רמת נגב היא המועצה האזורית הגדולה בישראל מבחינת שטחה, כ- 4.3 מיליון דונם המתפרשים מפאתי באר שבע ודימונה בצפון עד נחל פארן בדרום, ומשיפולי הרי הנגב אל הערבה במזרח עד גבול מצרים במערב. האקלים ברמת נגב הוא מדברי שחון, פחות מ- 100 מ"מ משקעים, אך הבדלים טופוגרפיים גדולים, 300 – 1,000 מ' מעל פני הים, יוצרים מגוון רחב יחסית של משטרי טמפרטורה.
המרכז לחקר חקלאות מדבר ברמת נגב (מו"פ רמת נגב) שם לו למטרה לאתר, לבחון ולפתח מקורות פרנסה איתנים עבור הקהילה החקלאית באזור. ענף המטעים, שהתבסס עד לאחרונה על זיתים לשמן ומאכל בהשקיית מים מליחים, מחפש חלופות רווחיות יותר. גידול התמר, הרווחי והיציב ביותר בין ענפי המטעים בישראל, מתאים במיוחד לתנאי מדבר קיצוני, אך האם הוא מתאים גם לאקלים המאפיין חלקים מרמת נגב? יצאנו לבדוק.
האתגר האקלימי בגידול תמרים
גידול מסחרי של תמרים מחייב צבירה של לפחות 1,100 יחידות חום (ימי-מעלה מעל 18 מ"צ) מפריחה עד גדיד, תנאי המתקיים בקלות רבה בערבה ובבקעת הירדן, אזורי גידול התמר הקלאסיים בישראל.
תנאי נוסף הוא קיומם של תנאי יובש וחום קיצוניים בעת הבשלת הפרי; למעשה, הפרי מתיבש על העץ לאחר הבשלתו (כמו צימוקים בגפן), נגדד ומשווק כמוצר יבש או לח בעל חיי מדף ארוכים.
באזורי הגידול הצפוניים (עמק בית שאן ובקעת כנרות) תנאי זה מתקיים באופן חלקי והמגדלים מתמודדים עם ייבוש אקטיבי של הפרי לאחר הגדיד. ניתוח נתוני מזג אוויר מ- 20 השנים האחרונות ברמת נגב הראה, שברובן המכריע הושגה מכסת יחידות החום הדרושה. לעומת זאת, לא ניתן היה לצפות מלכתחילה האם הפרי ישלים את הבשלתו על העץ.
ב- 2012 ניטעה חלקת ניסוי של הזן מג'הול בתחנת המו"פ ליד אשלים ובארבע השנים האחרונות למדנו את הבעיות ופיתחנו אמצעים ושיטות להתמודדות עמן. מהר מאד התברר, שהאביב קריר יחסית וממושך ולהט הקיץ מתפוגג מוקדם מידי.
רמת היבול טובה, הפרי גדול במיוחד, אך התפתחות הפרי מתמשכת והבשלתו מתרחשת מאוחר בסוף ספטמבר, כאשר הטמפרטורה יורדת מ- 20 מ"צ והלחות היחסית נושקת ל- 100% כמעט מידי לילה.
בתנאים כאלה, לא רק שפרי המג'הול אינו מתיבש, אלא שהוא נתון בסיכון וודאי לתסוס ולהחמיץ בעודו על העץ. לשם השוואה, התנאים השוררים לקראת הגדיד באמצע אוגוסט בערבה הדרומית כוללים משרעת טמפרטורה יומית של 27 – 38 מ"צ ולחות יחסית שאינה עולה בלילה על 50%.
הפתרון – התמחות במוצרי איכות
למעשה, פירות תמר מג'הול מגיעים לשיא איכותם עם השלמת שלב הבוחל, טרם התיבשותם. הפרי מגיע לשיא גודלו בתחילת שלב הבוסר הצהוב, צובר את מלוא כמות הסוכר במהלך שלב הבוסר (בריקס 40 – 45%), שבסיומו, בשלב הבוחל, הוא משנה את צבעו מצהוב לחום ענברי, מתרכך, מאבד את עפיצותו, ומרקמו אידיאלי.
בתחילת שנות האלפיים פותח בישראל מוצר חדש, מג'הול עסיסי במיוחד, המתבסס על פרי הנגדד ונארז בשיאו, מוקפא, ומשווק כפרי טרי מופשר. מג'הול עסיסי במיוחד נחשב מוצר פרימיום, הפודה מחיר גבוה ביחס למוצרי התמר האחרים.
