבט על.
הגר נולדה בקיבוץ סאסא, הוריה היו ממקימי הקיבוץ. אביה היה בחור צעיר שגדל בקנדה ואמה גדלה בארצות הברית. שניהם היו חברי השומר הצעיר, שניהם היו בגרעין המייסדים של סאסא בצפון. ההורים נפגשו, הכירו, נישאו ובתם הבכורה נולדה בקבוץ.
כשמלאו להגר חמש וחצי שנים החליטו ההורים לחזור לארה"ב בשל נסיבות משפחתיות. במהלך כל השנים בהם חיה המשפחה בארה"ב ריחפה המחשבה שבשנה הבאה יחזרו לארץ. כילדה בארה"ב הצטרפה הגר לשומר הצעיר. מלחמת ששת הימים נתנה את הדחיפה הגדולה לחזור לארץ. הגר ומשפחתה עשו עלייה והתיישבו בטבעון.
כנערה בת שש עשרה השתלבה הגר בקבוץ שריד. אחריי התיכון התגייסה לצבא ושירתה כפקידת מבצעים בתל נוף. "אני מתבוננת בשם אותו נתנו לי הורי והשם הגר, יש בו משמעות של הגירה," אומרת הגר. "ברצף חיי חוויתי הגירה ובסופו של דבר, המעברים אותם חוויתי הביאו אותי למה שאני עושה היום.
"אימי בצעירותה למדה חקלאות בפקולטה לחקלאות בארה"ב. כשאמא הגיעה לסאסא היא פיתחה והקימה את מטע התפוחים בקיבוץ, שהיה ידוע בתפוחיו המצוינים. גם אני בחיי הבוגרים בחרתי להיות חקלאית."
אהבה אמיצה
הגר אומצה על ידי משפחת צחר בקיבוץ שריד. בשנת 1973, זמן קצר אחרי מלחמת יום כפור ואחרי האימוץ, הפכו הגר ודורון צחר, "האח המאומץ" של הגר, לזוג. הגר סיימה את לימודיי התיכון בקיבוץ, אך בגרות לא עשתה. הגר החליטה ללמוד באוניברסיטה, למדה במכינה שהיתה אז מודל חדש שהכין ללימודים באוניברסיטה.
הגר: "במכינה בה למדתי היו הרבה אלמנות מלחמת יום כפור, פצועים ונכים מהמלחמה ואנשים רבים עם פוסט טראומה. הייתה זו מכינה מיוחדת במינה מבחינת ההרכב האנושי. בחרתי ללמוד מזרחנות – הבנתי שמאד חשוב ללמוד את המזרח התיכון.
"דורון ואני נישאנו לאחר תקופה קצרה ויצאנו לטיול הגדול בארה"ב. באותם ימים גמלה בנו ההחלטה לחזור לארץ, לעזוב את הקבוץ ולחיות כחקלאים במושב. חזרנו לארץ והיינו ממקימי אלון הגליל, שהוקם כמושב בעמק יזרעאל."
מדוע בחרת להיות חקלאית?
"רציתי להיות חקלאית כי אהבתי את החקלאות, זה התאים לי ובכך גם מימשתי אימהות. אהבתי לקבל את הילדים שלי כשחזרו מבית הספר. אהבתי להיות עצמאית וידעתי שכך אוכל לשלב עבודה, פרנסה והורות.
"באותם ימים אלון הגליל הייתה מבודדת במידה רבה. היו רק דרכי עפר שחיברו את הישוב לישובים אחרים. התנאים היו מאד קשים. הישוב החל את דרכו כמושבוץ. היינו בסך הכל עשר משפחות, הכל היה ראשוני ומאד לא פשוט. התנאי להקמת אלון הגליל היה שנעזוב את מקומות העבודה שלנו.
"לא היו טלפונים בישוב וקיבלנו חשמל מגנרטור. הקמנו הכל מאפס. הגענו למקום ב-1980 וגרנו בקרוונים. המרפאה היתה בישוב סמוך. לקח זמן והדברים הסתדרו. עם שחר היינו מסיעות את הילדים לנהלל, שם היו גנים ובית ספר בו קיבלו את ילדינו. לא היו אז הסעות, גם לא היו ממש שירותים בישוב.
