למרות משבר הקורונה לא היה מחסור של גרעיני חיטה ומספוא בארץ (למעט עיכוב קל), וכי במשרד החקלאות נערכו בהתאם; הגדילו במעט את אגירת הגרעינים ואף ייחדו לכך תקציב נוסף. מזכיר ארגון עובדי הפלחה: "אנו יכולים לשלש את כמות הגרעינים שמספקים למלאי חירום. המגבלה העיקרית הינה מים ומחיר מים שיאפשר את הגידול"
החיטה נמנית בראש שבעת המינים שנשתבחה בהן ארץ ישראל והיא מצויה גם בראש מזונות היסוד בארץ בתקופת התנ"ך. האם גם כיום זה כך? למרות חשיבותה הרבה לא מגדלים בארץ יותר מ-10% מתצרוכתה. כל השאר מגיע לכאן ביבוא. בעת משבר, כפי שאנו חווים כעת עם הקורונה, יש מקום לתהות, כפי שרבים עשו, האם מלאי החיטה בארץ (מייצור מקומי ויבוא) הינו מספיק בתנודתיות הקיימת והצפויה של שוקי המזון בעולם.
כפי שכבר הבאנו בגיליון חודש מאי, קברניטי ענף החקלאות בארץ עמדו על הצורך המתמיד בביטחון מזון ובעיקר במניעת ייבוא של תוצרת טרייה בלבד (ירקות ופירות). מאידך, ברור היה לכולם, כפי שגם הציג זאת המנכ"ל הקודם, שלמה בן אליהו, כי אין ביטחון מזון בכל הקשור למוצרי חקלאות ומזון אחרים ובראשם החיטה שאנו נאלצים לייבא. נוכח זאת, החלטנו לבדוק את נושא היערכות המדינה לשעת חירום בכל הנוגע למלאי חירום של חיטה הנחשבת כחשובה ביותר מבין המזונות. מתברר כי ישנם 2 משרדי ממשלה שאחראים על יישום שמירת מלאי מזון לשעת חירום: משרד הכלכלה, ומשרד החקלאות.
מדו"ח מפורט של מרכז המידע של הכנסת מלפני 5 שנים עולה כי המטה הראשי לשעת חירום – הוא רשות חירום לאומית (רח"ל): "המדיניות בדבר החזקת מלאי מזון לשעת חירום נקבעת על ידי רח"ל במסגרת תרחיש הייחוס המשקי לעורף, והמשרדים האחראים ליישום המדיניות ולניהול מלאים על פי תחום אחריותם הם משרד החקלאות ומשרד הכלכלה".
כאן ראוי לציין כי ראש הרשות התפטר בדצמבר 2019 והגוף עצמו הכפוף למשרד הביטחון פורק עוד בטרם משבר הקורונה. במשרד הכלכלה יש מינהל חירום המופקד על 4 מחלקות העוסקות במלאי החירום של מוצרי מזון בסיסיים שאינם מגידול חקלאי ישיר (מזון לתינוקות, שמני מאכל, סוכר, קמח, קפה ועוד). במשרד החקלאות קיימים 3 יחידות נפרדות העוסקות בתחום מלאי חירום של תבואות. ב-2014 הוקם במשרד החקלאות, בהנחייתה המקצועית של רח"ל, האגף הבכיר לניהול משברים והיערכות לשעת חירום וממונה על ביצוע חוק ההתיישבות החקלאית – בראשו עומד מאז חיים אנג'וני ששימש בעבר כמנהל אגף הדיג.
