לחברי הקיבוץ, המועצה ומזכירות התנועה
לחברי הקיבוץ, המועצה ומזכירות התנועה, בשורות טובות מגיעות אלינו ממזכירות התנועה על מצב המשק הקיבוצי ועל קליטת חברים חדשים בקיבוצים. בשורות מרות מגיעות אלינו על מצב החקלאות והפריפריה בכלל. בשורות קשות מגיעות אלינו ממצב החברה הישראלית על מצב הבריאות והתחבורה הציבורית. על מצב הרעב וההזנחה ומולו על העושר של מעטים. בשורות טובות מגיעות אלינו בדוח מנהלים על שדות התעופה הפורחים. בשורות טובות ורעות המבלבלות בלי הרף.
אך לא נודע לנו כלל שבעצם הימים האלה צעירים עוסקים בחינוך גם של אלה שהמערכת החינוכית הקיאה. על כך שנוער מחנך נוער והופך את החינוך לדרך חייו. לא נודע לנו על קבוצות צעירים הבונים חברה שיתופית משימתית בספר החברתי בעיר. לא נודע לנו על כך שעולים מגיעים ארצה לחיות ולחנך נוער יהודי לעלייה ולתיקון חברתי של החברה שאנו לא הצלחנו לתקן. לא נודע לנו שהיום, מאה שנה לעלייה השלישית, יש המשך ליצירתה בתנועות הבוגרים של תנועות הנוער. כל הידיעות הללו מאד לא מתאימות לרחש הכללי, להסכמי הקואליציה, לנסיעות לאומן, לדמוקרטיה המקרטעת. הן אפילו הופכות לידיעות מרגיזות כי נדמה לנו שהן תובעות מאתנו משהו קשה מדי. לכן אנו שבים לנשק הישן שלנו שאנו לא אוהבים אותו ולא מבינים אותו אך לא חדלים להשתמש בו: נשק הפילוג. נשק השמועה הרעה. הנשק להשמדה עצמית. הוא טבוע בדמנו. לו היינו כותבים את הביוגרפיה שלו זה היה ממלא כרכים. לא ויתרנו עליו אפילו בימים הקשים ביותר בתולדותינו. שוב מובילי התנועה הקיבוצית מאמינים בשמועות שווא בהשמצות ריקות מתוך היענות ליצר ולרעידות האדמה הפנימיות המלוות את הקיבוץ בהתפתחותו.
לחברי הקיבוץ המועצה ומזכירות התנועה
הידיעות הראשונות על צמיחתה של תנועת מחנכים העומדים ביחד, באופן שיתופי, בפני האתגרים החמורים ביותר לחברה הישראלית, באו בהשראת בית המדרש הקיבוצי. תנועות הבוגרים של הנוער העובד והלומד, המחנות העולים והשומר הצעיר, יוצרות חבורה המאמינה בילדים ובנערים הגדלים בקיבוץ והן עוסקות בחינוכם. ושוב מזכירות התנועה הסירה את תמיכתה בתקצוב תנועת הבוגרים הגדולה, שהיא לרבים מאתנו בית. למה? בגלל שמועות? בגלל הסתה? מי כמונו מכיר מה היא הסתה. הקיבוץ מכיר את ההבדל בין הסתה לבין ביקורת עצמית הנובעת מתוך חירות מתוך צורך לתיקון עצמי.
אלה שמועות שווא .
תנועת נוער כמו קיבוץ מחייבת דיאלוג ולא צווים. אין היא ממסד גם כשיש בה ממסד. כמו קיבוץ.
אנא אל תפגעו בנשמה של כולנו.
יש מקום לשיחת אמת על פני הקיבוץ שאינו גדל בזכות תנועות נוער של רווקים המחפשים דרך אלא על משפחות שנראה להן שכבר מצאו אותן. יש מקום לדיון על תנועות בוגרים ביחסן למכינות הקדם-צבאיות וארגוני נעורים אחרים. יש מקום לשיחה על היחס לנוער היהודי בתפוצות. אך כל זאת מבלי להיענות ליצר הפילוג הנשען על השמצות, שמועות, ועל היצר לנצח. אל ניתן לרוח הרפאים של השמועות, הגינוי הקבלני, להרוס את תקוותנו. אל נפגע איש בשותפו הטבעי הנושא את הרעיון ומתעקש להתמודד עמו.
אנא
מוקי צור, אלישע שפירא
ויפה שעה אחת קודם
בשנה האחרונה נרתמתי להסדרת נושא תקציב הנוער העובד והלומד במסגרת התנועה הקיבוצית, לאור אי העברת התקציב ממטה התנועה לנוע"ל ב-2018 וב-2019 – סך כמיליון ₪ בכל שנה. להבנתי, היו בעיות שנוצרו ממהלכים שונים ואי-הבנות, אשר חידדו ויכוחים בין הנהגת הנוע"ל והנהגת מטה התנועה.
