בהפרש של שעות קיבלו בקיבוץ שמרת שתי בשורות קשות מנשואגיא עידן נהרג בדרום לבנון, עידו בן צבי נפל בקרב ברצועת עזה. בקרב בדרום לבנון נהרג עמרי לוטן, בן מבוא חמה
*תמונה ראשית: גיא עידן ומשפחתו. איש ביטחון בכל רמ"ח איבריו. צילום: באדיבות המשפחה
בהפרש של שעות בודדות קיבלו בקיבוץ שמרת את שתי הבשורות הקשות על נפילתם בקרבות של שניים מבני הקיבוץ, רס"ב גיא עידן (51), רכז הביטחון של הקיבוץ שנהרג משיגור שהתפוצץ בדרום לבנון וסמל עידו בן צבי (21), לוחם שריון שנפל בקרב בצפון רצועת עזה. בהתקלות בדרום לבנון נהרג עמרי לוטן (47) מבת חפר, בן קיבוץ מבוא חמה.
ג'ינג'י כמו שג'ינג'י צריך להיות
רס"ב (במיל') גיא עידן, לוחם בגדוד 89, חטיבת הזקן (8), נפל בקרב בדרום לבנון בשבוע שעבר, לצד ארבעה לוחמים נוספים.
גיא היה האח הבכור לשבט גדול המפוזר ביישובי הצפון. מעל 20 שנה היה הרבש"צ של קיבוץ שמרת. אחיו אמיר מספר שגיא אהב את התפקיד וייחס לו חשיבות גדולה. "הוא עזר לאנשים גם מעבר לדרישות התפקיד ותמיד נענה לכל בקשת עזרה. גם בצבא, בשירות הסדיר ובשירות המילואים ובכל עבודה, תמיד נחלץ לעזרת מי שהיה זקוק לעזרה. היה לו לב גדול ופתוח תמיד. הוא היה ג'ינג'י כמו שג'ינג'י צריך להיות – תמיד בעשייה, עם 'קוצים בתחת', יודע לצחוק ויודע להתעצבן, ולפעמים היה קשה להבין באיזה מצב רוח מהשניים הוא נמצא". עוד מספר אמיר שגיא אהב אופנועים וכלי נשק. היה מדריך ירי ולקח חלק בנבחרת ירי וכן עבד בחנות נשק ובחברה לייצור כלי נשק. "היה חייל גם כשלא היה בצבא. וגם אהב להתאמן עלינו, האחים, באיך לתפוס חשודים. זה מה שהפך אותו לאדם מיוחד, היה בו הכול. קיבלנו תמונות שלו מהשירות הסדיר ומהמילואים, רואים אותו פורח עם המדים, האפוד והחברים״.
ב-7 באוקטובר הבינה המשפחה שבן הדוד צחי עידן נחטף לעזה ושבתו נרצחה. "גיא וצחי היו בקשר הדוק. שניהם בנים בכורים ותמיד היו צמד נגד השאר. אחרי הצבא שכרו יחד דירה
בתל אביב. גיא רצה לנסוע לדרום להוציא את צחי, היינו צריכים, פיזית, לעצור אותו". בתחילת המלחמה הוקפץ גיא למילואים ואחרי זה חזר לקיבוץ לעבות את כיתת הכוננות, אימן ושדרג אותה, ושוב מצא דרך להגיע לגדוד בגזרת עזה. כשהשתחרר משם הצליח להגיע לגדוד 89 שנכנס ללבנון. "ניסינו לשכנע אותו שדי, עשית ותרמת. אבל זו הסיבה בדיוק שהוא המשיך להתנדב למילואים – כדי שאחרים יוכלו לצאת הביתה לנוח. כמה ימים לפני שהוא נהרג הוא אמר לאבא שלנו 'אם אני יכול להיות במילואים ולתת למילואימניק אחר לצאת הבייתה, אני אעשה את זה'. לא משנה כמה ניסינו לעצור בעדו, הוא ראה מטרה והלך לקראתה. זו הייתה התרומה שלו, לצערנו האחרונה, למען המדינה״.
גיא השאיר אחריו את אשתו שרונה, בנותיהם ליבי ואבישג, ההורים יגאל עידן ורחל סלע, אחים ואחיות.
נאבק להתגייס לשירות קרבי
סמל עידו בן צבי היה חניך בקורס מפקדי טנקים בגדוד 196, עוצבת "בני אור" (460). במהלך פעולה לכיתור בית החולים כמאל עדוואן בבית לאהיא עלה הטנק על מטען ונפגע. שני לוחמים נוספים נהרגו ולוחם אחד נפצע.
עידו היה בן בכור לעמיר, בן שמרת, ולשרון, ונולד במושב בית זית, שם התגוררה המשפחה הצעירה. המשפחה יצאה בעקבות עבודתו של האב לאוקראינה וכשחזרו לשמרת היה עידו בן 10 "והפך לקיבוצניק מהר מאוד", מספר אביו. כנער היה פעיל בתנועת הנוער "השומר הצעיר" והיה מדריך בבית הספר האזורי. אהב טבע ומרחבים והיה פעיל בפרויקט מסיק הזיתים המסורתי שמתקיים בקיבוץ מידי שנה. עם חבריו לקיבוץ נרקמו קשרים משמעותיים. "עידו היה אדם של שלום, קיבל וחיבר אנשים מסוגים שונים כי הוא בעצמו זכה לגדול בתרבויות שונות״.