האגף לניהול משברים (במשרד החקלאות) אחראי לניהול מחסנים של חיטה למאכל אדם וגרעיני מספוא לבעלי חיים והכמויות נקבעות על פי הצריכה השבועית בפועל ועל פי התקופה שיש להיערך אליה כפי שנקבעה בתרחיש הייחוס. מקורו של רוב המלאי הוא בייבוא לשימוש שוטף וכמלאי לשעת חירום, והוא מוחזק בממגורות שמפעילים זכיינים הנבחרים במכרזים
בידיעון של האגף מתחילת 2019 כותב אנג'וני כי" בחרנו לתרגל יחד עם אנשי רשות המזון במשרד הכלכלה את אופן העברת החיטה למאכל אדם, ממשרד החקלאות שאחראי על מלאי החירום, לידי טחנות הקמח ואחר כך למאפיות שנמצאות באחריות משרד הכלכלה. התרגיל הביא לידי ביטוי את הפערים בתפיסת שני המשרדים. בעקבות התרגיל נקבעו גבולות הגזרה בין המשרדים ונכתב נוהל המסדיר את אופן הפעולה בזמן חירום". האגף לניהול משברים אחראי לניהול מחסנים של חיטה למאכל אדם וגרעיני מספוא לבעלי חיים והכמויות נקבעות על פי הצריכה השבועית בפועל ועל פי התקופה שיש להיערך אליה כפי שנקבעה בתרחיש הייחוס. מקורו של רוב המלאי הוא בייבוא לשימוש שוטף וכמלאי לשעת חירום, והוא מוחזק בממגורות שמפעילים זכיינים הנבחרים במכרזים. האחריות הכוללת למלאי החירום היא של אגף זה, אך שאר היחידות העוסקות במלאי החירום במשרד החקלאות, אינן כפופות לו.
היחידה השנייה העוסקת בתחום היא המערכת המרכזית לניהול איכותי ויעיל של תמיכות במינהלת השקעות ומימון של משרד החקלאות שהוקמה לא מכבר ובראשה עומד חשב המשרד לשעבר. יחידה זו, לפי דוברת המשרד (ראו בסוף המאמר), אמונה על ניהול ההתקשרויות עם הקבלנים המחזיקים במלאי החירום ופיקוח על הקבלנים בשטח ועל איכות המלאים, וכי היא עובדת בשיתוף פעולה מלא עם האגף לניהול משברים. לא ברור מה הקשר בין תחום התמיכות במינהלת השקעות ומימון לבין מכרזים בנושא המלאי. לשאלותיי הבאות: מכמה מדינות מייבאים גרעינים, מאיזו הכי הרבה, והאם המלאי מספיק לשנה או יותר? נעניתי כי "בשל רגישות הנושא, מעבר לכך לא נוכל להרחיב". בדיקה מעמיקה יותר במשרד החקלאות מעלה כי יש יחידה נוספת – יחידת איסום גרעינים ופיקוח – שתחום התמחותה הוא, בין השאר: פיקוח ובקרה לבדיקת קיום המלאים ואיכותם. יחידה זו שייכת למחלקה למדעי המזון, המכון לחקר תוצרת חקלאית ומזון, מכון וולקני. מנהל היחידה מסר לי כי יחידתו היא היחידה היחידה שעוסקת בתחום הפיקוח על מחסני התבואות ומלאי החירום.
אז מה היה לנו? 3 יחידות במשרד שעוסקות, לכאורה, באותו תחום. אך בכך לא תמה רשימת העוסקים בפיקוח. מתברר כי יש גם חברה פרטית, חברת ג'סקו שאחראית על בדיקת איכות החיטה המתקבלת למלאי החירום, כך לדברי מזכיר ארגון עובדי הפלחה, דיויד לוי. לפי דבריו של דיויד לוי, סך שטח החיטה הגדלה בישראל הוא כ-מיליון דונם, המניבים בממוצע כ- 200-300 אלף טונות, כמחציתם מיועדת למאכל ומחציתם השנייה למספוא כשחת ותחמיץ. מדברי מומחה לנושא בשה"מ היבול גבוה יותר ומגיע בממוצע ל- 350 אלף טונות. מכאן עולה כי הייצור המקומי של חיטה ליצירת קמח (למאכל) הוא כ- 100-200 אלף טון. התצרוכת השנתית של מדינת ישראל כאמור לעיל היא לערך פי 10 ולכן סך החיטה הנצרכת למאכל היא כ- 1- 1.5 מיליון טונות. גרעיני המספוא כולם מיובאים בכמות של כ- 4 מיליון טונות לשנה.
