אלון שוסטר ממפלסים, חבר הכנסת הקיבוצניק האחרון מהזרם השיתופי, לא נוטש את "כחול-לבן" למרות הסקרים. הוא מאמין שאין תקומה לממשלה של גוש אחד ומבטיח שמפלגתו תפעל בנחישות אך גם באחריות
*תמונה ראשית: "הניסיון שהיה עם גוש השינוי, שהיינו חלק ממנו, לא הוכיח שאפשר להתקדם". צילום: דוברות הכנסת
בבוקר 7 באוקטובר שהה ח"כ אלון שוסטר (כחול לבן), חבר קיבוץ מפלסים שבשער הנגב, בביתו שבקיבוץ יחד עם בנו. "הבן יצא להילחם", הוא נזכר, "ואני נשארתי בחמ"ל בקיבוץ. מחבלים נכנסו לקיבוץ, חטפו עובדים תאילנדים, אבל לא הצליחו להוציא אותם אל מחוץ לשער הקיבוץ. היה גם ניסיון נוסף של חדירה שסוכל. כיתת הכוננות של הקיבוץ יצאה אל מול המחבלים שנכשלו במשימתם.
בסביבות השעה 09:30 הגיעו אלינו ראשוני הכוחות של צה"ל, נלחמו על צומת מפלסים ויחד עם יחידות של השב"כ והימ"מ הם הצליחו לפרוץ את המחסום שהמחבלים הקימו בצומת מפלסים. עשרות הרוגים היו באירוע הזה. שעתיים לאחר מכן היתה תקיפה שלנו באזור "החץ השחור", בה נהרגו כ- 200 מחבלים ובזה בעצם הסתיימה מתקפת המחבלים במפלסים".
את הראיון עם ח"כ אלון שוסטר אנחנו מקיימים זמן קצר לאחר שובו מטקס הזיכרון לנרצחים ולנופלים בקיבוץ כפר עזה.
"כבר בשבוע השני לאחר אותה שבת הייתי אצל משה אדרי, יו"ר הוועדה לאנרגיה אטומית, ידיד משכבר הימים, שהוביל את אזור הדרום למהלך חסר תקדים, כשהוא התמנה לשמש כראש מנהלת 'תקומה'. גובשה תוכנית, היה תקציב וגם יש חוק, שהייתי בין המובילים שלו. נוצרה כאן פלטפורמה שבעבר לא היתה. בעצם זו מנהלת עצמאית מאוד עם חוק שמאפשר לה שיניים מאוד חזקות מול משרדי הממשלה השונים. לעומת מה שקורה בצפון, הבנתי בתוך שנה וחצי שאנחנו בדרך הנכונה".
איך זה בא לידי ביטוי בשטח?
"בקיבוץ מפלסים יש כבר יותר אנשים בהשוואה למה שהיה בעבר. במרבית הקיבוצים והמושבים אנחנו במצב של התאוששות. יש כמובן את האתגרים העצומים ביישובים 'האדומים', שבחלקם טרם חזרה כל הקהילה. בכפר עזה, ניר עוז ובארי ועוד קיבוצים נוספים סמוכי וצמודי הגדר. לא הכל דבש, כמובן. אנחנו בדרך ראויה. מנהלת 'תקומה' תצטרך, כך או אחרת, להמשיך את הליווי של היישובים. יש אפשרות בחקיקה להמשיך עוד מספר שנים מעבר למצב כיום. אני בטוח שאנחנו נתקדם בנושא הזה".
כיצד מתמודדים עם סוגיית תושבי הקיבוצים, שנכון לעכשיו אין בכוונתם לחזור לקיבוציהם?
