יעל ויניב הגיעו לכפר ורבורג אחרי שנים של מגורים בעיר * היא עירונית מהרצליה, שעבדה כעורכת תוכן בטלוויזיה שהלכה בעקבות יניב בעלה, איש חינוך שניהל את מכינת 'עין פרת' בכפר אדומים – וחזר למושב כדי להמשיך את מפעל החיים של המשק המשפחתי * ביחד הקימו את "אנזו – בית קטן לתרבות"
לפני כשמונה שנים שמעתי שבמושב כפר ורבורג נפתח מקום בו מתקיימות הרצאות. היה זה "אנזו – בית קטן לתרבות". הפרסומים בווטסאפ ובאינטרנט הציגו תכנית מעניינת של הרצאות וסרטים. בחרתי הרצאה על שירת ה"הייקו" היפנית ונסעתי לכפר.
היה זה ערב חורף. החניתי את המכונית בחצר רחבת הידיים. בצמוד לרפת פעילה עמד מבנה, שהיה בעבר רפת ישנה. עם הכניסה כובדתי בכוסית של פונטש חם, ועל השולחן היתה צלחת עם פרוסות עוגת שוקולד למי שמעוניין. באולם קטן ישבו כחמישים איש על כסאות מסודרים בשורות לפני במה קטנה. שני משוררים-מרצים עלו על הבמה, וכך שמענו הרצאה על שירת ה"הייקו" היפנית באווירה אינטימית נעימה.
אחר-כך נזדמן לי לבקר שם עוד כמה פעמים, בהקרנה ראשונה של סרט ומפגש עם במאי ועוד. כך, במבנה הרפת ששוחזר, התקיימו ערבי תרבות בכפר ורבורג במשך חמש שנים. המשתתפים בפעילויות השונות היו בעיקר מאזור הדרום – תושבי מושבים, קיבוצים וערים. כל זאת עד פרוץ הקורונה.
עירונית מביאה תרבות למושב
משיחה עם בני הזוג הצעיר יעל ויניב פרידלר, שפתחו בית תרבות זה, ניתן ללמוד עם הנסיבות בו החל מפעל חייהם זה.
מספרת יעל לבית מיכאלסון: "אני נולדתי בהרצליה, שם עברו עלי ימי ילדותי ונעוריי. אמי תרצה, פסיכותרפיסטית, עלתה ארצה מהולנד בהיותה בת 6. אבי דני הוא בן למשפחה שמוצאה מאנגליה/סקוטלנד. אבי הוא מדען, פרופסור לביוכימיה, חוקר אלצהיימר. לאחר השירות בצבא למדתי באוניברסיטת תל-אביב. יש לי תואר ראשון בפילוסופיה ותואר שני בקולנוע. במשך כמה שנים עבדתי כעורכת תוכן בטלוויזיה."
לעומת זאת השורשים של בן זוגה יניב נטועים היטב היטב במושב: "אני דור שלישי לרפתנים במושב כפר ורבורג," הוא מספר "סבי וסבתי עלו מרומניה והקימו משק בכפר ורבורג. היתה להם רפת וכן הם טיפחו מטעי אפרסקים. אבא ואחיו המשיכו את המשק המשפחתי. אני איש חינוך. בעל תואר ראשון במדעי המחשב ובמתמטיקה מאוניברסיטת בר-אילן, ותואר שני בפילוסופיה מאוניברסיטת תל-אביב. במשך מספר שנים ניהלתי את מכינת 'עין פרת' בכפר אדומים. בגיל 35 החלטתי לחזור לכפר ורבורג ולהמשיך את מפעל החיים המשפחתי במשק."
יעל ויניב נישאו בשנת 2013 ויעל הגיעה לחיות במושב בעקבות בעלה. עתה הם הורים לשלושה ילדים: יואב בן תשע, אורי בן שבע וחצי ורוני בת חמש.