דיויד ממשיך ועונה לשאלתי אם אפשר להגדיל את שטח החיטה בישראל – "כן. זה תלוי במדיניות הממשלה לגבי ניהול מלאי חירום וקביעת סדרי עדיפויות אחרים לגבי החשיבות של יצור מקומי לצורך ביטחון המזון של המדינה. אם ישנו את המדיניות, אנו יכולים לשלש את כמות הגרעינים שמספקים למלאי חירום ולספק את צרכי המזון הגס לבע"ח. המגבלה העיקרית הינה מים ומחיר מים שיאפשר את הגידול".
המומחה השה"מי עונה לשאלה זו כך: "הגדלת שטחי החיטה עלולה לפגוע במחזור הזרעים בחקלאות הפלחה בבעל. המשמעויות ממחזור זרעים המושתת על גידול דגן בכלל וחיטה בפרט, הן פגיעה בפוריות והצטברות מזיקים, מחלות ועשבים רעים במהלך שנות הגידול עד כדי איבוד הרווחיות לגדל". מעבר למספרים אלו על מדינת ישראל להיערך באופן מתמיד לאגירת מלאי חירום. מכרזיו של מינהל הרכש הממשלתי, בשיתוף משרד החקלאות, לקיום מלאי שכזה, ותקציב המדינה, פתוחים לעין כל ומהם עולה הכמות המבוקשת לשעת חירום. מתברר כי כמות זו יורדת לאורך השנים ונעה בין 165 אלף טונות ל- 60 אלף, והתקציב יורד בהתאמה מ-50 מיליון ₪ לשנה ב- 2017 ל- 40 מיליון ₪ ב- 2019. גרעיני החיטה והמספוא נרכשים בד"כ ממדינות רבות כשהעיקריות שבהן הן : ארה"ב, קנדה, גרמניה , צרפת, רוסיה (כן, גם רוסיה), אוקראינה ועוד.
עקב משבר הקורונה נוצר מחסור מה בחיטה בעולם שנבע בעיקרו מאיסור יצוא מכמה מדינות במזרח אירופה ומבקשת הסינים לארה"ב להגדלת הייבוא לסין. המחסור והפחד ממחסור הביאו לעלייה של מחיר החיטה בעולם, דבר המשליך על עליית מחירי הקמח. "אחד הלקחים המיידיים של מגפת הקורונה, בפינות שונות של העולם, הוא הצורך של כל מדינה לדאוג לאספקת מזון עצמאית שאינה תלויה במדינות אחרות ובשרשרת אספקה ארוכה, לקראת מקרה החירום הבא שעלול ליצור מחסור של ממש במזון ובחומרי גלם. במדינות שונות, בעיקר באיטליה ובספרד, כבר רואים תנועה מסוימת של אנשי העיר אל הכפר, אל החקלאות של פעם, ובסין מתחילים לעודד חקלאים לחזור לשדות האורז כדי לדאוג למשק המזון העתידי של המעצמה". כך כותב מיכאל יעקובסון באתר האינטרנט Xnet ב-28.5.20. נאה כתב, והדברים מעוררים מחשבה.
ולאור זאת, איך נערכו כאן במשרד החקלאות?