"יש התדיינות בנושא הזה עם משרד ראש הממשלה יחד עם התנועה הקיבוצית וראשי היישובים 'האדומים'. יש קווי מתאר ראשונים שמעידים על כך שבמשרד ראש הממשלה ובמשרד האוצר מבינים את הצורך בלסייע. כמובן, שלא יהיה מצב שנוכל לתת את הפתרון החלומי לכל אלה שלא חוזרים לקיבוציהם, אבל תהיה אפשרות להציע להם הרבה יותר ממה שמוצע כיום. זה יבטא את ההכרה של המדינה באותם אנשים אחרי כל מה שהם עברו ב-7 באוקטובר. זה לגיטימי לבנות בית במקום חדש".
הסיעה הפעילה ביותר מבחינת מספר החוקים שהעברנו
שוסטר (69) נולד בקיבוץ מפלסים. בשנות ה-90 שימש כמזכיר קיבוצו. טרם פעילותו הפרלמנטרית שימש כרכז חברתי בבית החינוך שער הנגב, מחנך וסגן מנהל בית הספר. ב-2002 נבחר לכהן כראש המועצה האזורית שער הנגב, תפקיד אותו נשא במשך 16 שנים. במסגרת תפקידו זה, שימש גם כמרכז פורום ראשי המועצות האזוריות הקיבוציות.
הרזומה הפרלמנטרי שלו כולל כהונה בת שנה כשר החקלאות, שש וחצי שנים כחבר כנסת ובמהלך כהונת הכנסת ה-24 כסגן שר הביטחון תחת שר הביטחון דאז, בני גנץ.
בשנה האחרונה הוא משמש כיו"ר הוועדה לביקורת המדינה. בתפקידו זה קיים למעלה מ- 100 ישיבות, חלקן מסווגות. אחד מהנושאים שעלו לדיון על שולחן הוועדה היה סוגיית אבטחת המטוסים, דיון מסווג שהוטל עליו חיסיון מלא.
"לצערי, הנושא הזה לא עמד על סדר היום. פניתי בימים אלה באופן דחוף לוועדת ההסכמות של הקואליציה והאופוזיציה לאשר לי לקיים ישיבה מיוחדת על דו"ח מבקר המדינה מלפני שנתיים בנושא האבטחה במטוסים ועדיין לא קיבלתי אישור. זה חמור. אני מאוד מקווה שהקואליציה לא תטרפד את האפשרות הזו".
כשאנחנו שואלים אותו כיצד הוא מסכם את פעילות הפרלמנטרית, הוא משיב ללא היסוס, כי "הדבר היחיד הטוב בקדנציה הארוכה של הכנסת הנוכחית, באופן בלתי נסבל של הקואליציה הזו, זו האפשרות של פעילות פרלמנטרית רצופה ועקבית. כמובן, שהייתי מוותר עליה. עשרות של הצבעות אי אמון כשלו, לצערי.
מבחינת הישגים פרלמנטריים אני יכול להצביע על חוק תקומה שהייתי בין מוביליו, תיקון לחוק המים, שעל פיו מופחת מחיר המים לחקלאות, חוק סימון ארץ המקור, תוך מתן עדיפות לתוצרת החקלאית הישראלית. אני גם מאוד גאה על השדולה החקלאית שהקמנו בכנסת שחיברה חברים מסיעות שונות מהקואליציה ומהאופוזיציה. הצלחנו לעצור רפורמות שונות ומשונות כמו רפורמת החלב, שהיתה בגדר רעיון מטורף ולא חכם. קידמנו חוק בנושא הלול, שמחזק בפועל את קו העימות בצפון. הייתי גם חבר בשדולה למען שמירה על הסביבה. עסקנו בשמירה על ערכי טבע. הסיעה שלנו היא לא גדולה, אבל היא הפעילה ביותר מבחינת מספר החוקים שהעברנו. הסיבה לכך היא שידענו לשתף גם חברים מהקואליציה בהעברת חוקים שונים.
מנגד, לא הספקתי לקדם את חוק החקלאות ואת החוק שיסדיר את גיבוי מנהלת 'תנופה' לטיפול בצפון כפי שמנהלת 'תנופה' פועלת בדרום. זה לא פשוט. התקציבים כבר חולקו למשרדים השונים והסוסים מהבחינה הזו כבר יצאו מהאורווה. יכול להיות שבחשיבה נכונה, ניתן יהיה לסייע".
