"אני במהותי איכר" 

אין אדם יודע לאן יוליכו אותו החיים וסיפורו של יוסי שילוח מעיד על כך * שילוח הוא פרופ' למתימטיקה ומדעי המחשב שעבר המון בחיים, אבל בגיל 78 הוא גר בבני יהודה, טבעוני ופעיל למען זכויות בע"ח, מגדל ירקות ומתנדב בשני יערות מאכל – במיצר ובגושרים * למרות קריירה מפוארת ב-IBM, בטכניון ועוד הוא קשור לאדמה 

פגשתי את יוסי שילוח, בעקבות שיחה שלי עם נועם דרומי. נועם היא הכלה שלי. נועם מגדלת יער מאכל במושב מיצר שברמת הגולן. נועם אמרה לי כך: "יום אחד קיבלתי טלפון מאדם בשם יוסי שילוח, שביקש לבוא ולעבוד ביער המאכל שלי. יוסי עובד ביער מאכל בקיבוץ הגושרים, הוא פרופסור למתמטיקה – אדם יוצא דופן." כך הגעתי לראיון עם יוסי. 

ידעתי שאני עומדת לפגוש אדם יוצא דופן ולא תיארתי לעצמי עד כמה. השאלה הראשונה ששאלתי את יוסי: "הסבר לי, מה זה מתמטיקה? שאלתי שאלה זו, כי אני יודעת שיש במתמטיקה רבדים המשקפים התייחסויות שונות למתמטיקה.  

התשובה של יוסי הפתיעה אותי, כמו כל הריאיון והשיחה עימו. יוסי ענה לי בקצרה: "מתמטיקה = יצירתיות".  

כך החלה שיחה שנגעה במהות המתמטיקה, המשיכה ליער מאכל והמשיכה והקיפה עוד ועוד תחומים המשקפים  את יוסי. שום דבר במראה של יוסי, אינו מעיד  על עברו – לא כילד ונער שהגיע ממשפחה דתית, לא הקריירה האקדמית שעשה ולא הקריירה ב-IBM.  

פגשתי גבר שנראה איכר, עטוי בגדי עבודה, פשטות וצניעות. יוסי בן השבעים ושמונה נראה צעיר מגילו, איש עבודה, עשייה, התפתחות, מן בדרכו, אדם החי  מודעות. התשובה שנתן לי: "מתמטיקה = יצירתיות" היא תמצית סיפורו. 

ציונים דתיים 

יוסי נולד בקבוצת יבנה, קיבוץ דתי.  אביו של יוסי, מאיר שילוח, היה רב מוסמך לפסוק הלכה. אנשים היו באים אליו על מנת שיפסוק הלכה. יוסי מספר כי הוא היה אדם גמיש ומאד הומני בפסיקות שלו. תמיד ראה את המצוקות והקשיים של אלו שהגיעו אליו ופסק לקולא.  

אימו של יוסי, פרחיה, הגיעה לארץ בגיל שנתיים מפולין. אביה ישעיה-צבי שהיה יהודי חרדי, החליט שצריך ליישב את ארץ ישראל. הרבה לפניי השואה הוא לקח את כל משפחתו, אשתו ושש בנותיו ועלה לארץ, איש דתי וציוני. הוא היה ממייסדי בני ברק ("בית ונחלה), התאלמן וגידל לבד את חמשת בנותיו (הבת הששית, שהיתה בת עשרה חודשים, עם עלייתם ארצה לא עמדה בתלאות הדרך ונפטרה עם הגיעם לנמל יפו).  הוריו של יוסי החליטו לבנות את ביתם ומשפחתם בקיבוץ והביאו לעולם חמישה ילדים.  

על אף שקיבל חינוך דתי קפדני היו ליוסי ספקות רבים בנוגע לסיפורי המקרא וקיומו של אלוהים – וכבר בגיל 17 גיבש לעצמו השקפת עולם אתיאיסטית, שאותה שמר בליבו. את השרות הצבאי עשה בשריון  ולחם כמפקד טנק במלחמת ששת הימים ובמלחמת יום הכיפורים. לאחר שחרורו עבד בענף המטעים של קבוצת יבנה כשנתיים (השנים הטובות ביותר שלו, כדבריו).  

לאחר מכן עזב את הקיבוץ ופנה ללימוד מתימטיקה בירושלים, סיים תואר ראשון ושני בירושלים ותואר שלישי במכון וייצמן במתמטיקה שימושית ומדעי המחשב. בהמשך יצא לשנתיים לפוסט-דוקטורט באוניברסיטת סטנפורד בקליפורניה וכשחזר ארצה החל לעבוד במעבדת המחקר של י.ב.מ (IBM) בחיפה, בהובלת פרויקטים מורכבים בתחום של חקר ביצועים בעיקר בחברות ספנות גדולות. לדבריו היו אלו שנים מרתקות, מלאות עניין, של עבודה עם צוותים בינלאומיים והזדמנות להסתובב ברחבי העולם. כל זאת עד לפרישתו לגמלאות 33 שנה לאחר מכן.  