אלא שאליה וקוץ בה; ההתעסקות במוצר זה כרוכה בסבבי גדיד רבים ויקרים של פרי, שבמצבו זה הוא רגיש מאד לפגיעה מכנית. נוסף על כך, הקריטריונים הנוקשים שקבעו חברות השיווק לגבי הגודל, הצבע והמראה של הפרי הראוי להיכלל בקטגוריה גוררים פחת רב. כתוצאה מכך, המגדלים אינם נלהבים ושיעורי שיווק המוצר נמוכים מאד.
המשימה של המרכז לחקר חקלאות מדבר
ברמת נגב, החלטנו להפוך חסרון ליתרון. מי שיגדל תמר מג'הול חייב יהיה להתמחות במוצרי הפרימיום – מג'הול עסיסי במיוחד ומג'הול עסיסי. כדי לאפשר זאת, אנו מתמודדים עם מספר משימות: א. הפחתה משמעותית של מספר סבבי הגדיד; ב. פיתוח שיטת הבחלה יעילה לפרי בוסר; ג. שכלול וייעול ייבוש הפרי. בנוסף, אנו בוחנים את התאמתם של זני תמר נוספים לתנאי רמת נגב.
הפחתת סבבי הגדיד והקדמתו
אחת הבעיות המטרידות ביותר בגידול תמר היא חוסר האחידות מבחינת מצב הבשלת הפרי באשכול לקראת הגדיד. המרחק בין הבשלת הפירות הראשונים לאחרונים באשכול נתון עלול להיות כ- 2 – 3 שבועות. באזורי גידול יבשים המשווקים מוצרי תמר קלאסיים יבשים יחסית, ניתן לכאורה להמתין עד הבשלתו המלאה של אחרון הפירות ולהסתפק בגדיד יחיד.
ככל שמוצרי המטרה לחים יותר, גדל מספר סבבי הגדיד לאשכול, כדי להפיק את מרב הפירות המתאימים למוצר הרצוי. הקטנת השונות בין הפירות באשכול מבחינת מצב הבשלתם תאפשר גדיד יעיל בפחות סבבים וחסכון ניכר למגדל.
במחקר שערכנו בשנים האחרונות בשיתוף פעולה עם דר' סמדר הרפז-סעד ותלמיד המחקר סער אלבר מהפקולטה לחקלאות ברחובות מצאנו ראיות למעורבותו של ההורמון חומצה אבציסית בהבשלת התמר.
בהמשך לכך הראינו, שיישום ABA (באמצעות התכשיר פרוטון, שנתרם ע"י חברת אגריקה בע"מ) במועד מדויק טרם שבירת צבעו מירוק לצהוב הביא להקדמת ההבשלה בכשבוע, לריכוז ההבשלה ולקיצור תקופת הגדיד.
בנוסף, נמצא שהתכשיר גורם לפרי עסיסי וכהה יותר בגדיד. בשנתיים הקרובות נבחן ונגבש, בשיתוף עם המו"פים האזוריים של הערבה ובקעת הירדן, פרוטוקולי יישום שיתאימו למטרות המגדלים בכל אזור ויגוונו את סל אמצעי השליטה והניהול של הגדיד.
פיתוח שיטת הבחלה יעילה לפרי בוסר
גדיד מוקדם מצריך יכולת טיפול בפרי במצב בוחל חלקי ובוסר, המהווים חלק גדול מסך הפרי הנגדד בכל סבב. מרשם להשלמת ההבשלה בפרי בבוחל חלקי פורסם בעבר ע"י חמוטל בורוכוב-נאורי וחוב' ממו"פ ערבה דרומית והתבסס על השהיית הפרי בטמפרטורה ולחות גבוהים, והעברת הפרי המוכן לשלב הייבוש הנדרש לצורך התאמתו למוצרי התמר המשווקים מאזור זה.
לעומת זאת, הבחלת פרי בוסר בוגר (טרם הופעת סימני בוחל) לא הגיעה לכדי פתרון, עד לאחרונה. מערכת מיון תמר בוסר לפי ריכוז הסוכר בפרי (בריקס) המבוססת על טכנולוגית פענוח החזר אור בספקטרום אדום רחוק-קרוב ((NIR, near infra-red ואשר פותחה ע"י זאב שמילוביץ וחוב' במכון להנדסה חקלאית של מכון וולקני, סייעה לנו לגלות, שקצב ושיעור ההצלחה בהבחלת פרי בוסר תלויים בבריקס.
