פרס הכורם המצטיין הוענק לאחרונה לאבי דור-און, דור חמישי למשפחה של כורמי גפן יין ומי שהפך את גידול ענבי היין למקצוע ולחלק בלתי נפרד מחייו. תמר פלד-עמיעד ראיינה את אבי דור-און ואביו אמיר ושמעה על ההיסטוריה המפוארת של משפחת דור-און. אב ובנו שלמעלה מ-40 שנה עובדים ביחד ומעבדים את כרמי המשפחה
*תמונה ראשית: אב ובנו, אמיר ואבי דור-און. צילום: דנה דור-און
אמיר ואבי דור-און הם אב ובנו, חקלאים – כורמים מזכרון יעקב. אבי דור-און זכה השנה בפרס ה"כורם המצטיין". פרס זה מספר את סיפורו של משק דור-און. הפרס הוענק לאבי במסגרת "חמסה & חמסה" – טקס חלוקת הפרסים של התחרות ה-24 של "אשכול הזהב 2026" היוקרתית, בהיכל התרבות בתל אביב (בהפקת סטודיו בן עמי).
בתחרות הוענקו פרסים לכורמים מצטיינים ולא רק ליינות מצטיינים. זהו צעד חשוב ופורץ דרך, משום שבעולם היין נוטים לספר בעיקר על פועלו של היינן ועל היקב, אך שוכחים שהכול מתחיל הרבה קודם, כבר בכרם. למה? כי בלי ענבים טובים – אין יין טוב.
השנה הוקדשו הפרסים לכורמים מצטיינים לכורמי מישור החוף ורכס הכרמל. את המצטיינים ברכו צחי דותן, מנכ"ל המועצה לגפן היין בישראל ואורן לביא, מנכ"ל משרד החקלאות.
שתי משפחות שורשיות
פרס "הכורם המצטיין" שהוענק לאבי דור-און מספר את היותו בן ממשיך שעובד שנים רבות עם אביו אמיר. אבי המשיך בעבודה החקלאית של גידול והשבחת גפן היין, פיתח את המשק המשפחתי וברבות השנים הפך למקצוען בתחום.
המשק של אמיר ואבי בנו מספר ומגלם את סיפורה של מדינת ישראל. למעשה כשמבטאים באזור את השם דור-און – כולם יודעים שמדובר פה במשפחה עם חתיכת היסטוריה.
משק דור-און נבנה משתי משפחות שורשיות, ממשפחות המייסדים של המושבות זכרון יעקב ובנימינה (כיום מועצות מקומיות). לאה, אימו של אבי ואשתו של אמיר, הינה בת למשפחת שכטר מבנימינה. אביה של לאה, אבא שכטר, היה חקלאי וראש המועצה הראשון של המושבה זיכרון יעקב. אבא שכטר היה נשיא אגודת הכורמים – אגודה אותה ייסד הברון אדמונד דה-רוטשילד. אגודה הכורמים היא שהקימה את יקבי כרמל.
אבא שכטר היה כורם מאד גדול. חלק מאדמות המשק של משפחת דור-און מורכב מאדמות משפחת שכטר. לאה בת הזוג של אמיר ואימו של אבי גדלה בזיכרון יעקב, אמיר גדל בבנימינה.
אמיר הוא בן משפחת פאיקוביץ-אלון. אמיר הוא הנכד של מרדכי אלון (פייקוביץ), שהיה אחיו הגדול של יגאל אלון וראש המועצה הראשון של בנימינה. מרדכי פייקוביץ היה אף הוא כורם מאד גדול.
נישואיהם של לאה ואמיר יצר מיזוג אדיר של אדמות חקלאיות ויצירה משקית של אדמות מבנימינה וזיכרון יעקוב, ומי שמכיר את ההיסטוריה ומערכות היחסים של שני ישובים אלו יעיד שזהו דבר יוצא דופן, בוודאי בתקופה ההיא.
אמיר האב, בן 84 בימים אלו, מספר לי קצת מההיסטוריה וימי בראשית של בנימינה וזיכרון יעקב: "הברון דה רוטשילד הועיד את זיכרון יעקב לכורמות ובנה את היקב. הברון הועיד את בנימינה לתעשיית הבשמים. הברון בנה בבנימינה מפעל בשמים לתעשיית הבושם. באותה תקופה, איכרי בנימינה גידלו פרחי יסמין וסוגים נוספים של פרחים על מנת לייצר בשמים. היה זה גידול שהצריך המון פועלים. התוכנית לא הצליחה ולימים מרדכי פייקוביץ-אלון, שהיה סבו של אמיר, סייע בהסבת המפעל ליקב."
הבחירה בחקלאות
אמיר שגדל בבנימינה נישא ללאה. את ביתם בנו בזכרון, שם ילדו את שני ילדיהם, דנה ואבי. אמיר עבד שנים רבות בהוראה, היה איש חינוך ואף כיהן כמנהל בית ספר, ועם פרישתו ממשרד החינוך הפך לחקלאי במשרה מלאה.