"רק בסוף 1983 חילקו למתיישבים משקים וקיבלנו משק. אנחנו בחרנו להקים רפת ולגדל כלניות. דורון ואני הקמנו את המשק ועבדנו יחד. התקופה הקשה ביותר הייתה במלחמת 'שלום הגליל'. הגברים גויסו, נשארנו רק הנשים והילדים. ארבעת ילדינו נולדו באלון הגליל, צמחו וגדלו עם צמיחתו וגדילתו של הישוב.
"בשנת 1985 החלטנו להפוך את הישוב לישוב קהילתי. זהו מבנה יישובי יוצא דופן. באלון הגליל יש שתי אגודות: אגודה חקלאית, בה חברים 23 חברים ויש אגודה מוניציפלית. ההחלטה להרחיב את היישוב הביאה עימה שינויים נוספים בישוב. התנאים השתפרו ומשתפרים – הישוב גדל וצמח."
טלאים ואינדיגו
כיום מתגוררות באלון הגליל כ-300 משפחות. מאז אותם ימים רחוקים, נותרו הגר ודורון בין כמה מהחקלאים הבודדים באלון הגליל. הימים עוברים, הילדים גדלים, המשק מתבסס והגר מתפנה ליצירת תחביב ופינוי זמן לשעות של חסד.
הגר: "מאז שהייתי צעירה אהבתי לתפור ולעבוד עם בדים. עוד בהיותי נערה בארה"ב התוודעתי לתפירת הטלאים. זה תחביב שנקרא שם: QUILT. אותה תקופה נסעתי לתל אביב ללמוד ולהתמקצע בתחום תפירת הטלאים. באחת הסדנאות לצביעת בדים נחשפתי לאינדיגו.
"בשנים האחרונות יש חזרה לשימוש בחומרים טבעיים. בעבר הרחוק צביעת הבדים היתה רק בחומרים טבעיים. עם המעבר לצביעה בצבעים סינטטיים, חלק גדול מהידע שעבר מדור לדור הלך לאיבוד."
"המפגש עם צבעי האינדיגו וצביעת הבדים הטבעית יצר בי מנוע סקרנות חדש ומתחדש. האנגלית השגורה בפי, כתוצאה מילדותי בארצות הברית, הפך לנכס גדול בעבורי. הצביעה בצבעי האינדיגו והתפירה בה עסקתי הלכו ותפסו נפח גדל והולך בחיי."
"הקוילט וצביעת הבדים באינדיגו הפגישו אותי עם מסורות שונות ועם כישורים אותם רכשתי בשנות ילדותי ונעוריי. בשל השפה האנגלית שלי פניתי ללמידה של הנושא במחשב. הזמנתי זרעי אינדיגו מלוס אנגלס, זרעתי את זרעי האינדיגו בחלקת אדמה ברשותי, צמחו צמחים והתחלתי לצבוע בדים מהצמחים אותם גידלתי.
"במשך אלפיי שנים צבעו בדים מצמח האינדיגו. ציירים ציירו ציורים מצבעים טבעיים. כל הצבעים הגיעו מהטבע, מהאדמה, מהצמחים. לכל חברה הייתה המסורת שלה. לכל מקום וחברה בעולם היה מסורת משלו. הצבעים שבאו מהטבע מייחדים כל אזור בצבעיו. בצמחי האינדיגו יש חומר כימי בעלה שנותן את הכחול המיוחד שלו."
למה כחול?
"אני מאד אוהבת את הצבע הכחול. בשיטת הצביעה בצמח האינדיגו יש קסם מיוחד במינו. מאז נפגשתי עם הצמח והצביעה באמצעותו, אני חוקרת, לומדת ומתנסה עם עולם ישן וחדש בעבורי."
