גידול אבטיחים חסרי זרעים (סידלס)

נביל עומרי, ממ"ר דלועיים, שה"מ [email protected]

עדי סויסה, מדריכת גידול ירקות, שה"מ [email protected]

יורם צביאלי, מדריך גידול ירקות, מו"פ ערבה תיכונה וצפונית-תמר [email protected]

שמשון עומר, מנהל אגף ענפי צומח, שה"מ [email protected]

מבוא

האבטיח (Citrullus vulgaris) שייך למשפחת הדלועיים (Cucurbitaceae) ונמנה על הגידולים הקיציים, אך כיום ניתן למצוא אותו בשוק מרבית ימות השנה.

שטחי האבטיח פרוסים בארץ על פני אזורי גידול רבים. עונת הסתיו מתחילה בערבה התיכונה ובכיכר סדום בשתילות אוגוסט במנהרות תחת רשת 50 מש ובשטח פתוח. מקשה אביבית מוקדמת בערבה נשתלת החל מתחילת נובמבר במנהרות עבירות תחת פוליאתילן, וממשיכה בשתילות תחת מנהרות נמוכות. בהמשך מתחילים לגדל באזור צפון ים המלח, בואך בקעת הירדן, ומשם עוברים לאזור בית שאן, עמק הירדן, הגלבוע והנגב. לאחר מכן שותלים אבטיח בעמק יזרעאל, בגליל התחתון, בגליל המערבי, בגליל העליון וברמת הגולן; בחודשים אפריל, מאי ותחילת יוני – במישור החוף; ובחודשי הקיץ (יוני ויולי) מגדלים בנגב המערבי ובבשור בתוך מבנים המוגנים מכנימות העש, אשר מהוות וקטורים למרבית הווירוסים באבטיח.

שטח הגידול בישראל נאמד בכ-20 עד 25 אלף דונמים בשנה, המספקים כ-150 אלף טון פרי. מרבית גידול האבטיח סידלס מורכב על כנת דלעת, שהיא מכלוא של שני מיני דלעת (Cucurbita maxima × Cucurbita moschata), כמו כנת TZ-148, שהיא הכנה הסטנדרטית בכל ההרכבות של הדלועיים (בעיקר מלון ומלפפון).

המעבר לגידול אבטיח מורכב נובע מרגישות הצמחים למחלות קרקע ולפגעיהם. מחלות הקרקע נגרמות בעיקר על ידי הפטריות הפתוגניות: מונוספוראסקוס ומאקרופומינה, הפוגעות בכל הדלועיים; ופוזריום, הפוגעת באבטיח.

זני אבטיח סידלס הם תוצר הכלאה של זן טטרפלואיד עם זן דיפלואיד לשם קבלת זן טריפלואיד, שבו הפרח הזכרי עקר. אבטיחים ללא זרעים אינם נפוצים בעולם, כך שמהיבט זה, ישראל אקלמה היטב את הטיפוס.

שטחי הסידלס חייבים בזנים מפרים דיפלואידים (פרי עם זרעים) לשם הפריה על ידי דבורים (דבורת דבש או בומבוס).

הגידול בעונה המוקדמת מאופיין בתקופת גידול ארוכה ובתנאי אקלים תת-אופטימליים משתנים. משום שהטמפרטורה בעונה זו אינה מתאימה ליצירת אבקה חיונית בצמחים, ניתן לפתח חנטה באמצעות מווסתי צמיחה. חקלאי, שבכוונתו ליצור  חנטה באמצעות מווסתי צמיחה בלבד, יכול לוותר על שתילת צמחי הזן המפרה.

בחירת החלקה

כל סוגי הקרקעות מתאימים לגידול אבטיח. החלקה צריכה להיות מנוקזת, מדרונית וחשופה לרוחות. רצוי לגדל בקרקע בינונית או כבדה, אם כי אפשר גם בקרקע קלה או חולית. חשוב לבחור בחלקה הנקייה מעשבים רב-שנתיים קשי הדברה.

בשטחים שבהם מגדלים אבטיחים בטכנולוגיה של שתילים מורכבים, ניתן לחזור ולגדל באותה חלקה, מה שאינו מתאפשר כשמשתמשים בשתילים רגילים, שאינם מורכבים.