אקט אלקטוראלי רע, אבל מחויב המציאות
פסע לפני הבחירות הקרובות לכנסת, על פי הסקרים "כחול-לבן" לא עוברת את אחוז החסימה. מהן תחושותיך במציאות הזו?
"במקרה הטוב, אנחנו נהיה במצב מורכב ביותר. הסיבה שאנחנו ב'כחול-לבן' אומרים וזועקים שאין תקומה לממשלה של גוש אחד היא שהממשלה הנוכחית או הגוש הנוכחי הוא איום ונורא. הוא כשל, התנהל בצורה שלומיאלית ולעומת זאת, הניסיון שהיה עם גוש השינוי, שהיינו חלק ממנו, לא הוכיח שאפשר להתקדם.
מוכרחים לחשוב אחרת. האלטרנטיבה לבחירות נוספות ומהירות היא רק אחת מהאלטרנטיבות להיחלץ מהמצב הקיים. אנחנו צריכים ממשלה שבאה מהמרכז, ממשלה ציונית, ממשלה של משרתים, ממשלה שתדאג לכולם – לחרדים, למתנחלים, לערבים, והיא לא תהיה שבויה בידי מפלגות קצה או כאלה שמייצגות מיעוט. זו תהיה ממשלה שתייצג את הרוב המשרת ורק היא תוכל לבצע משימות ארוכות טווח. ממשלת תיקון צרה תוכל אולי לפעול להקמת ועדת חקירה ושם זה ייעצר ושוב ילכו לבחירות".
שוסטר, המגדיר את עצמו כ"דופן השמאלית" במפלגתו, אומר ש"מבחינה לאומית אנחנו באים ושמים על השולחן תזה שאומרת – 'גישות יוניות, גישות סוציאל דמוקרטיות וליברליות, גישות שמעלות את נושאי החינוך והסביבה וצדק חברתי לסדר היום, כל זה לא נוכל להביא לידי ביטוי בממשלה צרה, שספק יהיה אם ניתן להקים. בוודאי שהיא לא תשרוד יותר ממספר חודשים עד שייערכו בחירות נוספות. אנחנו אומרים, שצריך לחשוב על פרדיגמה אחרת. קונספציה אחרת".
כלומר?
"לא גוש מול גוש. פעם אחת צריך לעשות ממשלת שיתוף. ממשלה מרכזית, כי העם הזה זקוק לריפוי. אין סיכוי להצליח בחקיקה של רפורמה משפטית הגונה למערכת המשפט, לחוקק חוק של שירות שוויוני לכל, לקדם יוזמות מדיניות. לכל זה אתה צריך שיתוף פעולה של כל הגורמים במדינה. זה לא יוכל להיות אך ורק עם ממשלת מיעוט או עם ממשלה מאוד מאוד צרה. זה פשוט לא ילך".
נראה שהציבור "לא קונה" את המצע הזה.
"כולם מספרים לציבור שם יכולים להקים ממשלה. הקואליציה הנוכחית טוענת שהם יכולים להקים ממשלה. המתנגדים לממשלה הנוכחית אומרים שהם בבטחה יכולים להקים ממשלה עם 61 מנדטים ואף יותר. עדיין לא הגענו למצב הזה של אחרי הבחירות שיוכיח שהדבר הזה הוא בלתי אפשרי.
במחקרים שאנחנו עושים, עם עשרות אלפי נשאלים ולא במדגמים של 600 איש, מסתבר שאם אתה מסיר מסדר היום את אחוז החסימה והיית שואל את האנשים – 'מה היית מצביע?', היינו מקבלים שישה מנדטים ואולי יותר למען הקמת ממשלה משותפת. אנחנו מניחים שיש מרכז מאוד חזק של 10-12 מנדטים וכוחות נוספים בתוך המפלגות האחרות שימשכו לכיוון הזה. אני משוכנע, שיש במפלגה של גדי איזנקוט, גם בליכוד וגם במפלגות אחרות אנשים שיחשבו שזה הדבר הנכון לעשות במקום ללכת לבחירות נוספות. נכון, שאנחנו לא שם. אנחנו במצב קשה. אנחנו נפעל עד הרגע האחרון. אני מקווה שנצליח. בכל מקרה, ננהג בנחישות, אבל גם באחריות".