מקור במשרד החקלאות מסר לי כי למרות המשבר לא היה מחסור בארץ (למעט עיכוב קל) וכי הם נערכו בהתאם; הגדילו במעט את אגירת הגרעינים ואף ייחדו לכך תקציב נוסף. עוד נמסר ממשרד החקלאות כי יש בארץ בשגרה כ-35 מחסני מלאי של חיטה לשעת חירום והפעם נערכו להגדילם בעיקר בטחנות הקמח עליהן אחראי משרד הכלכלה. לחיטת מאכל זמן אחסון ארוך (עד מעל לשנה) בממגורות, עד העברתה לטחנות הקמח. בישראל אובדן המזון בתהליך האחסון, נמוך מ- 0.5%. אחוז אובדן נמוך זה מושג תודות לאיסום יעיל ובטוח, שמתאפשר בזכות פיקוח ותחזוקה נכונה. התוצאה הזאת ממקמת את ישראל בין המקומות הראשונים בעולם בשמירה על גרעינים מאוחסנים, גם בהשוואה למדינות מפותחות.
לפני סיכום – כאן המקום להביא את דבריו של ד"ר רואי בן-דוד ממכון וולקני כפי שרואיין בעיתוננו ב- אוגוסט 2019: ד"ר בן-דוד שהה ושיתף פעולה במכון המחקר הבינלאומי במקסיקו עם חוקרים ממדינות רבות על פני הגלובוס ויחד "גיבשנו בצוותא רשימה של תכונות מטרה שלדעתנו יש לתעדף אותם בטיפוח החיטה העתידי – הן בראייה של סביבות גידול עתידיות שייגזרו משינויי אקלים והתחממות גלובלית והן על בסיס תהליכים הקשורים באימוץ טכנולוגיות אגרוטכניות חדשות".
נראה כי למשרד החקלאות, על יחידותיו הרלבנטיות, מגיע בסה"כ ציון טוב על היערכותו בעת משבר הקורונה בכל הנוגע למלאי החירום של החיטה למאכל ולגרעיני המספוא. כדי להגדיל את הביטחון התזונתי בארצנו, ולו במעט, יש עדיין כמה דברים, שחלקם הזכרנו לעיל שאולי עוד ניתן לעשותם, לקראת מקרה החירום הבא שאין אנו יודעים אם הוא כבר מתרגש עלינו בחורף הקרב ובא.
להלן תגובת משרד החקלאות לשאלות שהופנו אליו
משרד החקלאות ופיתוח הכפר מופקד על ענפי החקלאות הטרייה מהצומח ומהחי, ומתוקף כך אמון על הפעילות של חקלאי ישראל המבטיחה אספקה של מזון טרי מתוצרת מקומית, לרבות פירות, ירקות, מוצרי חלב, ביצים ובשר, כמו גם מלאי חירום, חיטה ומספוא. לאורך כל התקופה האחרונה עוקב משרד החקלאות אחר הפעילות הימית להובלה ולייבוא הגרעינים לישראל ממדינות אירופה ומארה"ב. משרד החקלאות ממשיך לעקוב בשטח ולעמוד בקשר עם היבואנים ויפעל ככל שיידרש בנושא.
לעניין היחידות, ישנו שיתוף פעולה מלא בין שתי יחידות המטפלות בנושא, אך כל יחידה פועלת בתחום עליו היא אמונה: האחת, אגף החירום האמון על ניהול הממשק מול רשות החירום הלאומית במשרד הביטחון, לצד תרגול יחידות המשרד עם הגופים המחזיקים במלאי החירום בשטח. השנייה, תחום התמיכות במנהלת מימון והשקעות האמון על ניהול ההתקשרויות עם הקבלנים המחזיקים במלאי החירום ופיקוח על הקבלנים בשטח ועל איכות המלאים. לעניין היקף המלאי ותקציבו, משרד החקלאות מפקח על הכמויות המאוחסנות במלאי, במטרה לשמור בכל רגע נתון על מלאי ראוי למאכל ולהאבסת בעלי חיים. מעבר לכך, איננו יכולים להרחיב בנושא.
כותב המאמר ארץ חיטה?: יצחק בר זכאי
תמונה: קציר ארץ חיטה ירוקה באזור כוכב מיכאל צפריר ניר