הקרקע צריכה להיות נקייה מפגעי קרקע וממחלות שגורמות התמוטטות צמחים, ולכן יש להקפיד על מחזור זרעים של 5-4 שנים, ולא לגדל עליה גידול השייך למשפחת הדלועיים. אם נאלצים לגדל אבטיח בשטח אשר לו היסטוריה של מחלות שורש, יש לבצע קודם חיטוי קרקע. להתאמת סוג החיטוי מומלץ להיוועץ במדריכי הגידול והגנת הצומח באזור.

בשתילות המוקדמות עדיף לבחור חלקה בעלת מדרון דרומי-מזרחי, המתחממת יותר ומבכירה  יותר.

בשתילות מאוחרות (במאי וביוני) יש לבחור חלקות גבוהות הפתוחות לרוח. עדיף לגדל באזורים הגבוהים משמעותית מגובה פני הים או באזורי החוף. בשתילות אלה יש סיכון גבוה לנגיעות בווירוסים המועברים על ידי כנימות עש.

בשתילות הסתיו (ביולי ובאוגוסט) יש לעבור ולגדל בתוך מבנים המוגנים מכנימות עש הטבק, שעברו כמובן חיטוי נגד פגעי קרקע, כדי לאפשר שתילת צמחים רגילים, לא מורכבים.

לסיכום, עדיף לגדל אבטיח בטכניקה של שתילים מורכבים בעונת האביב המוקדמת עד לסתיו בכל אזורי הגידול.

מנהרה עבירה ברוחב 6.4 מטר עם שתי שורות אבטיח

הכנת השטח

חריש עמוק מבוצע בקרקעות כבדות ובינוניות, שהגידול הקודם בהן הותיר שאריות גסות; ביתר הקרקעות מעבדים בדיסק עמוק. בקרקעות, שבהן גידולי שורה, רצוי לעבד במשתת פראפלאו. פעולות אלה מבוצעות בסתיו, לקראת השתילה בחורף.

עם ירידת הגשם המשמעותי הראשון, מתחילים בתהליך החלקת הקרקע: מפזרים קומפוסט או כופתיות (ראה פירוט בסעיף להלן), מתחחים את הקרקע הרטובה יחסית, ובונים ערוגות מוגבהות. באזורים דלי גשמים מרטיבים את הקרקע ומתחילים בתהליך בניית הערוגות.

עם השלמת התיחוח ולקראת גשם משמעותי מרססים בתכשיר גול.

לקראת פריסת הפלסטיק התחתון (חיפוי קרקע) מנחיתים את הקרקע בעזרת מעגלה על טרקטור, שנע במהירות סבירה, למניעת גליות על פני הערוגות, מה שיתרום לייצוב הפלסטיק התחתון על פני הערוגה ולהיצמדותה לקרקע.

לפני פריסת הפלסטיק התחתון, טרם החיפוי, פורסים את שלוחות הטפטוף – שלוחה אחת לכל ערוגה. המרחק בין הטפטפות הוא 30 ס"מ, וספיקתן 1.6 ל'/ש'.

לחיפוי משמש פלסטיק שרוחבו 110-90 ס"מ ועוביו 0.03 מ"מ. את היריעה פורסים על גבי הערוגה בעזרת מכונה הרתומה לטרקטור. המרחק בין הערוגות הוא 3-2 מטרים.

זיבול אורגני ודשן יסוד

בטרם קבלת החלטה לגבי הוספת חומר אורגני (זבל מעובד או קומפוסט) ודשני יסוד לקרקע, מומלץ לבצע בדיקות קרקע ולהיוועץ במדריכים כדי לוודא אם אכן נחוץ החומר ובאיזו כמות.

הוספת חומר אורגני רצויה במיוחד בקרקעות שוליות וחוליות. מזבלים ב-4 מ"ק/ד' קומפוסט או ב-500-400 ק"ג/ד' כופתיות זבל בקר.

דישון מינרלי לפני הגידול יבוצע על סמך תוצאות בדיקת פוריות הקרקע והמלצות המדריכים האזוריים.

רמת היסודות הנדרשת:

זרחן – 30 ח"מ

אשלגן – 1 מא"ק/ל'

חנקן – בחלקות שבהן יש שיירי קש, מומלץ להוסיף 5-3 יחידות חנקן לדונם לפני הגידול.