במקביל לעבודתו בי.ב.מ. עבד יוסי גם בטכניון, כחבר סגל נספח בהנחיית סטודנטים לתואר שלישי, במחלקה למדעי המחשב ושם קיבל את הדרגה של פרופסור חבר נספח, בהיותו בן 37. 

במקביל הקים יוסי משפחה, אב לשתי בנות והיה עם הגרעין הראשון שהתיישב בתמרת, יישוב כפרי קהילתי הצופה על עמק יזרעאל.  

"אני במהותי איכר" 

עבודת האדמה היא אהבתו הגדולה של יוסי שניטעה בו עוד מימי עבודתו במטעי הקיבוץ. הוא מימש אותה בכל מקום בו הוא גר אהב וטיפח את הגינה שלו וכך בהמשך, לאחר פירוק התא המשפחתי, בכל מקום בו חי.  

בשנים האחרונות, עם פרישתו לגמלאות, חזר לאהבת חייו עבודת האדמה: "אני במהותי איכר. גם באופן בו אני חושב וחי אני איכר. הולך לישון מוקדם, קם מוקדם, אוהב את האדמה ואת הטבע ומרגיש בעיר הגדולה כדג ביבשה. בשנים האחרונות אני חי עם בת זוג בשם מרגלית, בישוב בני יהודה שברמת הגולן, ומקדיש זמן רב לעבודה בשני יערות מאכל מקסימים – האחד ביער קורן מצפון לקיבוץ הגושרים, שבו מצוי גם בית ספר יער "טבע הלב" הדוגל בחינוך יער מתחת לעצים ומביא תוצאות מדהימות. כאחראי על תחזוקת היער, יוסי מגדיר את עצמו כשרת בית הספר.  

יער המאכל השני שבו יוסי עובד נמצא ב"ברכת היער", ליד מושב מיצר: "מעבר להיותו של יער מאכל מודל חשוב לחקלאות מקיימת, אנחנו העובדים ביער רואים בו גם את 'המכון לבריאות הנפש'. שמענו זאת בצורה בולטת בתקופת הקורונה מכל המבקרים בתקופה לא פשוטה זו, שחוו התרוממות רוח אמיתית. הטבע מחזיר לנו את האנרגיה שאנחנו משקיעים בו ואני מרגיש שכך נכון לנו לחיות.  

"ההתבוננות בטבע הביאה אותי גם להתבוננות בעולם החי, ובשלב די מוקדם בחיי הבנתי שהניצול התעשייתי של בעלי חיים מודעים ורגישים הוא עוול שאין לתארו. הפכתי לצמחוני ולאחר מכן נהייתי טבעוני, מתוך ההכרה שמשק החלב והביצים אכזרי לא פחות ממשק הבשר. יש בי רגישות לסבל. ההתבוננות שלי נובעת מעצמי החוצה. כשאני סובל, אני רואה את השתקפות הסבל אצל אחרים. לדעתי אין למין האנושי שום מנדט לקחת חיים ולגרום לסבל בל יתואר של מינים אחרים, רק מפני שאנחנו יכולים וטעים לנו."  

הטבעונות לפי יוסי היא מצב של WIN-WIN-WIN. מניעת צער מבעלי החיים, תרומה מכרעת לבריאות הסביבה ותרומה משמעותית לבריאות הגוף. בעשור האחרון יוסי בחר להיות אקטיביסט של זכויות בעלי החיים ובעיקר חיות המשק והציל לדבריו מאות רבות של בעלי חיים ממוות אכזרי. 

"בשנים האחרונות אני חי עם מרגלית בת זוגי, שכשמה כן היא ואף היא בחרה בטבעונות כדרך חיים. נושא בעלי החיים הינו נושא הקרוב לליבנו ואנחנו נותנים בית חם לשני כלבים ועדת תרנגולות. יש הרבה חופש ומרחב בינינו. מרגלית הינה אומנית – היא מפסלת ועוסקת באומנות. אני מצייר, כותב ומגדל ירקות בגינתנו – ואנו מספקים לעצמנו כמעט את כל הירקות אותם אנו אוכלים. מרגלית ואני מאד קרובים גם בהשקפת עולמנו השמאלנית." 

אתאיסט וטאואיסט 

ההתייחסות של יוסי לדת היהודית, שאותה הוא מכיר היטב לעומק מעברו – היא שלילית קיצונית. עצם ההגדרה של עם ישראל כ"העם הנבחר" היא גזענית לדעתו והיא נתמכת בהלכות כגון אין מחללין על גוי את השבת גם במקרה של פיקוח נפש, לא מחזירים אבידה לגוי ועוד הלכות שמפלות בין גוי ליהודי. לדבריו, בדת היהודית ישנה אפלייה קשה בין גבר לאישה, בין שומר מצוות לחילוני ובין סטרייט לאדם מהקהילה הלהט"בית: "אני יותר ישראלי מאשר יהודי," הוא אומר. יחד עם זאת כשאביו היה על ערש הדווי, היה מגיע אליו – שר לו זמירות שאהב ומניח לו תפילין על זרועו.  