בסוף היום עומדים להבנתי הדברים כדלקמן:
הנהגת הנוע"ל ודרור ישראל חתמו על מסמך עקרונות (11), במטרה להסדיר את כל חילוקי הדעות ועמדו בכל סעיפיו. אך פתע, שוב, הופיעו טענות במזכירות התנועה הקיבוצית בנושא "הבונים דרור העולמית" כלפי הנוע"ל. לאחר פגישה אישית ארוכה עם אנשי תנועת הנוער "החלוץ" שהם בוגרי דרור הבונים העולמי, התברר לי כי בבסיס חילוקי הדעות עומד חזונם של חברי תנועת "החלוץ" לחנך את הצעירים היהודים בגולה לעלות לארץ ולהתאגד כקבוצות שיתופיות, בניגוד להוריהם שם בגולה אשר הגיבו במכתבי כעס והכפשת דרור ישראל והנוער העובד והלומד, שכל "אשמתם" היא בעידוד עבודה חינוכית על פי חזונם הערכי והמוסרי של כלל חברי התנועה הקיבוצית שמצאו עצמם מופתעים מהחלטות מזכירות התנועה מיום ראשון 6.10.2019.
תגובת חברי הקיבוצים מופיעה בעיתונות הקיבוצית. שם הם קוראים למטה התנועה: "עשו את הכל על מנת לעודד את עבודת 'הכחולות' בקיבוצינו". במשך שעה אחת נרשמו כ-220 חותמים ולו היה זמן טרם סגירת העיתון היו חותמים אלפי חברי קיבוצים.
עדים לא מעט גורמי עבודה ואנשים טובים למאבק הנמשך גם לרגע זה, שבו תקציבי הנוע"ל, שאושרו על ידי מוסדות התנועה, לא מועברים לנוע"ל. על פי החלטת מזכירות התנועה ב-7.10.2019. כאחד שהתנדב לסייע לסיום הנושא ב"הפי-אנד", אני חייב לציין כי דבר לא ברור, ובראשי הקודח עולות מספר שאלות – על אחריותי בלבד:
- אולי הנהגת מטה התנועה מוותרת על "החולצות הכחולות" ובראשן הנוע"ל – כי ממילא יש עוד ארגוני נוער בחצר, המתיימרים לעסוק בחינוך?
- אולי הנהגת מטה התנועה הקיבוצית לא מעוניינת במאבק על דמותה החברתית והחינוכית של מדינת ישראל, בשיתוף "החולצות הכחולות" העוסקות בחינוך צעירים?
- אולי לפי סדר היום, החזון, הרעיון והדרך של "החולצות הכחולות" לא מקובלים על הנהגת מטה התנועה ואם הקיבוצים רוצים בו, הבה ונכבה אותו?
- אולי הנהגת התנועה לא יודעת, לא מבינה בתהליכים החינוכיים, שמטרתם עידוד וגיבוי ליצירת תנועת בוגרים בכל תנועת נוער בארץ ובעולם, כפי שנעשה, בשותפות עם התנועה הקיבוצית (אגף המשימות) בשנות התשעים של המאה הקודמת, "בנוער העובד" "במחנות העולים" ו"בשומר הצעיר".
- אולי הכמיהה להיות שייך ונאהב, רחוקה ת"ק פרסה ממנהיגות מטה התנועה הקיבוצית, שלא מסוגלת להנחילה לצמאים וליחפים – קרי "החולצות הכחולות" המחנכות את בנינו?
אני כותב מתוך כאב ודאגה לבאות. האחריות בסוף היום תמיד מונחת על כתפי "ההורים" שהם המנהיגים – "למדתי והתנסיתי כי אין להסתפק בישיבות בתל אביב" !!! צריך לרדת אל העם. צריך להכיר, לדעת, להבין ולהחליט האם "תנועות הנוער הכחולות" הן חלק מאתנו, הן חלק מבניין הכוח החינוכי המשפיע, או שהן עולם הולך ונעלם, נשכח ומוקצה.
על פי התוצאה של אי-מתן תקציב לנוע"ל, עד לרגע זה, האפשרות האחרונה היא הנכונה.
לכך לא נוכל להסכים!!
- מעכשיו, בבחירת חברים למזכירות התנועה הקיבוצית, נצפה לשמוע ולהבין את עמדתם בנושא חינוך בנינו ותנועות הנוער.
- ההתמודדות על דרכה החינוכית והמשימתית של התנועה הקיבוצית חייבת להיערך בין כל השותפים. קרי, בני הנוער, החברים, הקיבוצים, מוסדות התנועה, ועוד. ויפה שעה אחת קודם!!
- ימתית של התנועה הקיבוצית חייבת להיערך בין כל השותפים. קרי, בני הנוער, החברים, הקיבוצים, מוסדות התנועה, ועוד. ויפה שעה אחת קודם!!
יואל מרשק
הבחירות בתנועה הקיבוצית – דעת יחיד של אריק חצור