הנחיות לאזור הערבה ניתן למצוא בדפון המלצות השקיה ודישון אבטיח בערבה ובפנייה למדריכים בערבה.

סוגי המבנים, יריעות הכיסוי ואוורור

אבטיח סתווי

בערבה התיכונה מתחילים לשתול אבטיח במנהרות עבירות, המכוסות רשת 50 מש (נגד כנימות עש), בחודש יולי. עם התחלת הפריחה הנקבית, מסירים את הרשת, כדי לאפשר לדבורי הדבש לבצע הפריה, וממשיכים בגידול ללא הגנה מכנית ממזיקים.

שתילות מאוחרות מומלץ לגדל בבתי רשת 50 מש עד סוף הגידול, תוך הכנסת כוורות דבורי דבש. חקלאי המתכנן לגדל אבטיח סתווי בכל עונת גידולו תחת רשת – ייטיב לעשות אם יחבר מנהרות אחדות תחת יריעה אחת של רשת 50 מש.

בכיכר סדום כדאי לגדל את שתילות הסתיו מסוף אוגוסט במבנה רשת 50 מש. בשתילות אלו יידרש שימוש במווסתי צמיחה לחנטה.

חשוב! יש לשטוף היטב את הרשת 50 מש לפני השתילה.

כיסוי ביריעות אגריל מתאים לתקופה קצרה בעונה החמה ומקנה הגנה מכנית מפני מזיקים. מומלץ להשתמש ביריעות אגריל של 10 גרם למ"ר. אם מתכננים כיסוי באגריל, יש לנעוץ מבעוד מועד בערוגות קשתות נמוכות, לכסות באגריל מיד לאחר השתילה ולקבע את היריעה למניעת התנופפותה וסיכון לקריעה. היריעות מיועדות לשימוש חד-פעמי ויש להסירן מיד עם הופעת פריחה זכרית ולפני הכנסת דבורים להאבקה.

אבטיח אביבי

לכיסוי המנהרה העבירה בערבה (מסוף אוקטובר עד דצמבר) מומלצת יריעת פוליאתילןIR ,AF , שעובייה 0.1 מ"מ לפחות, ורוחבה – בהתאם לסוג המבנה ולשיטת האוורור.

חקלאי, המתכנן לגרום לחנטה באמצעות מווסתי צמיחה בלבד וללא שימוש בדבורים, מומלץ שיכסה את המנהרות בפוליאתילן חוסם UV, התורם להפחתת כניסת חרקים מעופפים למבנה.

לכיסוי המנהרות הנמוכות ניתן להשתמש ביריעת פוליאתילן רגילה או ביריעה בתוספת IR, בעובי 0.03-0.02 מ"מ. ליריעת IR יתרון במניעת נזקי קרה ובעוצמת צימוח חזקה יותר. בשתילות המאוחרות, תלוי באזור, אין צורך ביריעות IR לכיסוי מנהרות נמוכות, וניתן להסתפק בפוליאתילן רגיל.

אביב מאוחר 

שתילות בערבה התיכונה (ינואר) מתבצעות במבנה רשת 50 מש עם חיפוי פלסטיק תחתון שקוף ומנהרות פלסטיק נמוכות בתוך מבנה הרשת, כך שאם פותחים את המנהרות הנמוכות, עדיין נשארת הגנה מכנית מפני וירוסים המועברים על ידי כנימות עש הטבק.

אוורור המנהרה הנמוכה – אוורור המנהרה חשוב ביותר להפחתת הלחות וטמפרטורת היום. שחרור המנהרה מעודפי חום ולחות חשוב להבטחת צמיחה מאוזנת, המאפשרת את פעילותן התקינה של הדבורים בזמן ההאבקה ומונעת התפשטות של מחלות עלים אוהדות לחות.

לפתיחת חורי האוורור במנהרה הנמוכה ניתן לאמץ "חוק אצבע", שלפיו עוצמת הפתיחה תאפשר מנהרה ללא עיבוי כאשר שהשמש גלויה. יש לוודא את ניקיון המנהרות מהצטברות אדים. הוספת חורים או הגדלתם ייעשו בהתאם.