בימי הזוהר של "כחול-לבן", לא לפני הרבה שנים, עמדה המפלגה על 30- 35 מנדטים. מה הביא לקריסתה?
"אני לא מומחה במדע המדינה. אני יכול לומר שהיינו במצב הכי טוב כשנכנסנו לממשלה אחרי הבחירות. שם היו ההישגים הגדולים שלנו. צריך לקחת בחשבון שמרחב המצביעים עבורנו הם מצביעים מאוכזבים. בכנסת האחרונה היינו רק 12 מנדטים. האופוזיציה כולה לא הצליחה במשך ארבע שנים, שזה כולל את ההפיכה המשפטית ואת טבח 7 באוקטובר והמלחמה שבעקבותיה, להעיף את הממשלה הנוכחית ממקומה ואת ראש הממשלה ממקומו.
כשהחלטנו עם תחילת המלחמה להצטרף לממשלה, כדי לעמוד ביחד אל מול האתגר העצום של המלחמה קיבלנו תמיכה גדולה. חיילים הודו לנו. היציאה מהממשלה אז היה אקט אלקטוראלי רע, אבל מחויב המציאות, כי ראש הממשלה הכניס יותר ויותר שיקולים פוליטיים בתוך ההחלטות שנגעו לניהול מדיניות המלחמה.
הפרידה מגדי איזנקוט לא היתה על רקע של שאלות פרסונליות או פריימריס. העניין המרכזי היה שאלת ההליכה של גוש מול גוש, כמו שגדי סובר בשלב הזה. אני מקווה שהוא ישנה את עמדתו בהמשך.
לעומתו, בני גנץ אומר שאנחנו צריכים לחדול מהגישה הזו, כי היא פשוט לא יעילה. היא לא תאפשר לנו להשיג את ההישגים ארוכי הטווח שנדרשים. הדרך היחידה היא למצוא דרך של שותפות הגונה שחוצה קואליציה ואופוזיציה. אנחנו מייצגים קולות של שותפות, פיוס ומכנים משותפים אדירים.
לצערי, הקולות האלה לא מקבלים לעת הזו את תשומת הלב המספיקה. הרעיון שהקיבוצים ככלל יצביעו לגוש אחד ותושבי שדרות, אופקים ונתיבות יצביעו לגוש אחר הוא רעיון לא טוב ולא חכם. לא מבחינת חוסנה של מדינת ישראל ולא חכם אלקטוראלית. אנחנו מוכרחים לייצר בני ברית במרכז".
סימנתם כבר את רגע ההכרעה לגבי המשך הקמפיין?
"אנחנו עושים את המאמצים הגדולים ביותר, כי האלטרנטיבה היא בחירות חדשות. יכול להיות שנצטרך לקבל החלטות. ההחלטות שלנו תהיינה תמיד אחראיות".
אתה מאחרוני הח"כים שנשארו לצידו של בני גנץ לאחר גל פרישות מ"כחול-לבן".
"זה נובע מעוד אחד מהעקרונות שינקתי במשפחה שלי, בקיבוץ שלי. כשיש קושי לא בורחים. כשיש מצוקה נשארים. בעיקר, אני מלא הערכה לבני גנץ שאיפשר לנו את השותפות הזו. בני עצמו מתגורר בקיבוץ יד מרדכי. יש לו קשר קיבוצי. אני מודע לזה שאנשים מחפשים את המקום שלהם. הם מניחים שיש חשיבות לאומית בכך שהם יישארו בכנסת. אני קצת יותר צנוע. אני בדעה שיותר חשוב שהפוליטיקה תהיה זירה שבה בני אדם יוכיחו נאמנות וחברות ולאו דווקא את הכיסא המתאים. אני מלא הערכה לגנץ שהוביל אותנו בכל השנים האלה. אני מכבד אותו ומלווה אותו עד לרגע שהוא יקבל החלטות אחרות".
