קמפיין בחירות מכוער
שוב מתנהל קמפיין בחירות מכוער, מלא ספינים ופייק-ניוז, אשר הולך ומתגבר במחזור השני של הבחירות לכנסת. שוב מתבקשת זעקה נמרצת וקולנית: אל תבלבלו את האזרח עם קלישאות מול העובדות האמיתיות והרלבנטיות.
הכפשות חסרות שחר נשמעות מכל במה, תופסות כותרות רעשניות בכלי התקשורת ולצערנו משפיעות על מאות אלפי בוחרים מבולבלים מהזיהום הפוליטי .
זה קורה למרות שבפועל צמח במדינה בית לאומי רב- קומות, מבחינה כרונולוגית, במהלך 70 שנים סוערות ומלאות עשייה. אבל הקמת בית מוצלח איננה נס משמיים, אלא תוצאה של הנחת יסודות וקומות ראשונות איתנות עליהן מתרוממות הקומות הגבוהות יותר.
אסור להתעלם מהעובדה הברורה שהיסודות של הבית הלאומי הקיים כיום, הונחו במשך 3 עשרות שנים ראשונות מאז הקמת המדינה, בהובלתה הנמרצת של מפלגת העבודה ושותפיה הנאמנים לאותה תפיסת עולם ציונית ומעשית, אשר הרצל התווה בחזונו 50 שנים קודם לכן.
העוצמה הלאומית הכוללת, שהושגה בתושייה ועמל רב ,נוצרה ע"י 5 יסודות מרכזיים, אשר הודות להם הגענו עד הלום.
- חגורת מגן התיישבותית סמוכה למאות ק"מ של גבול ארוך ושברירי מול מדינות עוינות. בסלנג המקובל זה קרוי "פריפריה", ולא תמיד נזכר בציבור בקונוטציה חיובית. בחגורה הזו כלולות גם עיירות פיתוח מבורכות במעמד סוציו-אקונומי לא גבוה, אך נאמנות ומודעות למשקלן במערך הלאומי .
- צה"ל חזק בכל זרועותיו, אשר סר למשמעת של הדרג המדיני, ועומד בהצלחה במשימות הכבדות המוטלות עליו .
- הרתעה גרעינית ( עפ"י מקורות זרים … ) , המסוגלת לסכל כל איום קיומי על המדינה, אם יהיה כזה .
- הון אנושי איכותי, אשר ידע עבור משואה נוראה אל תקומה לאומית פורייה.
- סולידריות חברתית ולכידות בין פלגים שונים במדינה הצעירה , מתוך הכרה והסכמה ששנאת חינם מובילה לחורבן .
מהדורה המביישת של הבחירות הקרובות
העוצמה הזו גלויה ומוכרת לעולם כולו , לאויבינו הקרובים והרחוקים ,וגם לנו – תושבי ישראל. 5 המרכיבים הללו היו בסיס איתן להמשך ההקמה של "קומות" נוספות בבית הלאומי, ע"י מנהיגים שירשו את דור המייסדים .
לגילוי האמת ההיסטורית ,חשוב לזכור שלהנחת היסודות המופלאים היו שותפים בולטים גם מנהיגים ואישים בולטים מההתיישבות העובדת (והקיבוצית בפרט) – חיים גבתי, קדיש לוז, יצחק טבנקין, מאיר יערי, יגאל אלון, אהרון ידלין יבדל לחיים ארוכים , ואנשי חזון ומעשה אחרים שעבדו לצדם ואחריהם .
ארבעת המרכיבים הראשונים במרכיבי הכוח – קיימים גם כיום , ומעניקים תחושת ביטחון קיומי ואיכותי גם לעתיד. אולם המרכיב החמישי – הלכידות והסולידריות – נשחקו בעשור האחרון לבלי הכר : הציבור הכללי בארץ – משוסע ומפולג.
