הדברים נלקחו מתוך כתבה לכבוד הגעתו לגיל 80
לאחרונה נודע לי שחברינו, שמאי מדיני הגיע לגבורות, ממש גיל 80 והוא נראה במיטבו. פניתי אליו לפגישת ריאיון, לשיחה על התקופה, הענף והעשייה וכך, בימי הקורונה המדכדכים, שוחחנו ארוכות בטלפון והיה מעניין לשמוע את הנציג של אחד האזורים הגדולים והחזקים בחקלאות הישראלית (בהתארגנות יש 22 רפתות של 31 משקים), שהרפת עדיין מהווה בו משקל מכריע.
זה עובר מהר ושמאי מרכז את ההתארגנות כבר 23 שנים, עם מעורבות "פוליטית" גדולה בכל המערכות. חבר במוסדות ההתאחדות, במועצת החלב (מטעם התאחדות חקלאי ישראל), בוועדות האיתור למנהלים בענף, בהנהלות הרפת בקיבוצים ויש לו אנרגיות להגיע לכל מפגש ודיון. במעורבות הגדולה שלו שמאי משפיע על כל התפתחות בענף ובאזור גרנות, במרכז הארץ.
אזור גרנות נחשב לאזור חזק ומשפיע על כל המערכות האחרות. איך אתה עובד ומסונכרן עם יו"ר גרנות?
היו"רים בגרנות מאוד מעורבים בפעילות המשקים ובחשיבות ענף החלב באזור ובתנועה הקיבוצית, מעורבותם זאת באה לידי ביטוי גם בשולחן הארגונים הקיבוציים. אני בקשרי עבודה טובים מאוד עם יו"ר הארגון ומסונכרן איתו, ועם זאת, מקובל עליו לחלוטין שלא לדרוש ממני לעשות משהו בניגוד לעמדתי.
אנחנו שותפים למטרה: לשמור על הענף, לטפחו ולאפשר צמיחתו באזור. 4-3 פעמים בשנה, אני מארגן מפגשים של רכזי הרפתות עם היו"ר ונוצר קשר ישיר להחלפת דעות ועמדות. הדבר תורם, לא מעט, להכרת הארגון אצל הרפתנים והיכרות הענף אצל היו"ר המכהן.
קבוצת גרנות תומכת תמיכה מלאה, בשמירה על הענף כענף מתוכנן (מכסות, מחיר מטרה והגבלת יבוא). במקביל, אנחנו נערכים למצב, שחלילה, יקרה שינוי בענף – לא רוצים לצאת מהענף אלא להישאר בו ולגדול.
תוספת מכסה רק לאזורים מסוימים פוגעת בנו. נכון שחשוב לשמור על הפריפריה, אך גם חיוני לשמור על חקלאות בכל הארץ, עם המשימות החשובות שהיא ממלאת, כמו טיפוח החקלאות כערך, שמירה על ריאות ירוקות, אספקת מזון וערכי טבע."
אתם יושבים באזור רגיש מאוד בהיבטים הסביבה ותוצרי הלווי של הרפת. כיצד אתם מתמודדים עם הטיפול הכולל בנושאי השפכים?
"נושא השפכים והטיפול בזבל מעסיק אותנו מאוד ואני שותף לבדיקת הנושא במשקים.
- חלק גדול מהמשקים מחוברים למט"שים גדולים, שקולטים הרבה שפכים סניטריים מבתים פרטיים, מה שמקטין את השפעת שפכי הרפתות על הזרם הכללי. זה בא לידי ביטוי בתשלום הנדרש. חלק מהמשקים התקינו כבר מתקנים לטיפול קדם (רובם של חברת טבת), שאר המשקים עדיין מתלבטים בין החלופות, בידיעה שיידרש פתרון כזה או אחר.
נושא הזבל מטריד אותנו לא פחות. האזור מתאפיין במיעוט שטחי גד"ש לפיזור, ברגישות אקולוגית ובחורף שבו צריך לאחסן את הזבל.
- חלק מהמשקים עובדים עם מטב"ח אזורי, פתרון יקר מאוד לרפת ודורש מהמשק התחייבות לפיזור מי הנטל בשטחים חקלאיים.
- פתרונות מקומיים של פיזור זבל בשטחי החקלאות כמעט לא ישים אצלנו.
- בניר בכרמל נבדקת החלופה של הקמת מתקן קומפוסט עם בננות החוף."
אתה נמצא בהנהגת הענף כבר מעל לשני עשורים ועשית קילומטרים רבים, במצבים שונים. לאן הולך הענף בעתיד הקרוב של השנים הבאות?