במנהרות נמוכות נוהגים להתחיל לאוורר עם הגיע הצמח ל-4 עלים. מתחילים לפתוח פתחי אוורור קטנים, הפונים לרוב לצד דרום או מזרח, ובכל מקרה, לא לכיוון שאליו נושבת הרוח בזרימתה הקבועה. גודלם של חורי אוורור אלה הוא כ-20 ס"מ, וצורתם כחצי סהר. הם ייעשו במרכז, בין הקשתות, בגובה שמעל המחצית התחתונה של המנהרה. בתחילה פותחים חור בכל קשת רביעית, ובהמשך – בכל קשת שנייה. ממשיכים לפתוח חור בכל קשת, ומגדילים את החורים הללו עד שיגיעו לגודל "חלונות טלוויזיה", בין סוף פברואר לאמצע מרס בערך.

הסרת יריעות הפלסטיק – עם פריצת הצמח אל מחוץ למנהרה, לצד התחממות מזג האוויר והתייצבותו, יש להסיר כליל את יריעות הכיסוי והקשתות ולפנותן מהשדה.

חשוב! פתיחת החורים ואוורור המנהרות ייעשו תוך התחשבות בתנאי הלחות והטמפרטורה בתוך המנהרה, ובתנאי מזג האוויר והתייצבותו. יש להימנע מפתיחה מואצת בעת תנאים בלתי יציבים, תנאי שרב, רוחות חזקות וכדומה.

הסרת יריעות הפלסטיק תיעשה מוקדם בבוקר, כשמזג האוויר עדיין קריר ויציב, ללא צפי לרוחות חזקות במשך כמה ימים.

סוגי החיפוי

בעונת האביב המוקדמת (משתילות אוקטובר עד אמצע אפריל), כאשר הטמפרטורה  עדיין נמוכה יחסית, משתמשים בחיפוי קרקע שקוף בעובי 0.03 מ"מ, המקנה אפקט של חימום הקרקע.

בעונה החמה, כאשר טמפרטורת הקרקע עולה (משתילות סוף אפריל והתחלת מאי עד ספטמבר), עוברים לחיפוי צהוב-חום, כאשר הצד החום מופנה כלפי הקרקע, והצהוב מופנה לחלל החיצון. חיפוי זה מצנן את הקרקע ומפחית נגיעות בווירוסים.

שתילות סתיו בערבה התיכונה מתבצעות ללא חיפוי פלסטיק תחתון.

זנים – פרי גדול

פסיניישן (זרעים גדרה) – מתאים לשתילה בכל ימות השנה ובכל אזורי הגידול. פרי עם פסים בצבע ירוק בהיר על רקע ירוק, אובלי, גדול – 10-8 ק"ג, בעונה החמה. בשתילות יולי-אוגוסט בערבה יתקבל פרי שמשקלו 6-5 ק"ג. 

ארמיס (נונהמס BASF) – זהו הזן המוביל בערבה בשתילות אביביות במנהרות עבירות ונמוכות. הוא מגיב היטב ליישום מווסתי צמיחה לשם חנטה, מקדים, אובלי, בצבע ירוק בהיר. 

1262 (גדות אגרו) – בכיר, פירות גדולים ועגולים, הקליפה בצבע ירוק בהיר. מתאים לשתילה אביבית במנהרות נמוכות.

בוטל רוקט (א.ב. זרעים) – בכיר, פרי גדול, נוטה לאובליות, הקליפה בצבע ירוק בהיר. מתאים לשתילה סתווית בערבה, ובשאר אזורי הארץ – בעונה מוקדמת במנהרות נמוכות.

מקסימה (אוריג'ן) – אפיל, בעל צימוח חזק, מתאים לשתילות באמצע העונה בכל אזורי הגידול. הפרי עגול, גדול יחסית – 12-10 ק"ג. הקליפה בצבע ירוק עם פסים כהים.

אסנס (אוריג'ן) – אפיל, בעל צימוח חזק. הפרי עגול, נוטה לאובליות. מתאים לשתילות סתיו בערבה ביולי-אוגוסט.

זני מידי

להויה (אוריג'ן) – אפיל, בעל צימוח חזק. פרי עגול, צבע הקליפה ירוק, משקלו של הפרי 7-5 ק"ג.