ככל ששיעור הבריקס נמוך, קטן שיעור ההצלחה ותהליך ההבחלה מתארך. מכונת מיון בסדר גודל חצי-מסחרי, שפותחה ונבנתה ב"עשת-אילון", נרכשה והופעלה השנה (קיץ 2020) וסייעה רבות במיון ובשליטה בפרי הנגדד, טרם הכנסתו לחדר ההבחלה.
כמו כן מצאנו, שטבילת פרי בוסר שהגיע בשיעור בריקס גבולי (38-42%) בתמיסת ABA קיצרה את משך ההבחלה והעלתה את שיעורי ההצלחה. בשנתיים הקרובות נתמקד בשיפור יעילות תהליך ההבחלה ודיוקו במטרה להגיע למיצוי פוטנציאל המוצר 'מג'הול עסיסי במיוחד'.
שכלול וייעול ייבוש הפרי
הגדרות המוצר 'מג'הול עסיסי במיוחד' מדירות מקטגוריה זו חלק גדול מהיבול, שאינו מתאים בגלל גודל הפרי, צבעו ומידת התקמטות קליפתו. למעשה, קשה 'לתקן' פרי בבוחל מלא או חלקי, שהגיע 'מקומט' מידי כבר בגדיד, אבל ניתן לדייק יותר בשלבי ההבחלה והייבוש.
תכולת המים במוצר מהווה מגבלה חמורה בשיווקו. 'מג'הול עסיסי במיוחד' מכיל 32-40% מים, חיי המדף שלו קצרים מאד והוא מוקפא ונשמר כך עד מכירתו. מוצרי תמר רגילים חייבים לעמוד בתקן של סף פעילות מים נמוך מ- 0.65, שפירושו תכולת מים נמוכה מ- 26%. מעל ערכים אלה, המוצר מצוי בסיכון גובר להינזקות מפתוגנים והחמצה.
למעשה, רוב הפרי ה'צפוני' (ובכלל זה גם רמת נגב) שאינו מיועד ל'מג'הול עסיסי במיוחד' חייב לעבור ייבוש על מנת לרדת לתחום תכולת המים הרצוי, צורך אשר קיים במידה כזו או אחרת גם באזורי גידול דרומיים יותר.
למעט בערבה הדרומית, בה תנאי מזג האוויר בקיץ מאפשרים ייבוש ללא צורך בהשקעה באנרגיה ובציוד, בכל אזורי הגידול פותחו או הותאמו מתקנים לצורך הענין, אך מאמץ מרוכז ומושכל לפתרון הבעיה טרם הושקע.
בשנים הקרובות, בכוונתנו לשדרג את תהליך ייבוש הפרי ברמת נגב לרמת שליטה מרבית. בשיתוף פעולה עם המכון להנדסה חקלאית ו'עשת-אילון', נרתום את מכונת המיון כך, שתוכל למיין את הפרי שהובחל בטרם ובתום תהליך הייבוש. כמו כן, נשפר את זרימת האוויר דרך הפרי המתייבש ואת השליטה בלחותו. כמובן שכל שיתוף פעולה עם מו"פים ומוסדות מחקר אחרים יתקבל בברכה.
סיכום
בשלב זה, מרבית פעילות המחקר והפיתוח בנושא גידול תמר באזור מתקיימת במרכז המחקר עצמו ורק מגדלים מעטים הרימו את הכפפה ונטעו מג'הול. אנו תקווה שמאמצינו יישאו פרי וגם מגדלי האזור ייהנו מכך, בנוסף למגדלי התמר באזורים אחרים בישראל.
בתחילת הדרך, המרכז לחקר חקלאות מדבר ברמת נגב התמקדו בזן אחר, ברהי, שנראה מתאים יותר לאזור, אך מסיבות שונות, חלקת הברהי הקיימת בתחנה צעירה מכדי שנוכל להתקדם במחקר. עם זאת, פרי ביכורים מהעונה האחרונה היה גדול יחסית, נטול עפיצות והגיע לפרקו באוקטובר, מאוחר יחסית ומתאים מאד להשלמת עונת השיווק.
אנו מתכננים לבחון זני תמר נוספים, דמויי ברהי ואחרים, במטרה להרחיב את סל המוצרים שיציעו מגדלי רמת נגב בעתיד.
כותבי המאמר: אמנון בוסתן ואיציק דוד