יש כבר תוכניות ליום שאחרי?
"כשהייתי ראש מועצת שער הנגב לא עסקתי בשאלה של היום שאחרי. הודעתי אז שנה מראש שאני פורש ולא עסקתי בשאלה מה אני הולך לעשות. גם עכשיו אני ממש לא עוסק בזה. אני אסיים והכנסת יודעת לתת תקופת התאוששות והסתגלות. הקיבוץ יקבל את המשכורת שלי עוד פרק זמן ואני אחליט איך אני אמשיך".
חבר הכנסת הקיבוצניק האחרון מהזרם השיתופי
"יש הרבה אפשרויות פרטיות, משפחתיות וכמובן שאמשיך לסייע בדברים שחשובים לי" אומר שוסטר לגבי העתיד. "יש מרחבים עצומים שקשורים למרחב הטריטוריאלי, כמובן, ולמרחבים אחרים חברתיים. יכול להיות מצב שאני לא אהיה בכנסת. אני ערוך ומוכן לזה. לא נולדתי חבר כנסת. אני שמח שאוכל לומר – נולדתי בקיבוץ ואני אמשיך את כל חיי בקיבוץ. אני גאה על זה. הקיבוץ עבר משברים אדירים, התאוששנו, עשינו את השינויים המתאימים ואנחנו בשיקום. גם עכשיו, השכונה במפלסים הולכת ומתמלאת ואני בטוח שנוכל לראות פרי בעמלנו ואני אוכל להמשיך לסייע במגוון הנושאים שמעניינים אותי ומסקרנים אותי. אני מרגיש מחויבות אליהם. אני מניח שעוד שנים אני אוכל להיות לעזר לתחומים ולאנשים שאני חייב להם כל כך הרבה".
את מספר חברי הכנסת הקיבוצניקים המכהנים בכנסת הנוכחית אפשר לספור על אצבעות כף יד אחת. מספר המועמדים הקיבוצניקים הממוקמים במקומות ריאליים ברשימות של המפלגות השונות לכנסת הבאה אף נמוך יותר.
שוסטר מציין ש"אני חבר הכנסת הקיבוצניק האחרון מהזרם השיתופי. המשכורת שלי הולכת לקיבוץ. גם כשהייתי ראש המועצה האזורית שער הנגב, חבר כנסת, סגן שר הביטחון ושר החקלאות, המשכורת שלי תמיד הלכה לקופת הקיבוץ. הקיבוץ שלי, מפלסים, הוא קיבוץ מתחדש, אבל יש לנו מסלול שיתופי שבמסגרתו חברי הקיבוץ הוותיקים, שקיבלו את ההחלטה על השינוי, יכלו לבחור במסלול הזה. רוב גדול של החברים הוותיקים במפלסים בחר במסלול הזה. אנחנו בעצם קיבוץ שיזורי".
הייצוג הקיבוצי בכנסת הולך ומצטצמם עם השנים.
"זה נכון. נציגי המגזר הקיבוצי לא נמצאים כולם במקומות ריאליים. הסיבה למיעוט הח"כים הקיבוצניקים נעוצה בשינוי הדמוגרפי של החברה הישראלית. בעבר, מפלגות הפועלים יכלו לעשות קואליציה כמעט עם עצמן. היה להם אז כמעט רוב מוחלט. היום זה שונה.
כבר יצרתי קשר עם החברים שגרים במרחב הכפרי כדי להסביר מה צריך לעשות בכנסת הבאה. אמשיך ללוות בכל מקרה את נציגי המרחב הכפרי בכנסת, כי בית לא עוזבים".
