"אסור לאבד אף פעם את התקווה ואת הדבקות במטרה"

אומר איציק אשורי, הבן הממשיך במשק אשורי שבמושב צרופה, במועצה האזורית חוף הכרמל * משק אשורי ידוע בירקות הפרימיום שהוא מגדל לשוק המקומי

איציק אשורי נולד במושב צרופה ונכנס לחקלאות אחרי דורות קודמים של סבא שגידל בננות ולאחר מכן אבא איתן, שהמשיך בבננות ואז עבר למלפפון ועגבניות. משק אשורי היה מראשוני מגדלי הפלפל בצרופה. עם השנים גדל המשק לחממות גדולות ומסיביות לפלפל ומלפפון. שטחי הגידול נמצאים בצרופה. מתוך שלושת אחיו איציק היחיד שנמשך ונשאר בחקלאות, הוא מפתח ומקדם את המשק, נשוי עם ארבעה ילדים וארבעה נכדים.

כילד, איציק עבד והתעניין כל הזמן בחקלאות, ולאחר שירותו הצבאי נכנס ממש לעבודה במשק. הוא אוהב את החקלאות וכיום הוא מגדל ומחזיק המשק יחד עם אביו איתן. לדבריו, הבעיה העיקרית השנה הינה רמת המחיר הנמוכה בפלפל ובמלפפון, כאשר פעמים רבות המחיר בשוק אינו משקף את המחיר האמיתי. משק אשורי מוגדר כמשק "פרימיום", משק מדוגם, המקפיד על סטנדרטים של איכות ומיון הגבוהים ביותר.

איציק מגדל היום 65 דונם של פלפל ומלפפון בחממות ועובד עם רשתות שיווק מובילות ועם חברות גדולות בשיווק ישיר, ללא מתווכים באמצע. במהלך מלחמת "חרבות ברזל" נוצר קושי במכירת התוצרת, וכך החלו במשק אשורי במכירה ישירה, כאשר סוחרים מגיעים למשק ורוכשים רכישות מרוכזת.

איציק אשורי: "חקלאות בימינו היא הייטק, מחירי התוצרת בימים עברו היו טובים יותר מהיום,  למרות שאין יבוא – המחירים יציבים ואפילו די נמוכים לעומת שנים קודמות. השנה בגלל שאין חורף, מחירי הירקות בצלילה."

איציק אוהב את החקלאות מאוד ומבחינתו לראות פלפל גדל עושה לו טוב בנשמה, כי "זה כמו לגדל ילד," הוא אומר. "אבל השיווק הוא נושא לא פחות חשוב – אולי יותר אפילו מאשר הגידול. האתגר העיקרי בחקלאות הוא שהמחירים יהיו יותר גבוהים יותר ויצדיקו את כל ההשקעה, משלב הגידול ועד לשלב הקטיף. בעבר היו שנים טובות יותר במחירים והיה קל יותר בשיווק. מלחמת 'חרבות ברזל' הדגישה את המחסור הגדול בכוח אדם. כשהתאילנדים לא היו במשק, החלופה היחידה הייתה מתנדבים שמאוד רצו לסייע ולעזור, אך רצונם הטוב לא מגיע להספק של הפועלים התאילנדים. במשק הועסקו גם פועלים מפורדיס, שכבר לא מעוניינים להגיע לעבוד בחקלאות.

"החלום הגדול שלי," מסכם איציק, "הוא שכל החטופים והחיילים יחזרו הבייתה לשלום. אני מודה לאלוהים כל בוקר וטוען שחקלאי שלא אוהב חקלאות לא יכול להיות חקלאי ובזה מסתכמת כל התורה. לחקלאות צריך אהבה ואמונה שלמה בדבר, אתה תלוי בהמון גורמים חיצוניים ואסור לאבד אף פעם את התקווה ואת הדבקות במטרה – וזו סודה של הצלחה ושל דרך מעניינת מלאה באתגרים. תקוותי היא שנמשיך להתפתח ולהתקדם בשמחה וחדוות יצירה."