חברי הקיבוצים בית השיטה וכפר עזה בחיבוק ועידוד קהילתי

כמו מבצע צבאי התנהלה ההיערכות לקראת המפגש בין חברי בית השיטה לחברי כפר עזה. את האירוע הבלתי נשכח ארגנו הצפוניים על הדשא של הדרומיים, לאחר שאלה עברו ימים לא קלים. המטרה, חיבוק ועידוד קהילתי, הושגה במלואה מעל ומעבר למצופה. המשך יבוא

כבר שמונה שנים מתחולל הקסם הזה בין בית השיטה לכפר עזה. רומן שהחל מיד לאחר מבצע "צוק איתן" (2014), כאשר חברי בית השיטה וילדי הקיבוץ ירדו לכפר עזה לערוך עם החברים ארוחת ליל שבת ולשיר ביחד לאחר שבועות בהם שהו הדרומיים במקומות אחרים. והפעם, לאחר מבצע "שומרי החומות" שבמהלכו רבים שהו מחוץ לקיבוץ, הייתה תחושה של דז'ה וו. 

כמו אז ירדו שני אוטובוסים עם חברי וילדי בית השיטה לכפר עזה. המקומיים התכנסו ובאו לאט לאט לדשא המרכזי, שעליו היו פרושים שולחנות עם מפות לבנות ומזנונים עמוסי כל טוב.

מראה מאיר עיניים, כאילו עומדת להתרחש כאן חתונה מפוארת. המנגלים עבדו ללא לאות והצוותים של בית השיטה עשו הכול כדי להנעים לחברים את הארוחה. חברי כפר עזה בעיניים קורנות, משתאות, לוחצים ידיים, שמחים להיפגש וחשים כמו חתן וכלה: בית השיטה וכפר עזה. 

האכלת 600 איש, חברי וילדי שני הקיבוצים

הירידה לכפר עזה אורגנה כמו מבצע צבאי לכל דבר ועניין, שבראשו עמדו ניצן סלע (מג"ד שריון במיל) ועידו פרבר. חודשיים לפני האירוע ישבו צוותים משני הקיבוצים ורקמו את המבצע.

מדובר במבצע לוגיסטי לא פשוט בכלל: האכלת 600 איש, חברי וילדי שני הקיבוצים, שכנים מהעוטף וחיילים. בישיבות הרבות הועלו בעיות מורכבות, בוואטסאפ הקבוצתי יצאו הודעות ועדכונים בזמן אמת. כולם היו מעודכנים מה נעשה בכל דקה. 

לאחר הארוחה התכנס הציבור ליד הבמה והחל טקס קבלת שבת. נועם, מנהל קהילת כפר עזה, בירך בהתרגשות ואמר "כמה מחמם את הלב לראות אתכם יחד אחרי שמונה שנים", ומיד פצח בשירת סולו של "נגיעה אחת רכה".

חוזקה שיש בערבות ההדדית בתנועה הקיבוצית

ראש המועצה אופיר ליבשטיין שיבח את האחדות בין שני הקיבוצים שהפכו להיות אחים, ואת החיבוק האדיר שמעניק בית השיטה.

אחריו בירכו נציגת בית השיטה הילה אופיר, שציינה את החוזקה שיש בערבות ההדדית בתנועה הקיבוצית, ומזכירת כפר עזה הילה איפרגן שלא חסכה בשבחים. ניר מאיר יו"ר התק"צ שלא הפסיד אף מפגש, ציין את החיבור המיוחד בין שני הקיבוצים.

אחרי הברכות הוביל צליל בירן ותזמורתו את השירה בציבור, העלה סולנים, אחת מהם הייתה הזמרת שולי נתן שחיה בבית השיטה, משה פלד וגיורא ענבר בשיר משותף, מדלן, זמרת מכפר עזה, רוני יוניש מבית השיטה (גבעטרון) ועוד.

די מהר הפכה השירה לקצבית וחברים קמו מכיסאותיהם ורקדו. מעגלים מעגלים, ידיים מתנופפות, והמתח שהיה כלוא בפנים פרץ החוצה בשיכרון חושים.