יעל מספרת על זמן הגעתה לכפר ורבורג: "בתחילה חשתי שאני גרה בטוסקנה," היא אומרת, "אבל אחר-כך חשתי שחסר לי משהו… חיים תוססים ותרבותיים כמו בתל-אביב. תרבות. לפיכך החלטנו להקים את 'אנזו – בית קטן לתרבות' ברפת הישנה שהיתה במשק בו אנו גרים."
חברי המושב מאוד פרגנו לבני הזוג ושמחו שיש בית תרבות מעניין במרחק הליכה מהבית. נראה שהלימודים הגבוהים של שני הזוג והתמחותם בתחומים שונים, תרמו לתכנים שהביאו עבור המבקרים: "המקום שקק חיים תרבותיים במשך שנים," מעידה יעל, "ואירח את טובי המרצים בתחומי השירה, עולם המזרח, הגות ועוד. זאת לצד סרטים דוקומנטריים וסדנאות בודהיזם."
הקורונה הפיצה תרבות
ואז הגיעה מגיפת הקורונה. בני הזוג לא ויתרו והעבירו את כל הפעילות לאינטרנט, וזו הלכה וצמחה.
מספר יניב: "לשמחתנו למדנו שאותה אינטימיות וקשר אישי שהיה טרום הקורונה המשיך להתרחש גם באינטרנט." והוא ממשיך לתאר בשפה ציורית: "סביב מדורת התרבות יושבים היום תושבי דרום הארץ יחד עם תושבי כפר ורדים, ירושלים, תל אביב, מושבניקים וקיבוצניקים מהצפון וגם ישראלים בלונדון ובניו-יורק."
הזוג פרידלר הפיקו סמינרי עומק רבים בנושאים שונים. ביניהם: על אלתרמן, קפקא, ישעיהו לייבוביץ, לאה גולדברג ואחרים. כל סמינר כולל חמש הרצאות של מומחים שונים, וכך זוכה כל נושא לנקודות מבט שונות. דוגמאות: הסמינר בנושא: "להיות חילוני – העגלה המלאה" כולל הרצאות על חילוניות משפינוזה ועד יהודה עמיחי. סמינר בנושא "היצירות האחרונות של האמנים הגדולים" כולל חמש הרצאות ושתי שיחות על זקנה, יצירה ואמנות. כך שכל אדם יכול למצוא נושאים שמעניינים אותו מן המגוון המוצע. (ראו באתר הבית: https://www.ensoculture.com)
"אנחנו בוחרים את הנושאים לפי נטיות הלב שלנו," אומרת יעל, "ויחד עם זה אנחנו עורכים תחקירים על כל נושא, מבררים מי הם המומחים בתחומים השונים, ופונים אליהם."
השניים יוצאים עם צוות צילום ועריכה אל בתיהם של המרצים הנבחרים, ושם מצלמים את ההרצאות. כל מי שרוכש סמינר, יכול לצפות בביתו בזמנו החופשי בכל הרצאה שיבחר.
מעגל אנושי צמא דעת
באתר של בית התרבות ניתן למצוא את משמעות השם שנבחר: "אנזו" שמשמעותו "מעגל" ביפנית (円相). נזירי הזן, כך מספרת המסורת, טובלים את המכחול ומרימים את ידם על מנת לצייר מעגל, אין זמן להשתהות, עליהם לצייר את המעגל בתשומת לב מלאה. כל מעגל הוא חד פעמי, מבטא את הכאן והעכשיו של יוצרו כפי שהוא."
לדברי יעל ויניב: "עבורנו אנזו הוא מעגל שבמרכזו בחרנו להציב מדורת תרבות, שלאורה אנחנו לומדים להכיר את עולמנו ואת עצמנו יחד עם עוד אנשים, היוצרים מעגל אנושי חם וסקרן הצמא לדעת."
והשניים מסכמים: "המקום הוקם מתוך אהבה גדולה לאנשים ולתרבות, ושפה זו קיימת גם כיום. וזוהי הסיבה ליצירה התרבותית האישית שממשיכה לפרוח."
תגובה אחת
אכן בית של תרבות. הסמינרים המצולמים מעולים, ואני מתגעגעת למפגשי התרבות במועדון ממש. הלוואי וגם הם יחזרו.