פאשן וסטייל (נונהמס BASF) – אבטיח מידי, גודלו 6-5 ק"ג לפרי. הפירות בעלי קליפה ירוקה כהה, חלקה וללא פסים, וצורתם עגולה ונוטה לאובליות. פירות זנים אלו נמכרים תחת המותג "אבטיחי גולי".

זנים ניסיוניים

זנים חדשים נמצאים כל העת בבחינה בניסויי זנים. פרטים נוספים לגביהם ניתן לקבל ממדריכי הגידול ומחברות הזרעים.

זנים דיפלואידים להפריה

כל הזנים המפרים הם דיפלואידים, עם זרעים קטנים, ואף מיקרו-זרעים.

זנים מפרים אכילים

קרימסון סוויט )כל החברות) – פרי גדול ובכיר. צבע הקליפה דומה לפסיניישן, והדבר מקשה על הבדלתו מזני הסידלס שבשיווק.

ירדן וריברסייד (אוריג'ן) – פרי גדול. צבע הקליפה שונה מהסידלס. צורתו מאורכת.

טרופי (נונהמס BASF) – זן מפרה. גדל בהיקף קטן.

הרי שלמה ו-הרי אדום (אוריג'ן) – זני מידי ומיני, בהתאמה. צבע הקליפה שונה מהסידלס. שני הזנים הללו ניתנים לגידול המיועד לשיווק בעונה המאוחרת.

בעונה המוקדמת נוהגים חלק מהמגדלים לגדל את הקרימסון, ירדן וריברסייד, כגידולים מסחריים המקובלים בשוק הפלסטינאי בגדה המערבית.

זנים מפרים קטנים ובלתי אכילים

הבולט בקבוצה זו הוא הזן אוקס (OX) (אוריג'ן) – צבע קליפתו שונה לגמרי מהסידלס, והוא אינו צובר סוכר. זן זה מוביל בכל עונות הגידול הודות לפריחה הזכרית המוקדמת והמתמשכת.

SP (זרעים גדרה) – צבע קליפתו שונה מהסידלס, והוא אינו צובר סוכר. מתאים לעונה האמצעית.

מווסתי צמיחה להשריית  חנטה

גוליבר – תכשיר סינטטי (מכיל 10 גרם FORCHLORFENURON לליטר), המדמה פעילות ציטוקינין. התכשיר נבדק בניסויים רבים ונמצא בשימוש אצל חקלאים בעונת האביב, כאשר פעילות הדבורים בעייתית בשל טמפרטורה נמוכה או חוסר חיוניות של האבקה, וכן בעונת הסתיו בטמפרטורה גבוהה, כאשר הצמח יוצא מאיזון ("בריחת הצמח") ולא חונט באופן טבעי בעקבות פעילות הדבורים. עם הופעת הפריחה הנקבית, מרססים בתכשיר את הפרח ומסמנים אותו בטבעת בצבע אחיד בכל מחזור ריסוס. חוזרים על הפעולה כמה פעמים. לפרטים נוספים ניתן לפנות למדריכי הגידול.

הכנות נפוצות באבטיח

הכנות משפרות את הצימוח והיבול ומקנות סבילות לטמפרטורות נמוכות ולפגעי קרקע, כמו פוזריום, מונוספורסקוס, מקרופומינה, MNSV.

הכנה הנפוצה ביותר היא כנת TZ-148, אך קיימות כנות מסחריות נוספות בשוק, כמו: טטסקאבוטו (גדות אגרו), AQ (אוריג'ן), נורית, NV (חישתיל), ו-1  BS(אוריג'ן). לפרטים בנושא ניתן לפנות למדריכי הגידול ולמשתלות.

מועדי השתילה

שתילים מורכבים

השתילה במנהרות עבירות מתחילה בסוף אוקטובר בכיכר סדום, ובאמצע נובמבר בערבה התיכונה.

שתילות אביב בערבה התיכונה (נובמבר-דצמבר) מתבצעות במנהרות פלסטיק עבירות, ברוחב 6.40 מטרים, עם פלסטיק תחתון שקוף לחיפוי.

