אומר ארז כהן, מגדל בצל ותיק ממושב מלאה, שבתענך, עמק יזרעאל * לדברי כהן: "מה שיקרה זה שאנשים יפסיקו לגדל, בעיקר החקלאים החלשים והקטנים. אני כבר שומע על משקים שנסגרים, זה בכל הארץ – גם בתענך, גם במרכז וגם בדרום, זה בכל מקום. מי שאין לו גב כלכלי הוא לא יחזיק מעמד"
*תמונה ראשית: ארז כהן. אלבום פרטי
ענף הבצל בישראל נמצא במצב הקשה ביותר בתולדותיו. גידולי הבצל בישראל מתפרסים על כ-20 אלף דונם, מעמק החולה ועד הערבה הדרומית. במסגרת רפורמת היבוא, המכס על בצל יבש ירד במחצית והיבואנים הסתערו על הבצל ההולנדי. בשנה האחרונה היבוא הגיע לשיא, ולחקלאים רבים כבר לא משתלם לאסוף את הבצל. חלקם משאירים את הבצל בשדה כדי לא להיכנס להפסדים, ואילו החקלאים הגדולים שיכולים להרשות לעצמם, אוספים את הבצל, אורזים ושמים בקירור. גם הצרכנים מרגישים את ההשפעה של הורדת המכס, אלא שבמקום ליהנות מירידות מחירים, מחיר הבצל דווקא עלה.
הבצל באירופה זול
ארז כהן, בן 54, ממושב מלאה שבחבל תענך בעמק יזרעאל, מגדל כ-600 דונם בצל בשנה וכן שום, שומר וכרוב. "ענף הבצל בצרות, זה נכון, כמו הרבה ענפים בחקלאות הישראלית שנפגעו מהיבוא. מהבצל הורידו 50% מהמכס, מהשום הורידו לגמרי. ישנם כמה סיבות לקשיים של ענף הבצל – גם היבוא גדל וגם החקלאים הגדילו את השטחים. מה שקורה הוא שהבצל באירופה זול, יש להם יבולים גבוהים ומחיר הבצל שלהם ירד, הם גם הגדילו שטחים כי הם הבחינו שגם ישראל וגם משאר מדינות אירופה לוקחים מהם כמויות והבעיה הכי גדולה לצערינו היא שברשתות מעדיפים את ההולנדים ולא אותנו.
"רוב הבצל מגיע מהולנד. הבצל שם גודל בלי השקיה וכל הענף הבצל ממוכן כי כל האדמה שם חולית כך שאין להם בעיה להרים את הבצלים במכונה, לא כמו אצלנו שיש חמסינים ובוץ קשה, שעושה לנו בלגן. הכל ממוכן ולכן הבצל שלהם זול."
ארז הוא חקלאי ותיק וגדול, דור שני במשק, ויכול להרשות לעצמו לאחסן את התוצרת בקירור: "זה עולה הון תועפות. החשמל, ההובלה, הכל. אנחנו מתפללים שהמחיר מעט יעלה כדי שזה יצדיק את המאמץ, אבל בינתיים, מה שאנחנו רואים שהולך בשוק מפחיד. הכל בחסדי היבואנים והרשתות והמדינה ".
אתה חושב להמשיך עם הבצל?
"תגיד לי, יש לנו ברירה? תשמע מה שיקרה זה שאנשים יפסיקו לגדל, בעיקר החקלאים החלשים והקטנים. אני כבר שומע על משקים שנסגרים, זה בכל הארץ – גם בתענך, גם במרכז וגם בדרום, זה בכל מקום. מי שאין לו גב כלכלי הוא לא יחזיק מעמד. העלויות שלנו קפצו לשמיים, אם זה העובדים שעזבו במכה אחת עם המלחמה הזאת, ואם זה מחירי הקרטונים שלא כל הזמן מתייקרים.
"היום, על מנת לייצר בצל אנחנו מתקרבים ל-2 ₪, כולל האסיף, כולל המיון, כולל האריזה, זה משהו לא נורמלי. השנה היא שנת הפסד, מי שיפסיד השנה 50% זה עוד טוב. המצב לא טוב, הבעיה היא לפי מה שמעתי היא שלהולנדים יש כמויות, העונה שלהם מתקרבת והסוחרים שלנו כבר סוגרים איתם עסקאות, לפני שבכלל מדברים איתנו.