היו אלה רגעים של התעלות, אנרגיה טובה שנגעה ברכות באנשים האלה שבמשך שנים יושבים על הגבול וחשים על בשרם את צמד המילים "צבע אדום".

"שמחה כזו לא ראיתי" אמרה לילי איתמרי, מפיקת האירוע מהצד של כפר עזה. "זה היה הערב הכי מוצלח ומרגש שהיה לנו עד כה. אחרי הרבה זמן של קורונה ומלחמה אנחנו שוב יחד, שמחים ומתרגשים". 

לא חששתם מבחינה ביטחונית?

איתמרי: "לא, כל עוד הצבא מגדיר את המצב כ'שגרה', אנחנו מתנהלים כרגיל. הצעירים נהנו מהריקודים והמבוגרים מהארוחה ומהישיבה בצוותא ליד השולחנות הערוכים. היה פשוט נפלא. 

סגן מפקד אוגדת עזה רועי סבירסקי שנולד בבית השיטה, העדיף בצניעותו הרבה לא לעלות על הבמה אלא לדבר עם חברי כפר עזה בגובה העיניים. שתי בנות קטנות איתרו את המפקד סבירסקי והגישו לו זר של שושנים, ממרום גובהו הוא התכופף והודה בחיוך צנוע. 

את 'המפקד' השני, ניצן סלע, פגשתי כשדמעות בעיניו, מהתרגשות מכל היופי הזה, ומהחזון שהפך למציאות. "איך עלה לך הרעיון הזה? ולמה דווקא את כפר עזה?", שאלתי.

"ב'צוק איתן', אמר ניצן, "הבנתי מדיווחי התקשורת שדווקא כפר עזה, שהוא קיבוץ חזק ויציב, נפגע יותר מבחינה חברתית. גייסתי את חבריי עידו פרבר וגרשון גפני, דיברנו עם מנהלת הקהילה והתחלנו 'לתפור' את המבצע."

"15 איש עבדו איתי בצוות המרכזי ובצוותי מישנה. כל אחד היה אחראי על תחום מסוים. קבענו חיל חלוץ שהגיע למקום יום קודם. המזון נאסף מתרומות של חברות מזון גדולות שנענו ברצון לפנייה ותרמו ברוחב לב."

"לא הייתה חברה אחת שסירבה, ואלה הן: שופרסל, בננות החוף, יפאורה, עוף טוב, טיב טירת צבי, אוסם, גליל עליון, פרי הגליל." 

כמה זמן תמשיך לארגן את המבצעים האלה?

ניצן: "כאחד שחי בעמק הרגשתי שאני מוכרח לעשות משהו מבחינה לאומית, לקיים בפועל את הערכים עליהם גדלנו, עזרה הדדית וחברות. אני רואה בזה שליחות חשובה, וכל עוד יהיה לי כוח, אמשיך!".

שמעון שובל (בית השיטה, שותף בצוות): "היו לי חששות כבדים הן מבחינה ביטחונית, והן מבחינה לוגיסטית, להאכיל 600 איש, זו אחריות לא קטנה. אבל כשראיתי איך שהכול דופק כמו שעון, נרגעתי. האנשים היו באופוריה, ואני שמח שהייתי שותף לחוויה כל כך מורכבת וכל כך משמעותית".  

את יעקב יוניש (בית השיטה) שבא לשיר כמו כל שנה, הוצאתי מהמעגל ושאלתי להרגשתו: "ליוותה אותי הפעם הרגשה שאני יוצא לשליחות שיש בה שמחה וחוויה ייחודית.

לראות את אנשי כפר עזה צוהלים כך, לאחר הימים הקשים שעברו, ולהפריח עימם בלוני שמחה ואחווה במקום בלוני אש, זו לדעתי התשובה המתאימה לימים האלה".   

בסיום הערב נעמד הקהל על רגליו ושר את "אלי אלי" ואת "התקווה". שני האוטובוסים של בית השיטה חזרו לעמק בשעות הקטנות של לילה, ואנשי כפר עזה שבו לביתם מעודדים יותר ובטוחים יותר בערבות ההדדית שהתחזקה, ובידיעה איך אדם אחד שלקח על עצמו לעשות טוב, הגשים את חלומם של רבים.