שתילות אביב מאוחרות בערבה (דצמבר-פברואר) מתבצעות בבתי רשת המכוסים רשת 50 מש, שבהן יש פלסטיק תחתון שקוף לחיפוי הקרקע ומנהרות נמוכות (קשתות של 1.40 מטר). ניתן לשתול במנהרות נמוכות, ללא מבנה רשת 50 מש, אך בשיטת גידול זו קשה מאוד להתמודד עם וירוסים המועברים על ידי כנימות עש הטבק.

שתילה במנהרות נמוכות בשטח פתוח

שתילה עם חיפוי קרקע בלבד

בכל אזור ובכל תת-אזור נרכש במשך השנים ניסיון באשר למועד השתילה המיטבי. מועד השתילה נגזר לרוב מהמועד שבו תתאפשר חנטה, אשר הוא אופייני לכל אזור ואזור. הקדמת מועדי השתילה מעבר לגבולות האפשריים לאזור מסוים, היא בגדר טעות שעושים המגדלים כדרך להשגת הבכרה. שתילות מוקדמות מדיי סובלות מצימוח חזק, מחוסר איזון צמחי, מחוסר אחידות בחנטה, מנטייה לפרי קטן ומחלילות הפרי.

שתילת אבטיח לא מורכב

שתילה תיעשה בתוך מבנים מוגנים, למניעת כניסה של כנימות עש, מאמצע יוני עד יולי, באזור הנגב המערבי והבשור; ומתחילת יולי עד ספטמבר באזור הערבה.

השתילה

גוש השורשים חייב להיות לח בעת השתילה, ויש להקפיד על הידוקו בקרקע ולהימנע מכיסוי אזור ההרכבה באדמה (בשתילים מורכבים).

בחורי השתילה יש להדק את היריעה לקרקע. יריעת חיפוי רפויה וכיסי אוויר עלולים לגרום צריבות בשל אוויר חם או אדים של קוטלי עשבים.

לרוב שותלים את הזן חסר הזרעים, ולאחר מכן משלימים את השתילה של הזן המפרה בין שתילי הסידלס.

בשדה הפתוח יוצרים מנהרות נמוכות באמצעות פורסת פלסטיק הרתומה לטרקטור, כאשר נועצים קשתות באופן ידני. בימים אלו נבדק מכשיר חדש, המסייע לנעיצת הקשתות ולפריסת הפלסטיק בו-זמנית, כך שניתן יהיה לחסוך בכוח אדם רב. לפרטים נוספים בנושא ניתן להיוועץ במדריכים.

עומד השתילים במנהרות נמוכות ובשדה פתוח

שתילים מורכבים

שותלים במרווחים של 2-1.8 מטרים בין השתילים.את שתילי הזן המפרה שותלים בתוך השורות של הסידלס, בין השתיל השלישי לשתיל הרביעי, כלומר ביחס של 3 שתילי סידלס לשתיל אחד של זן מפרה.

שתילים לא מורכבים

שותלים במרווחים של 1.2-1 מטר בין השתילים. את הזן המפרה שותלים בתוך השורות של הסידלס בין השתיל הרביעי לחמישי, ביחס של 4 שתילי סידלס לשתיל אחד של זן מפרה.

הכלל המנחה של פיזור הזן המפרה בתוך השורות של הסידלס הוא שמירה על מרחק שלא יעלה על 6 מטרים בין שתיל מפרה אחד למשנהו.

עומד השתילים במנהרות עבירות בערבה

אבטיח אביב – במנהרה עבירה (שרוחבה 6.40 מטרים) שותלים שתי ערוגות של שתילים מורכבים במרווח של שלושה מטרים בערך זו מזו. השתילה בשורה תיעשה כל מטר אחד. שתילי הזן המפרה יישתלו ביחס של 1:3. אם מתוכננת חנטה באמצעות יישום מווסתי צמיחה בלבד, אין צורך בשתילת זן מפרה.

אבטיח סתווי – בשטחים, שבהם מתוכנן מחזור אבטיח אביב כמצוין לעיל, שותלים שתי ערוגות של שתילים לא מורכבים כל 60-50 ס"מ. שתילי הזן המפרה יישתלו ביחס של 1:4. אם מתוכננת חנטה באמצעות יישום מווסתי צמיחה בלבד, אין צורך בשתילת זן מפרה.