אבי הבן, כיום בן 58, סיים את שירותו הצבאי, למד חקלאות ברופין, עבד תקופה כאיש מכירות של חברת מסיי פרגוסון (טרקטורים חקלאיים) ובאמצע שנות העשרים של חייו החליט להיות חקלאי, כורם, בן ממשיך במשק אמיר דור-און.
אמיר מספר: "אבא מאד רצה שאעבוד עימו במשק. החלטתי לחזור ולעבוד במשק. הייתי צעיר, ההתחלה הייתה לא פשוטה. התחלנו כשהמשק היה קטן, בערך 80 דונם. המשק לא היה רווחי באותם ימים. החקלאות הייתה במשבר ורבים מחקלאי זכרון מכרו אדמות.
"בנינו את המשק ממש בעשר אצבעות. עבדנו מאוד קשה, היינו מאד מחושבים, שקלנו את צעדינו – היינו חייבים למנף את המשק! היו לנו כרמים שנטענו ומשתלת גפנים שאותה בנה ויצר אבא שכטר, סבא שלי, משתלה שאני בן הדור השלישי שלה. משתלת הגפנים שלנו היא שסיפקה שתילי גפנים לרוב מגדלי הגפנים."
למשק דור-און 200 דונם וכרמיו נמצאים באזור בקעת הנדיב, חוטם הכרמל, זיכרון יעקב ובנימינה. האב ובנו מגדלים את הזנים: קריניאן, מרסלן, פטי ורדו, מרלו, קנואז, מרסאן, גרנאש בלאן ומוסקט אלכסנדרוני. את ענבי היין הם מהספקים ליקבי כרמל, יקב ויתקין ויקב טוליפ.
מקצוען בגפן היין
הזכייה בפרס הכורם המצטיין של אבי דור-און בתחרות של "אשכול הזהב", הובילה לראיון זה. תחרות זו הייתה בדרך כלל תחרות לבחירה ודירוג היינות הישראלים, התחרות הנחשבת והמוערכת ביותר במדינת ישראל. תחרות בת עשרים וארבע שנים. תחרות עם פאנל טועמים מומחים, טעימה עיוורת, המדרגים את היינות על פי מדליות- מדליית זהב, מדליה כסף ומדליית ארד.
לפני שש שנים ומאז מדי שנה החליטו להוסיף לתחרות את פרס הכורם המצטיין. ההחלטה לתת לכורמים במה נבעה מההבנה שהחלק הארי באיכות היין נובע מאיכות הענבים.
אבי מספר: "חמישה כורמים הגיעו לשלב הגמר של התחרות (ראה גיליון מס' 1408 של "קו למושב" ת.פ.ע). כל חמשת הכורמים שהגיעו לשלב הגמר הם כורמים מצוינים. נקבע קריטריון נוסף שהוביל להחלטה, העיקרון הוא: הערך המוסף והתרומה של הכורם לענף הגפנים."
מסתבר שאבי פנה במהלך השנים לפיתוח הענף במספר תחומים. אבי מרצה לסטודנטים בתואר שני לחקלאות על הכרמים וגידול הגפנים. הוא עובד עם מכון וולקני ומשתתף במיזמים שונים ובהדרכות בחו"ל. אבי נרתם בתקופות משבר של הענף ליבוא של חומר ריבוי – החומר שממנו עושים את השתילים. חומר הריבוי חייב להיות נקי מווירוסים ומזיקים. במשך שנים רבות היה מביא יחד עם אנשי הגנת הצומח את חומר הריבוי מצרפת.
בנוסף, דור-און הינו חבר בהנהלת מועצת הגפן וכן, נציג הכורמים בדירקטוריון יקבי כרמל. כמו כן, אבי מארח, מסביר ומדריך תלמידים הלומדים במגמת היין בתיכון מאיר-שפיה. ואם זה לא מספיק, אבי גם מייעץ לחברת קולטיוייט, חברה ישראלית שפועלת באפריקה ומלמדת לגדל כרמים ליין.
ענף הגפן – גידול ענבי יין – הוא ענף המצריך ידע מקצועי במספר תחומים. מסתבר שהגפן הוא גידול בעייתי בשל כמות הווירוסים הפוטנציאלים להדבקת הצמח. זהו הגידול עם הכי הרבה וירוסים המסכנים את הגידול. הסיבה לכך היא אופן הריבוי – ריבוי וגטטיבי ולא ריבוי מיני.
אבי מסביר: "ישנן מספר שיטות להתגבר על בעיית הווירוסים. אחת השיטות היא לשמור על חומר ריבוי נקי מווירוס בבתי גרעין סגורים ברשתות, תחת בדיקות קפדניות כל שנה. לנו יש בית גרעין בו אנו עושים בדיקות ושומרים מנגיעות בווירוסים.