הן ביחס לפתרון המדיני וגבולות הארץ ,והן ביחס לסדרי עדיפות חברתיים וכלכליים. הסיסמאות המילוליות נשמעות חלולות ודומות, אבל יש מחלוקות קשות לגבי התפיסה של מהות משטר דמוקרטי, והעשייה הנגזרת ממנו.
כמעט מיותר לפרט ולנמק. לצערנו לא המצעים המפלגתיים מעידים על כך, אלא ההתבטאות האישית הגסה והברוטלית של רבים מאלה המבקשים את קולנו בבחירות.
העמידה השפויה ביותר בסוגיה הזו, מובעת בקול פומבי וצלול דווקא ע"י נשיא המדינה ראובן ריבלין. הוא לא נרתע השכם והערב מלהתריע על השסע הקיים כיום בין מגזרים שונים ובין מנהיגים המדברים בשמם.
הנשיא לא נטש את המשנה הרביזיוניסטית של ז'בוטינסקי ובגין, אבל הוא מאד מודאג ממה שקורה בישראל בימים אלה. גם ב"מחנה" הפוליטי שלו, הוא איננו יחיד הסבור כך.
להחזיר עטרה ליושנה בקמפיין בחירות
דן מרידור, בני בגין, רוני מילוא, מיכאל איתן ואישים אחרים שותפים לדאגה וסלידה מחבריהם הפוליטיים (לשעבר) ולכן כנראה גם מתרחקים ממעורבות פוליטית בעקבות קמפיין בחירות מכוער.
בהזדמנות זו אפשר לציין גם כמה "תמרורים צהובים", אשר עלולים לעבור לצבע "אדום": הטילים והרחפנים שנשלחים מעזה לשדרות ויישובי העוטף, ההתבססות האירנית בסוריה ולבנון, חוסר ההידברות עם הפלסטינים, תיקי החקירות נגד ראש הממשלה וכמה מחבריו , מערכת משפט המאוימת בנחישות ע"י הממשלה.
גרעון כספי גדל ומאיים על יציבות כלכלית, חוקים מעוותים העומדים על הפרק ביוזמתו של ראש הממשלה (חוק הלאום, חסינות, התגברות וכו'), חלוקת הכנסות פגומה בין העשירונים של האוכלוסייה – לעומת מדינות מפותחות בעולם , ועוד כהנה וכהנה תקלות אחרות, אשר מעיבות על ההישגים הרבים שהגענו אליהם במהלך עשורים קודמים לעשור האחרון .
אנו זקוקים מאוד לשינוי ערכים והתנהלות אחרת מצד המנהיגות הלאומית. מפלגת העבודה יכולה – במאמץ נכון ומובנה – להוביל להחזרת עטרה ליושנה, וליצור אווירה חדשה ונקייה יותר בשיח הבין-מפלגתי והבין-אישי בכנסת ובעם.
תהליך כזה עשוי להתחיל באמצעות הנבחרת של מפלגת העבודה שאמורה לייצג את המפלגה בכנסת, אם אכן תהיה גדולה באופן משמעותי מזו שנבחרה בבחירות שנערכו באפריל.
התנועה החדשה שהקים בני גנץ, אמנם כוללת מועמדים שיכולים לסייע לשינוי תפיסתי והתנהגותי בניהול המדינה, אבל יידרש מהם שכר-לימוד גבוה וממושך בטרם יתחילו למשול כהלכה , ואולי גם יישחקו במאמץ לייצר הסכמות ושיתוף פעולה בין הגורמים השונים שהתחברו בתוכה.
לעומת זאת, למפלגת העבודה יש יכולת ובסיס מוכחים להוביל מהפך חברתי ופוליטי, גם אם הסקרים הנוכחיים חוזים תוצאה אחרת בבחירות. מותר להיות "תמים" ולהאמין שהסקר האמיתי ביום הבחירות יהיה שונה מהתחזיות ששמענו עד כה.