"מה שמעצבן הוא שאם הם סוגרים עסקאות בהולנד הם חייבים לעמוד בהסכם שהם סגרו איתם אבל אם זה חקלאי כמוני וכמו אחרים, אז ממציאים כל מיני סיבות וסיפורים להפר הסכמים. למשל, מורידים לך את הכמות מ-4 ל-2 ול-1 ואם בכלל לא רוצים אותך, אז הבקר פוסל לך את הסחורה. פוסלים סחורה פעם, פעמיים, שלוש, עד שאתה מתייאש ואתה לבד מפסיק לשלוח. אבל כשזה מהולנד ההסכם מסודר ואתה צריך לכבד, לא כמו אצלנו מצד אחד. אם המחיר מהתהפך לטובתם אתה מאיימים עליך שאם לא תשווק הם יקברו אותך. תשאל את כל מגדלי הבצל, הם יגידו לך אותו דבר. אני מכיר חקלאי גדול שסגר עסקאות גדולות והוא ראה, ברגע שהשוק נופל הם מתחילים לשחק איתו אבל אם זה ההיפך והמחיר התייקר, אומרים לך: 'חתמת, עשית, התחייבת ולא לקחנו מאף מקום, אין לנו מאיפה לקחת ואם תיקח ממקום אחר נחייב אותך על ההפרש, ככה זה מתנהל לצערי…'"
אז ענף הבצל יתמוטט כמו השום?
"דווקא השנה הייתה שנה מצוינת בשום, כי עקרת הבית והצרכן הבינו שהשום הסיני זו עבודה בעיניים. יש אנשים שלא מוכנים לקנות שום סיני גם בחינם. עכשיו שום ישראלי דווקא הולך מצוין כי אין המון מגדלים שמגדלים את השום הישראלי. שנה הבאה אני צופה שתהיה בשום, בסביבות 20%-30% עליה בכמויות השום, זו לא עליה שתעשה נזק גדול. היינו מגדלים בין 10 ל-12 אלף דונם שום בשנה והשנה בסך הכל היה 1,000 דונם. אז אם בשנה יגדלו כ-1,500 זה לא משהו שיפגע בענף. שנת 2021-22 היתה שנה של קטסרופה בשום והשנה זה משתפר. אני רואה גם שהרשתות עושות מבצעים לשיווק השום הסיני, מוכרים אותם במחיר הפסד ואם זה בשרוול ואנשים קולטים שזה סיני הם לא קונים."
"היו לנו תקוות"
ארז כהן הוא דור שני לחקלאים גאים בעבודת האדמה. הוריו, משה ורותי כהן, הם מיזוג גלויות. אבא ממרוקו ואמא מרומניה, הם התחתנו ב-1970 וילדו 6 ילדים. האב משה השקיע במשק החקלאי והקים עסק גדול עם בית אריזה 'משק כהן משה ובניו'. האם היא הפקידה במשרד של העסק. משק משפחתי למהדרין. כיום ארז מגדל בצל, שום, שומר, דלעת ודלורית. "היינו מגדלים הרבה מלון והפסקנו עם המלון, שהתחיל להיות גידול בעייתי," הוא אומר.
"התחלתי לעבוד במשק כבר בגיל עשר. עברתי דרך ולפני כשלוש שנים עבר ניהול העסק לידיי.
ארז נשוי לזהבה, בתמושב אביבים ולבני הזוג שלושה ילדים: שתי בנות ובן אביהו (25), העובד עם ארז מגיל 13 ונחשב לדור שלישי במשק. הבת הגדולה אוראל והבת קטנה תאיר והן מתגוררות בעפולה.
"אבא שלי הקים את המשק לפני שנים בשנות ה-70," מספר כהן. "נכנסתי למשק בשנת 1993, מיד כשסיימתי שירות סדיר. אני בחקלאות מאז שנולדתי אבל התחלתי ברצינות מייד עם תום השירות. אבי התחיל בגידולי שום ובצל עוד בשנות השבעים. אנחנו מעבדים 1,500 דונם, עכשיו ירדנו ל-1,000 דונם.