"התקווה הגדולה של כולנו, שהענף יישאר מתוכנן על ידי המדינה. יש לעשות מאמצים רבים לשמור על התכנון ואם נצליח, בטוח שצריך שגם למשק המושבי יהיה בו מקום – פריפריה וגם מרכז הארץ.
קיים סיכוי סביר לשמור על הענף המתוכנן והמדינה לא תחתוך עם שוק פתוח למשך 7-5 שנים.
אם התכנון המרכזי יתבטל אסור שהוא יעבור למחלבות לבד ונצטרך אז את התאגיד המשותף, שצריך לכלול את כלל או מרבית יצרני החלב, שיהיה פתוח לכולם – קיבוצים ומושבים, גדולים וקטנים, והוא ייצג אותנו מול המחלבות."
שמאי מדגיש שהעבודה העיקרית שלו היא עם ומול המשקים הבודדים ברמת הרפת וייצוגם בהתאחדות ובמוסדות הענף.
עשרות שנים בחקלאות
שמאי מדיני, חבר קיבוץ גבעת חיים איחוד, בן להורים שעלו מרומניה והיו מבין מקימי הקיבוץ.
גבעת חיים נמצאת בעמק חפר וחבריה עלו על הקרקע ב-1932. עשרים שנה אחרי, התרחש פילוג בקיבוצים רבים וגם גבעת חיים התפלגו – המפא"יניקים של האיחוד הקימו קיבוץ חדש מעבר לכביש. אליהם הצטרפו פורשים מקיבוץ כפר סולד בגליל, וגם כמה חברים מיגור וממעוז חיים.
אבא עבד במספוא ואימא בלול, בבתי ילדים ובענפי שירותים נוספים.
בקיבוץ היה מגוון גדול של ענפי חקלאות –פרדס, מטעים, פלחה, מכוורת, לולים ורפת. גת מפעל המיצים, נשאר בשותפות של שני המשקים המפולגים. הסוכנות סייעה במימון הבנייה מחדש וגם הרבה הלוואות, אך עיקר הכספים הגיעו מהשילומים שחברי הקיבוץ קיבלו והועברו לקופה המשותפת.
שמאי גדל עם כל ילדי הקיבוץ בלינה המשותפת וב-56 עבר לפנימייה בבית הספר החקלאי כדורי בגליל התחתון. שם הלימודים היו עם מסורת של אוטונומיה מלאה, שכוללת גם איסור העתקה במבחנים. אחרי שנתיים בכדורי עברו לשנה שלישית בבית הספר הגבוה לחקלאות ליד עכו – מי שהגיע לכדורי היו שליחים של תנועות הנוער, שלמדו חקלאות לקראת ההגשמה בקיבוצים.
ב-59 התגייס שמאי לצנחנים ושירת שנתיים וחצי, כמו כולם. השירות היה בתקופת בין המלחמות וכלל בעיקר, אימונים ותרגולים ופחות תעסוקה מבצעית.
חזרה לקיבוץ ולגד"ש, לימודים בקורס מרכזי משק, עם הפסקה באמצע למילואים במלחמת ששת הימים. אחרי השלמת הלימודים יצא לשירות בריכוז משק בקיבוץ גזר במטה יהודה ובעקבות משבר ניהול גדול בגבעת חיים, שמאי נתבקש לחזור לריכוז המשק בקיבוצו.
בגיל 30 התחתן עם רותי בת משמר השרון ונולדו להם ארבעה ילדים – חגי, עפרה, נורית ונטע שכולם נשואים ויש להם 12 נכדים לתפארת.
שמאי אהב מאוד את הגד"ש ואחרי כמה שנים של חיבור ישיר לאדמה, נבחר שוב לגזברות, ואח"כ שוב לקדנציה נוספת כמרכז משק למשך שבע שנים מאתגרות. עם סיום התפקיד, איציק באדר מהקיבוץ השכן, שהיה יו"ר גרנות, הציע לו לקחת עליו את התארגנות הרפת האזורית, אחרי צביקה קידר מנחשולים. שמאי, בן 58, התלבט מאוד אם התפקיד מתאים לו, יצא לבדוק את הנושא במספר משקים וקיבל עידוד להתמודד עם התפקיד.
את הרפת כבר הכיר דרך תפקידו כמרכז המשק, שבו התמודד עם כל הענפים, בתוכניות ובסיכומים, בהשקעות ובכוח האדם, בדיקות כדאיות וניהול הענף.
כך, בסוף 98, שנה לפני הרפורמה הגדולה, נכנס לרכז את ההתארגנות הרפת בגרנות, מבלי שהיה רפתן בעברו, ומאז הוא שם, נהנה מהעשייה ומרגיש סיפוק רב ממעורבותו באזור בתחום החקלאות ובפרט בענף הרפת.