קשר מיוחד יש ליוסי עם חצי האי סיני ובפרט עם אזור ההר הגבוה בסיני (ג'בל קתרינה), שם הוא מבלה באינטנסיביות רבה כבר משנות השמונים, בתדירות של פעם בשלושה חודשים. במרוצת השנים הוא יצר קשר עם משפחה בדואית שהוא מבקר אצלם בכל ביקור שלו בסיני. יחד עם אחד מבני המשפחה הם הקימו בוסתן יפהפה, שמימיו מגיעים מבאר החפורה בתוכו. בהיקפו בנויים חדרי אירוח והמקום משמש אכסניה לתיירים. שותפו הבדואי הוא רופא צמחים מפורסם בכל מצרים והקליניקה שלו מצויה בתוך הבוסתן. גם את ביתו הפרטי הקים שם, וכך הוא מגיע כל כמה חודשים, מטייל ומצייר, כותב וקורא וחי בערוץ החיים הטובים כדבריו. 

יוסי עוסק גם בכתיבה. הוא מחזיק מאד מהשקפת העולם הטאואיסטית, המקדשת את המילים "להניח" ו"קלות" ורואה בעיה במילים כמו "מאמץ, מטרה והתמדה", שרוב האנשים רואים בהן משהו חיובי.  

לדבריו: "יש הרבה מצבים בחיינו בהם אנו מתאמצים יתר על המידה, במצבים כאלו עלינו להניח ולהרפות. המאמץ חוסם את ערוצי הקליטה. התשובות המדויקות מגיעות בדרך כלל בלא מאמץ." המשפטים הטאואיסטים שהוא אוהב: 

* "גם כשלא קורה כלום התפוחים ממשיכים להבשיל על העץ". 

* "עקרונותיך ראוי להם שיהיו כאפונים, קטנים ועגולים שניתן להזיז אותם הצידה בעת הצורך". 

* "המטרה משעבדת את ההווה לטובת העתיד וההתמדה משעבדת את ההווה לטובת העבר". 

* "ההשוואה היא אם הסבל". 

* "המאמץ חוסם". 

על כתיבתו הוא אומר "כתבתי ספר שבו עסקתי בחרות שלי והרומן שלי איתה. כן כתבי רומן נוסף על כלבה בשם רולפי, כלבה טאואיסטית, שדרכה אני מעביר בין השורות את התורה הטאואיסטית שאני כל כך אוהב. הספר השלישי "רוח חופשית" הוקדש לקשר המיוחד שיש לי עם הנגב והערבה. לפני כשנה התחלתי גם לצייר. ידעתי שיש לי עין טובה ויד טובה, אך נוכחתי שעליי ללמוד תחום זה. התחלתי ללמוד דרך האינטרנט ואני חווה הנאה והתפתחות." 

יוסי לא עזב גם את התחום המתימטי. לפני יותר מעשרים שנה פיתח תוכנה לשיבוץ תלמידי בית ספר בכיתות מקבילות במעבר מהגן לכיתה א', מיסודי לחטיבת ביניים ומחט"ב לתיכון: "זוהי בעיה קומבינטורית מסובכת ביותר, שבה יש צורך להתחשב בצורכי בית הספר לכיתות מאוזנות, במספר רב של פרמטרים, ובצרכים החברתיים של התלמידים בבחירת החברים שלהם – ובהפרדות רבות בין תלמידים שלא מסתדרים האחד עם השני," הוא מסביר.  

בין לקוחותיו – מעל למאה בתי ספר והשנה הוא מקווה לעוד גידול משמעותי. 

יוסי שילוח, בן 78, ממשיך להתפרנס ועובד בהתנדבות בעבודה פיסית מלאת סיפוק ועניין עצום.  יערות המאכל, הכתיבה, הציור, השיבוץ בבתי הספר, הגינה בחצר ביתו, נסיעות לסיני, זוגיות, אבהות לבנותיו, סבאות לנכדיו, חיים מלאים מלאים, חיים מתשוקה, מאהבה לעשייתו, התכווננות של קשב, של עשייה, של תנועה ותנועה ותנועה. 

שורשים / יוסי שילוח 

בכל עת שאבוא 

אל קבוצת נעוריי 

יוליכוני רגליי 

אל שורות הזיתים 

ארוכות וישרות 

רוחשות סוד כתמיד 

מעלות זכרונות משנים שעברו 

מגיזום ועיבוד ותמיכות 

וקווי השקיה נודדים לעולם 

המולת המסיק, מצנח וארגז 

ובדידות הריסוס הלילי הארוך 

שיחות על סיגריית אל על מצהיבה 

וצוות עובדים שאין לו תחליף. 

הרבה הרחקתי מאז הימים 

והקפתי עצמי במסופי מחשבים 

וספרות מקצועית ותארים 

אבל שורשיי נשארו שם שרוגים 

עמוק בין שרשי הזיתים השקטים 

וגם אם נופי גבה לו מעט 

ואף אם נטה לו אל צד 

בזכותם הוא איננו נופל 

בזכותם הוא מחזיק מעמד.