"פעם גידלנו עגבניות לתעשיה אבל הבעיה היא שלנו במושב אין מספיק אדמות. יש לנו לי ולאבי 60 דונם, אז אנחנו משכירים את האדמות מקיבוצים והיום עם השכירות זה כבר לא משתלם לעגבניה. עוד מעט גם להשכיר אדמה עבור בצל גם לא ישתלם. אנחנו תלויים בתנודות של המחירים. כשהכותנה עולה גם האדמה עולה… אתה גם לא יכול לגדל על אותה אדמה בצל ושום כל שנה, בשביל זה אתה צריך לעבור ממקום למקום.
"בקיצור, המצב לא פשוט. גם בעגבניות עוברים תקופה לא קלה. המצב לא טוב בכל הירקות, דע לך שכל הירקות בצרה, אם זה סלק אדום שלא הולך, כרוב אדום שלא הולך, בעגבניה ובפלפל המחירים נמוכים. קח למשל כרוב, בשנה שעברה בתקופה כזאת היה 5-6 שקלים בסיטונאות. היום יש כאלה שבכלל לא קוטפים אותו. אם אתה קוטף היום כרוב אתה מקבל עליו ברוטו 2 שקלים, אתה לא מחזיר את העלויות שלך. כרוב שגדל ואתה קוטף אותו היום? נתת לו לפחות בין 1,000 ל-1,200 קוב מים, יש אזורים שזה 200 שקל לדונם, חוץ מהריסוסים שאתה מרסס בקיץ, פי שלוש מהחורף, לא משתלם. שנה שעברה עשיתי כרוב והרווחתי והשנה לא עשיתי, כי אין לך משהו בטוח."
למה זה קורה לדעתך?
"יש דבר אחד שאנשים עדיין לא הבינו – מאז המלחמה הרשות הפלשתינאית נסגרה. 30 אלף עובדים שהיו נכנסים לעבוד אצלנו נשארו בבית. רבים מהם פתחו חממות של ירקות באיו"ש. אומרים שבאזור חברון נפתחו 2,000 דונם חממות של עגבניות. הם מוכנים למכור קרטון של עגבניה, עם הקרטון ב-10 שקלים. אין להם מי שייקח את זה שם אז מכניסים את זה לארץ. בגלל שאין עבודה בארץ, כסף לא נכנס, כתוצאה מכך מי שעבד בעבר בארץ עובד בזול היום שם, וכל זה כמובן משפיע עלינו, הסחורה שלהם נכנסת לישראל כל יום.
"אצלנו היום הכל התייקר. הכל בעלויות גבוהות. למשל, בסולר הורידו לנו את הבלו כמעט לאפס. פעם היינו מקבלים כמעט שקל כהחזר. עכשיו הורידו מהמשאיות, מהטרקטורים. למשל בקרטונים, בשנה אחת היו ארבעה פעמים עליות מחירים, 10%, 15%… אתה לא יכול להתווכח איתם, הוא אומר לך, 'אתה רוצה תיקח, לא רוצה אל תיקח'. ההובלות התייקרו, העובדים התייקרו הכל התייקר והאמת שציפינו משר החקלאות ליותר, נפגשנו איתו מספר פעמים והיו לנו תקוות, אבל ממה שאני רואה משרד האוצר מנהל את הכול.
"אז בא נגיד את האמת, אומרים שהחקלאים מתבכיינים ואני אומר לך שהיו לנו גם שנים טובות, לא אשקר אבל בזכות אותן שנים טובות אנחנו עדיין מחזיקים מעמד. חקלאי קטן לא היה מחזיק מעמד.
"אם בבצל היו אומרים, עד מחיר של 2.5 ₪ בק"ג לא מייבאים בצל בסיטונאות אז אני מבין, אם זה מגיע ל-3-4 שקלים אתה פותח ליבוא כמו שפתחו עכשיו ליבוא חלב לחגי תשרי כי יש מחסור. אבל לא יכול להיות שבתקופה שאין מחסור, לא יכול להיות מצב שבו הבצל נמכר ב-1 שקל בשער המשק אצל החקלאים ואתה מביא בצל מהולנד שעולה לך 2.20—2.30 שקל, זה משהו שלא נתפש. זו מדיניות שמכוונת לשבור את החקלאי, שהחקלאי לא ירים את הראש וכדי שהם יקבעו את המחיר, לא אתה תקבע את המחיר. זו המטרה שלהם. השנה כבר אספתי את הבצל, שילמתי לעובדים ועכשיו אני משלם לחברת חשמל – הכל בקירורים ואנחנו בחסדי שמיים איך שאומרים."