השקיה

יום לפני השתילה מרטיבים את השטח במים ומוודאים שכל הטפטפות תקינות. למחרת, עם השתילה, משקים היטב את השטח בכמות המבטיחה את הרטבת החתך שהתייבש.

בסיום הקליטה משקים במרווחי זמן ארוכים (עד שבוע) במנות קטנות של 10 מ"ק לדונם לשבוע. בקרקעות קלות וחוליות המרווח צריך להיות קצר יותר, ויש להיוועץ בעניין במדריך האזורי.

באדמות שוליות אפורות אפשר להשקות השקיות טכניות קלות בתדירות של אחת ל-7-5 ימים, שבהן מספקים לצמחים מים בתוספת דשן (NPK), ובכך מבטיחים את  התפתחותם הראשונית התקינה.

צריכת המים עולה משמעותית בתום החנטה, עד שבוע לפני הקטיף, ולכן יש להתאים את משטר ההשקיה למצב החנטה.

לשם מעקב נכון אחר צריכת מים, מומלץ ביותר להתקין בחלקה טנסיומטרים. הסתייעות במכשירים אלה תאפשר חיסכון במים והשקיה נכונה.

בהיעדר טנסיומטרים או בנוסף להם, ניתן להסתייע בהמלצות להשקיה לפי גיגית או לפי מקדם פנמן.

לקבלת המלצות השקיה מפורטות, יש להיוועץ במדריכי הגידול ושירות השדה האזוריים.

דשן ראש

באדמות כבדות ופוריות ניתן להסתפק בחנקן בלבד ברמה של כ-12 יחידות חנקן לדונם, כלהלן: לפני החנטה מדשנים ב-4 יחידות, והיתרה תינתן בשתי יחידות שבועיות לדונם, החל מכמה ימים לאחר השלמת החנטה עד 10 ימים לפני הקטיף. יש להקפיד על כך שבשבועיים של החנטה לא יהיה דישון.

באדמות חוליות ושוליות מומלץ הדישון ב- K, P, N (חנקן, זרחן, אשלגן) במשך כל תקופת הגידול. רמת היסודות תלויה מאוד בסוג הקרקע ובזמינות היסודות. הרמה הכללית של החנקן תהיה בתחום שבין 20-15 יחידות חנקן לדונם.

באדמות חוליות, כדוגמת אדמות הערבה וכיכר סדום, נהוג הדישון הפרופורציונלי בכל משך ההשקיה.

האבקה

כל האבקת האבטיח מתרחשת כתוצאה מפעילות דבורת הדבש או דבורת הבומבוס.  באבטיח סידלס המעבר בתהליך ההאבקה הוא מהמפרה אל הסידלס, כלומר נדרש שהדבורה תבקר בפרח הזכרי בזן המפרה ולאחר מכן תעבור לפרח נקבי בסידלס. לפיכך, רק חלק קטן מביקורי הדבורים בפרחים יתרום להאבקה. אחת הדרכים לשפר את האבקה בסידלס היא שילוב הזן המפרה בתוך השורות עצמן, ולא בשורות המיוחדות לו.

אטרקטיביות פרחי האבטיח הגדלים במנהרות היא נמוכה יחסית, ולעתים שינוי קל בתנאי הגידול המקובלים או בתנאי האקלים ושימוש שאינו מושכל בחומרי ההדברה – ימנעו לחלוטין את פעילות הדבורים, ובכך גם את ההאבקה. בתקופת ההאבקה חשוב לאוורר את המנהרות כדי לאפשר את פעילותן התקינה של הדבורים. להורדת הלחות חשיבות גם לגבי נידוף מים מהצוף להעלאת ריכוז הסוכרים ולהעלאת האטרקטיביות שלו.

מומלץ להציב את הכוורת בחלקה עם תחילת הפריחה הזכרית. במנהרות נמוכות יש להציב כוורת אחת לכל 4-3 דונמים. בגידול במנהרות עבירות מומלץ להציב כוורת דבורים אחת לכל דונם או לכל מבנה.