"הקמנו את בית הריבוי בשנת 2016, היה אז משבר בענף היין בשל וירוס שתקף ושמו וירוס קיפול העלה. בבית הגרעין אנו שומרים את החומר נקי. זהו מבנה סגור בצורה הרמטית, מכוסה ברשתות מאד עבות. זהו מבנה המגן מפני כניסה של מזיקים שהם וקטורים הגורמים להדבקה של הווירוס. המבנה אינו גדול ומחזיקים בו בין 3-5 שתילים מכל זן, למעשה זוהי כספת של ריבוי טבעי."
אמיר ואבי עובדים יחד שנים רבות. כל אותן שנים הם לומדים, מתמקצעים ומתפתחים, וכמובן מגדילים את המשק שכיום מונה כמאתיים וחמישים דונם.
העבודה עם השירותים להגנת הצומח ושיתוף הפעולה הוביל לכך שאבי הביא יחד עימם דגימות של שתילים ממאה כרמים, מדרום צרפת לארץ. משמעות הדבר – צמיחה וריבוי של זנים רבים והתאמתם לגידול בארץ על פי אזורים שונים. אבי הביא זמורות שהם חומר הריבוי ומהם מייצרים את השתילים.
משתלת דור-און היא זו שסיפקה את השתילים למרבית הכורמים בארץ שגידלו בעבור יקבים שונים. ההמשך היה הבאת חומר נקי מווירוס מדרום אפריקה, (לאחר שהסתבר שהחומר שהובא מצרפת היה נגוע בווירוס).
40 שנות עבודה משותפת
הזכייה בתחרות הכורם המצטיין הייתה בשל הערך המוסף שתרמו אמיר ואבי לענף. אמיר ואבי עובדים שנים רבות יחד במשק שלהם. השיחה נסבה על המורכבות של העבודה המשותפת במשך שנים רבות.
אמיר מחייך ואומר: "בסופו של דבר אני מאמין שהתוצאה מעידה על הכל. התוצאות שאנו משיגים מעידות על עבודה משותפת מוצלחת. אכן היו קשיים והייתה בעייתיות, אבל למדנו לפתור בעיות בינינו. למדנו לייצר שותפות בה כל אחד מאיתנו מילא את חלקו.
ואבי מוסיף: "השנים הראשונות היו לא פשוטות, אני הייתי צעיר ויש שוני בינינו. למדנו להשלים אחד את השני וליצור שותפות, בה לכל אחד היה תחום האחריות שלו המתאים לו."
מדוע בחרתם למצב את החקלאות שלכם בענף הגפנים והכרם?
אבי: "זהו ענף בו הסבים שלי התמחו, לאחר מכן אבא המשיך בענף והיה זה טבעי שגם אני אמשיך ואפתח. ענף ענבי היין לא צורך הרבה ידיים עובדות היום ובאופן היחסי לא צורך הרבה מים. הבציר נעשה בצורה מיכנית והתשלום מתפרש על פני כל השנה.
"זהו ענף שכל הזמן מתחדש. למשל, יש פתרונות ביולוגיים כתחליף להדברה כימית, יש היום פיתיונות לפתות את הזכרים של עש האשכול, וזהו הענף החקלאי המהווה את הבסיס של תעשיית היין. תעשיית היין מתפתחת וגדלה בכל רחבי הארץ. תרבות שתיית היין תפסה תאוצה מאד גדולה בשנים האחרונות. פעם היו שותים יין לקידוש בשבת. כיום ההבנה וההנאה משתיית יין התעצמה התמקצעה והשתבחה מאד."
אמיר שהוא כאמור בן 84, נמרץ ועיניו זורחות כשהוא מדבר על הכרם, ועל ההיסטוריה של משק דור-און. אמיר אחראי על כל הנושא של הנהלת החשבונות של המשק וההתנהלות הבנקאית. אבי ממשיך להוביל את המשק להגדלתו ופיתוחו.
אב ובנו שעובדים יחד שנים רבות. אמיר מחייך ואומר שהוא רואה את העבודה המשותפת כמו חיי נישואים – "ויתור הדדי והרבה קשב: אני מאמין שהדרך בה עבדנו ובחרנו – דרך של התמדה, דבקות במטרה ודרך של שיתוף פעולה – יצרה את התוצאות שלנו."
אבי מוסיף: "למדנו להתגבר על מכשולים ולמצוא את הדרך הנכונה בינינו."
מערכת היחסים בין הדורות במשפחת דור-און מצוינת. לאה ואבי, הוריו של אבי, ההורים שמיזגו את האדמות של משפחת פאיקוביץ ושכטר, רואים הרבה נחת בחייהם. אבי ועינת רעייתו, בת מושב מולדת, הם הורים לשלושה ילדים, הנכדים של אמיר ולאה ונצר של סבים שהיו מבוני ומובילי הארץ. הפרס אותו קיבל אבי משקף את האיכויות בהן ניחנה משפחה זו.
