ביוגרפיה של בית

יד טבנקין לא הוקם בעין חרוד ויד יערי לא הוקם במרחביה, אז למה דווקא בית יגאל אלון הוקם בגינוסר? ואיך עמד הקיבוץ במשימה אף שחלק מן החברים פקפקו ביכולתו לעשות זאת? כל התשובות בספרו של אבי זעירא "בית היחד – סיפור הקמתו של בית יגאל אלון״

שתי ביוגרפיות מרתקות נכתבו על יגאל אלון. אניטה שפירא כתבה על חייו עד תום מלחמת השחרור. אודי מנור כתב על התקופה שבין תום מלחמת השחרור למותו ב-1980. אל אלה נוספה אסופת המאמרים "לקראת הימים הבאים", אך היא נגועה מדי בתאוריות של חוג אורנים. והינה, יצאה כעת ביוגרפיה המתארת את סיפורו של אלון אחרי מותו. לא, זו אינה עוד ביוגרפיה של אלון, אלא ביוגרפיה של בית אלון בגינוסר.
סיפור חיים של אדם הוא סיפור מרתק. מה יכול לעניין בביוגרפיה של בית? עובדה! הספר מעניין מאוד. הוא מספר את סיפור ההקמה של הבית וכל המהלך והדיונים שהביאו להקמתו.
מה שעושה את הספר למעניין כל כך, הוא סיפור התמודדותו של קיבוץ גינוסר, קיבוצו של אלון, עם אבלו על המנהיג הלאומי שחי בקרבו.
כמיטב המסורת האקטיביסטית של הקיבוץ המאוחד, הקיבוץ לקח על עצמו משימת ענק – הקמת בית אלון, מוזיאון מתקדם וחדשני מאוד, בוודאי באותם הימים, על האדם הגלילי.
היו הרבה שותפים, התנועה הקיבוצית, עמותה שקמה להנצחתו שכללה אישים כיצחק רבין, ישראל גליל, יצחק בן אהרון ואחרים. רוב הכסף גויס מבחוץ, כולל מתקציב המדינה, אבל הייתה זו משימה שהקיבוץ הרים ועמד בה, אף שחלק מן החברים פקפקו ביכולת זו, כולל רות אלון, אלמנתו של יגאל.
בגין היה מעורב
הספר מתמקד במהלך הקיבוצי, בעשרות האסיפות שהוקדשו לנושא, ומתאר סיפור מרשים של התגייסות הקיבוץ להנצחה משמעותית של חברם.
באחת האסיפות צוינה העובדה שיד טבנקין לא הוקם בעין חרוד והיום אנו יודעים שגם יד יערי לא הוקם במרחביה.
יש משהו ייחודי במקומו של יגאל אלון בגינוסר – הרבה יותר מגאווה על חבר הקיבוץ שעלה לגדולה, להנהגה לאומית, אלא גם חברות אמיתית. הן חברות של אדם בקיבוצו ובעיקר חברות אישית של החברים איתו. יגאל לא היה רק מנהיג נערץ על חברי הקיבוץ אלא לא פחות מכך, חבר אהוב. והקיבוץ החזיר לו אהבה גדולה גם לאחר מותו.
עוד נקודה מעניינת בספר, היא מעורבותו האישית של בגין בהקמת בית אלון ובהנצחתו של יגאל בכלל, והחלטתו על השתתפות משמעותית של הממשלה במימון המיזם.
יש לזכור שמדובר בתקופה של עימות עמוק בין בגין ותנועת העבודה בכלל והתנועה הקיבוצית בפרט, שהגיע לשיאו בבחירות 1981 ובהערתו המכוערת של בגין על הקיבוצניק ממנרה והבריכה. ובאחת האסיפות חברת הקיבוץ הביעה אי-נחת מהחיבור הזה.
אך בגין העריך מאוד את אלון, הערכה עוד מימיו של אלון כמפקד הפלמ"ח, אך גם כזו שנוצקה בעשרות שנות עבודה משותפת בכנסת ובממשלה.
בתקופת ממשלת האחדות הלאומית, במלחמת ששת הימים ואחריה, הייתה שותפות יפה בין השניים, ששיאה בפנייתם המשותפת לראש הממשלה אשכול להורות על שחרור העיר העתיקה במלחמת ששת הימים. קשה אפילו לדמיין את ראש הממשלה הנוכחי מעורב כל כך בהנצחתו של יריב פוליטי.

יצירה משותפת של חבורה
את הספר כתב וערך אבי זעירא, רכז ההדרכה של בית אלון, מתוך אהבה גדולה לבית ורצון להביא לציבור הרחב את סיפורו. "בית היחד", כינה אבי את הספר, והסביר: "בית יגאל אלון הוא יצירה משותפת של חבורה. של קיבוץ. של חברים לדרך והחברים לחיים״.
ואף שזו יצירה משותפת שרבים נטלו בה חלק, שניים בולטים במיוחד – חברת הקיבוץ ניצה קפלן, שנטלה על עצמה את המיזם והובילה אותו ביד רמה, ומוקי צור שהיה איש התוכן ביצירת בית אלון.
אבי סיפר שאחת מחבורת מייסדי הבית, שאותה הוא ראיין, שאלה אותו: "את מי זה יעניין בכלל?!" והוא הוסיף: "עניתי מה שעניתי, אך שאלתה המשיכה וניקרה במוחי מני אז״.
אז הינה תשובה אחת – אותי. ואני ממליץ לכל מי שמתעניין בהיסטוריה של תנועת העבודה והתנועה הקיבוצית, בדמותו הייחודית של יגאל אלון, ומי שמתעניין בתהליכים קהילתיים וקיבוציים, לקרוא את הספר.
בית היחד – סיפור הקמתו של בית יגאל אלון, אבי זעירא, דרך אלון – ההוצאה לאור של בית יגאל אלון, תשפ"ג 2023 80 עמ’