סביבת האבקה תקינה – יש לוודא כי התכשירים שבהם משתמשים בתקופת ההאבקה אינם פוגעים בדבורים או דוחים אותן. אין לטפל בקונפידור בטווח זמן הקצר מ-3 שבועות לפני תקופת האבקה (משך הזמן עשוי להתקצר בתקופות חמות ולהתארך בתקופות קרות). אין לרסס מהאוויר את החלקה המאובקת בזמן פעילות הדבורים. מומלץ להימנע מאיבוק הפוגע בפעילות המאביקים.

הגנת הצומח

הדברת עשבים – בשטחים שבהם לא מבצעים חיטוי קרקע, מיישמים אחד מתכשירי אוקסיפלוראפן (גול ודומיו) במינון 200 סמ"ק/ד' לפני השתילה ולפני פריסת הפלסטיק התחתון. יש להפעיל את התכשיר על ידי גשם משמעותי או המטרה, ולאחר מכן לפרוס את הפלסטיק התחתון (חיפוי קרקע).

לאחר השתילה ולפני הסרת הפלסטיק העליון או בסמוך להסרתו, יש לקלטר בין שורות הגידול. להדברת דגניים ניתן להשתמש בקוטלי דגניים סלקטיביים, בהתאם לצורך.

הערה: אף שהמנהרה סגורה, יש להימנע מריסוס בחומרים שאינם סלקטיביים לאבטיח, כיוון שיריעות הפוליאתילן אינן אטומות, וייתכן מעבר של חומר דרכן.

מחלות המועברות בקרקע – בחירת חלקה בריאה ושימוש בשתילים מורכבים ימנעו את "התמוטטות השדה" כתוצאה מפטריות קרקע, כמו: פוזריום, מקרופומינה, מונוספוראסקוס, ריזוקטוניה ווירוס MNSV.

קימחון – מחלת עלים עיקרית בגידול אבטיח. להתמודדות עמה חשוב מאוד הטיפול המוקדם. טיפולים בחומרים רכים באלטרנציה נמצאו יעילים.

חלפת – מחלת עלים מינורית בגידול אבטיח. יש להיערך אליה מבעוד מועד בגידול בתוך מבנים בעונות השוליים, כאשר הצמחים נמצאים בתנאי לחות ועקה.

מזיקים – תיתכן הימצאותם בקרקע של תולעי תיל, חלזונות, טוואי הגדוד ונמלים, ונגדם יש לטפל לפני השתילה. בזמן הגידול עיקר המזיקים הם: כנימות עלה, כנימת עש הטבק, אקריות ותריפסים. לפעמים נתקלים בפרפרי לילה, כמו לפיגמה והליוטס, המכרסם את הקליפה, או עש הרקפת (דופונצ'יליה), היוצר חורים במגע הפרי עם הקרקע הרטובה.

וירוסים – רוב הווירוסים מועברים על ידי כנימות עש, כמו וירוס הצהבת עלים, וירוס קיפול עלים, וירוס הקישוא ווירוס גמדון. וירוס הזוקיני ZYMV ווירוס המוזאיקה של הפפאיה מועברים על ידי כנימות עלה. בשנים האחרונות אין עדות להתפרצות וירוסים אלה בשטחי הגידול.

בנוסף לכך, באביב יש התפרצות מקומית של וירוס CGMMV, המועבר בצורה מכנית על ידי זרעים. זרע נגוע מייצר שתיל נגוע, העלול לאלח את השטח כולו על ידי פעולות שונות בכלים חקלאיים ועל ידי האדם.

רשימת תכשירי ההדברה המורשים לשימוש באבטיח ניתן למצוא באתר השירותים להגנת הצומח, משרד החקלאות ופתוח הכפר.

החוברת "המלצות להדברת פגעים בירקות" ניתנת לרכישה בשה"מ, ומומלץ לנהוג בהתאם להמלצות המפורטות בה ולהיוועץ במדריכים האזוריים.

האמור לעיל הינו בגדר עצה מקצועית בלבד ואינו מהווה חוות דעת מומחה לצורך הצגה כראיה בהליך משפטי.

על מקבל העצה לנהוג מנהג זהירות, ושימוש או הסתמכות על המידע המופיע לעיל הינו באחריות מקבל העצה בלבד.
אין להעתיק, להפיץ או להשתמש במסמך זה או בחלקים ממנו לצורך הליך משפטי כלשהו,

ללא אישור מראש ובכתב של החתומים.