"את הג'ינסים של ליויס היו צובעים בצמח האינדיגו במשך שנים רבות, עד שנכנסו הצבעים הסינטטיים. יצר החקרנות והסקרנות שבי התעורר ואני לומדת ומתמקצעת יותר ויותר. היותי דוברת אנגלית הביאו אותי ללמידת נושא צביעת הבדים בכל העולם."
"אני נמצאת במספר קבוצות זום בעולם ולומדת טכניקות ותרבויות שונות. העולם היום הינו גלובלי וקטן."
השיחה ביני לבין הגר גולשת לעצם ימים אלו, ימים בהם ברור שיש ניצול עובדים בעולם המערבי, וימי הקורונה שהביאו עימם הבנות לגבי התנהלותנו ברמה האקולוגית בכדור הארץ.
"בשנת 2013 נפל מבנה בו עבדו למעלה מאלפיים נשים בבנגלדש. העובדות היו עובדות טכסטיל. אותו אסון יצר מודעות לנושא הניצול האנושי המתקיים במזרח. אותו אסון שם זרקור גם על זיהום האוויר המתקיים בעולם."
"הניצול האנושי וזיהום האויר הביאו להבנה שחייבים לשנות את התנאים, וכי יש לשלם שכר הוגן וליצור תנאים הוגנים לעובדים בכל המובנים. אותה מודעות והבנה הביאה מפעלים רבים לחזרה למקורות הטבעיים בצביעת הבדים."
"ישנן היום חברות מערביות רבות שתומכות בכפרים ברחבי הגלובוס, המגדלים צמחים לצביעת בדים. המודעות הולכת וגדלה."
"דרך האינדיגו אני נחשפת לעולמות חדשים, לסיפורי חיים ברחבי העולם, ולידע נסתר הנחשף בפניי. העולם החברתי שלי התרחב וצמח"
"גידול הכלניות בעבר והידע שצברתי הוא שהוביל לעיסוק באינדיגו. גידלנו פרחים ליצוא, אני ניהלתי את הקשר עם הלקוחות שהיו בעיקר הולנדים, הייתי אחראית על השיווק, הכלכלה והגזברות. הקשרים עם הלקוחות פתחו לי את הקשר עם העולם הגדול."
אינדיגו
"blue באנגלית, משמעתו, מצב רוח. זה גם סוג של מוסיקה – מוסיקת בלוז. בהיבט הרוחני, צבעי הכחול הם צבעים מרגיעים, מרוממי נפש ואף משקפים עצב. זהו צבע השמים, צבע המים והים. העיסוק באינדיגו פתח בפניי עולם חדש בהמון מובנים. זהו עיסוק מאד יצירתי ומהנה – אני כל הזמן מגלה ולומדת דברים חדשים.
"התחלתי לערוך סדנאות בהן אני מלמדת את דרכו של הצמח, את הדרך ליצירת צבעי אינדיגו וצביעת בדים. בסדנאות אני מחברת את האנשים למקור של הצמח שמביא עם צמיחתו את הכחול."
"אני מנכיחה את דרכי לאותן נשים המגיעות לסדנאות שלי. אני עושה הכרה עם הצמח החי, עד לתהליך הפיכת העלים לאבקה הצובעת בדים. אני נהנית מהדרך והתהליך ומביאה את הידע העתיק הזה לסדנא."
"כיום אני בשלהי שנות הששים שלי. העיסוק בצמחי האינדיגו, הצביעה, הסדנאות, הלמידה והחקירה, הינו מנוע נפלא עבורי. העיסוק בזה מעשיר אותי בכל המובנים מידי יום ביומו. כשאני מתבוננת על דרכי וחיי, כל שעשיתי בעבר הוביל אותי ומניע אותי היום."
הגר צחר, היגרה ממדינת ישראל בילדותה ובנערותה היגרה לארץ. היתה חלוצה באלון הגליל ונשארה חלוצה בתחום גידול פרחים ויצירת צבעים טבעיים. הגר צחר היא מודל של אישה הבוחרת את בחירותיה התואמות את מבנה נפשה ומימוש יכולותיה.