ב-17 לספטמבר אמורים מאות אלפי צעירים להצביע פעם ראשונה (או שנייה) בחייהם. רבים מהם עלולים להימנע מהכנסת "ראש בריא למיטה חולה" של התגוששות פוליטית מכוערת וממושכת, ויעדיפו להישאר בבית ביום הבחירות. חשוב לפנות דווקא אליהם: אל תוותרו על הזכות לתת קול למען מדינה יותר מתוקנת, ולשלטון יותר בריא ויותר שפוי .
ביחס להימנעות מהצבעה: חשוב להזכיר מלכודת נוספת הרובצת לפתחה של מפלגת העבודה, וגם לגבי מפלגות אחרות בגוש השמאלי של המרחב הפוליטי. הסלידה הכללית מהפוליטיקה המקולקלת בשנים האחרונות, מכאיבה למחנה השמאל הרבה יותר מאשר למחנה הימין.
הצהרת נאמנות
בליכוד, בימין הקיצוני ובמיוחד במגזר הדתי – קיימת "משמעת" של כל שבט למנהיגיו, ומובילה לאחוזי הצבעה גבוהים. הסיבה די ברורה: חרדה אמיתית מאיבוד השלטון בבחירות הקרובות.
יש להניח שסמוך למועד הבחירות נשמע גם את הזעקה המוכרת של נתניהו: הצילו! אל תוותרו על זכות ההצבעה! אחרת נאבד את השלטון.
החרדה של נתניהו (ותומכיו) מכישלון, חזקה יותר מ"השלווה" הקיימת בשמאל. רבים מאוד במחנה השמאל והמרכז, עלולים "להישאר בבית" ביום הבחירות – בגלל אדישות או היעדר אמון ביכולת לנצח ולהפיל את השלטון הנוכחי.
נתניהו מ-פ-ח-ד, מחתים את כל חבריו בכנסת על "הצהרת נאמנות" טוטלית במנהיגותו, אוסר על השרים הבכירים להתבטא בפומבי, ממנה שרים צייתנים לכמה חודשים בממשלת מעבר – ולא שוכח רגע מה מצפה לו בשימוע שיתקיים ב-2 באוקטובר. הפחד הזה הוא אמיתי ,
ומחייב את מפלגת העבודה למנוע איבוד של מאות אלפי קולות ש"ישארו בבית" ביום הבחירות בגלל האכזבה הקשה מהפוליטיקאים אשר מגבירים את הפלגנות והשסע בעם, ולכאורה שוכחים מי גורם לכך.
מי שמוביל אותנו כיום לניסיון מופרך והזוי של "תיקון" התוצאות שהתקבלו בבחירות האחרונות – חייב לשלם מחיר גבוה על האיוולת הבזויה שגרם לה.
על אף האבסורד בבחירות החוזרות – יש לעשות כל מאמץ כדי לשחרר את המדינה מהממשל הכולל של נתניהו (ו"מנזר השתקנים" הצייתנים שלו ).
התפצלות קולות בין רשימות שונות בצד "השמאלי" של המפה הפוליטית – גם אם תמנע התגוששות בתוך הנגמ"ש – תאלץ את נשיא המדינה שוב להטיל את הרכבת הממשלה על מומלץ "הליכוד".
ואם נתניהו שוב יכשל בניסיון להרכיב את הפאזל הקשה – הוא יחפש הזדמנות שלישית … להרכיב קובייה הונגרית הדרושה להישרדותו .
התסריט המטורף הזה יכול להימנע , אם היועץ המשפטי יבהיר לו שהמשחק אבוד. אבל מאחר שהסיכויים לכך די קלושים, על מפלגת העבודה להציג לאזרחי ישראל – בכל המגזרים והעדות – מסר ברור ונחוש! התקווה כולה להתממש ולהצליח!
צבי אורטנברג – תל קציר. במהדורה המביישת של הבחירות הקרובות
קמפיין בחירות מכוער | צילום, עין החורש