בתיכון למד במגמת מנהיגות חברתית, מחזור ראשון של מגמה זו בבתי ספר בארץ. "מנהל המגמה הארצי התקשר אלי לספר לי שהוא נפעם מהבן שלי".
עם סיום התיכון התנדב לשנת שירות בכפר הנוער ניצנה, עבר בכפר והדריך ילדים בדואיים בכיתה י"א. "בתקופה זו פיתח קשרים עם המגזר הבדואי, ערך ביקורי בית ולמד את המנהגים ואת המדבר״.
למרות בעיה רפואית, נאבק עידו להתגייס לשירות קרבי והתקבל לשריון ליחידת מלא"ר (מלך האריות). עידו סיים קורס מפקדי טנק ויחד עם הצוותים נכנסו למבצע בעזה. לפני כחודש היתה הפעם הראשונה בה נכנס לעזה להשתתף בקרבות ובפעולות ההגנה. לאחר נפילתו בקרב של מח"ט 401, הוחלט להשאיר את צוותי הטנקים שם בעקבות מידע מודיעיני. עידו היה בטנק מ"מ, הטנק שמוביל את החטיבה. הוא עלה עם הטנק על מטען גדול שהוטמן בקרקע.
עידו השאיר אחריו זוג הורים, עמיר ושרון, את אחיו – אורי ונעמה ואת בת זוגו שירה אותה הכיר במהלך שנת השירות, "היו להם תוכניות לעתיד טוב יותר" מספר אביו.
אביו עמיר, בן כיתתו של גיא עידן, עסק בתפעול עזרה למשפחתו של גיא עם היוודע על נפילתו בקרב בלבנון, "עידו היה חבר טוב של גיא, ושניהם אהבו זה את זה. אחרי כמה שעות הודיעו לי. שתי משפחות בשמרת יושבות שבעה, זו קהילה תומכת. ישנו יחד – ההורים, האחים ובת הזוג והחלטנו שנהיה משפחה שמחה, מקווה שנצליח לעמוד בזה״.
חזות של קיבוצניק מחוספס, נפש של משורר
בקרב בדרום לבנון נפל רס"ב במיל' עמרי לוטן, לוחם בגדוד 89, חטיבת "הזקן". עמרי נולד ב-14 ביוני 1977 בקיבוץ מבוא חמה, בן רביעי להוריו, שושי ורוני, שהיו ממקימי הקיבוץ, אח צעיר ליגאל, זהר ואורנית. אח גדול לזיו, דן וגל.
חברו, ינון בר גיל, מספר על עמרי איתו גדל ואיתו עבד כנער בבריכות הדגים של מבוא חמה, "איש יחיד ומיוחד, איש של משפחה ושלום וערכים ומוסר, בעל הומור שאופייני לו, שהפך אותו לדמות מרכזית בכל אירוע חברתי. כנער היה יפה כמו מלאך עם החברה הכי יפה בתיכון". ינון הוסיף שעל אף שהייתה לעמרי "חזות של קיבוצניק מחוספס עם כוס וויסקי ששום דבר לא מזיז לו הייתה לו נפש של משורר שחושב בשפה של אלתרמן, זך וחלפי. כמה רגישות, יצירה, שנינות והומור היו באיש היקר הזה״.
על אף שהיה איש של שלום, לא ויתר עמרי על הזכות והחובה לשרת במילואים, וזאת על אף שהיה בן 47. "הוא גויס ב-8 באוקטובר ולמעשה היה כמעט כל תקופת המלחמה במילואים". אחיו הגדול, יגאל, משרת כסמח"ט ביחידה בה שירת, בה נהרגו במהלך ההיתקלות ארבעה חיילים נוספים מפגיעת רקטה והוא זה שהגיע לבית המשפחה לבשר על מותו.
עמרי הקים משפחה בבת חפר וכהמשך לעבודתו בבריכות הדגים במבוא חמה (שם קרויה אחת מברכות הדגים על שמו), היה במשך שנים רבות בעלים של חנות דגים בנמל תל אביב.
השאיר אחריו את אשתו דפי וילדיו מיקה, עמית וגאיה.
"היית הכי והכי והכי"
מתוך הספד שכתב ניר הר אבן, חברו של עמרי
היה לך משפט מפתח אחד. מאוד אקטואלי לתקופה המקוללת הזו: "יש צד אחד שמנצח וצד אחד שמסביר. כרגע אתה מסביר". אבל היום יותר מתאים: "יש צד אחד שמנצח ויש צד אחד שמספיד", כרגע אני מספיד. בעולם נורמלי היינו יושבים, חבורה של בני מבוא חמה, על וויסקי איפשהו. בטח במדגה אצל אמיתי.
וכאן כאילו לפני שעה עברנו במחסן תחפושות של מבצע סבתא. יגאל ותם מחופשים לקצינים גדולים ואתה בתפקיד החייל החלל. ועכשיו יגאל מחליף תחפושות והוא גם הסמח"ט וגם אחי המנוח.
אבל תם ויגאל לא בתחפושת. אתה לא בתפקיד החלל. אתה החלל.
ואתה היית הכי והכי והכי. הילד הכי יפה בקיבוץ. הנער הכי חתיך בעמק וברמה. הדייג הכי סטלן במדגה והחבר הכי שנון ומצחיק.
