בית המשפט: יש להבחין בין הקצאת חלקות לתושבים ב"הרחבה קהילתית" לבין "שיוך מגרשים" לחברי אגודה
*תמונה ראשית: רגבה. השופט: "תנאי המתנה קבלה לחברות בתשלום כסף, חייב להיכלל בתקנון האגודה, שאם לא כן העמדת תנאי כזה יכולה להוות חריגה מסמכות". צילום: דוד זיו
40 בנות ובנים של תושבים המתגוררים בשכונת ההרחבה של המושב השיתופי רגבה, שהוריהם אינם חברים באגודת המושב (להלן: המבקשים), הגישו באמצעות עו"ד יהושע גבעון תביעה נגד מושב רגבה. בתביעה דרשו שהמושב יקצה להם מגרשים בשכונה החדשה המתוכננת, מבלי שיידרשו להתקבל לחברות באגודה או לשלם "דמי כניסה".
לטענתם, אגודת המושב מפלה אותם בכך שהיא מייעדת את ההקצאות לילדי חברי האגודה בלבד. מאחר שחששו כי המושב יקדם את ההקצאה, ביקשו מבית המשפט המחוזי בחיפה להוציא צו מניעה זמני שיעצור את המהלך.
מנגד, המושב — באמצעות עו"ד איציק פינק ממשרד נשיץ, ברנדס, אמיר ושות' — הציג תמונה שונה. לטענתו, הוריהם של המבקשים חתמו בעבר על הסכמים השוללים מהם זכויות נוספות במקרקעי המשבצת של האגודה. בנוסף, טען המושב כי הוא מצוי במשבר דמוגרפי חמור המחייב קליטת חברים חדשים לצורך הבטחת המשך קיומו ומנגנוני הערבות ההדדית. לפי הנתונים שהוצגו לבית המשפט, כ־60% מחברי המושב עברו את גיל 60, ובתוך שנים ספורות צפוי שיעור הפנסיונרים להגיע לכ־75%, דבר המטיל נטל כלכלי כבד על האגודה. לפיכך, נדרשת קליטת אוכלוסייה צעירה שתישא בעול הכלכלי.
"לא מדובר במהלך נדל"ני", טען עו"ד פינק, "אלא במהלך של קליטה לחברות, במסגרתו מבוצע שיוך זכויות במגרשים לחברי האגודה בלבד. המבקשים חפצים ליהנות מהקצאת מגרשים מבלי לשאת בנטל החברות". עוד הדגיש המושב כי אין מדובר באפליה, וכי האגודה מוכנה לשריין חלק מהמקומות לתושבי ההרחבה שייקלטו כחברים.
הקצאה לצורך מגורים לעומת הקצאה לצורך שיוך
השופט אחסאן כנעאן, מבית המשפט המחוזי בחיפה, לא השתכנע מטענות המבקשים. לדבריו, כל עוד לא הושלם מהלך השיוך, הזכויות במגרשי המגורים ובבתים הבנויים עליהם מצויות בידי האגודה, בעוד שלחבר קיימת "זכות מעין־רשות" בלבד מכוח חברותו.
השופט הבהיר כי יש להבחין בין הליך של הקצאת חלקות במסגרת הרחבה קהילתית — שמטרתו מגורים בלבד ללא חברות באגודה — לבין הליך של קליטת חברים חדשים וביצוע שיוך מקרקעין. לדבריו, "זכותה המלאה של האגודה לגייס חברי אגודה חדשים בשל הזדקנות אוכלוסיית החברים הוותיקים", והמבקשים אינם יכולים להכתיב לאגודה כי ההקצאה תבוצע דווקא במסגרת הרחבה קהילתית. היענות לבקשתם, קבע, תהווה "התערבות בניהול ענייני האגודה ללא כל הצדקה".
עוד ציין כי הליך גיוס חברים מוסדר בתקנות החברות, המחייבות את האגודה לקבוע בתקנונה את תנאי הקבלה ושיטת הבחירה. השופט הדגיש כי המבקשים "אינם יכולים לאחוז את החבל משני קצותיו" — גם לבקש שלא להצטרף לאגודה וגם לקבל קרקע ללא תשלום במסגרת שיוך.
בנוסף קבע כי למבקשים עצמם אין זכויות במקרקעי המושב. הוריהם הם בעלי הזכויות במגרשי ההרחבה, ולכן רק להם — אם בכלל — היה מעמד לטעון כיצד יש לבצע את ההקצאה. אלא שגם להורים, לדבריו, אין זכות להכתיב לאגודה את אופן ההקצאה, מאחר שבהסכמים שעליהם חתמו נקבע במפורש כי ההרחבה נועדה למגורים בלבד, ללא זכויות נוספות במקרקעי המושב.
למי ייגרם יותר נזק?
בשלב זה של ההליך, כאשר התביעה עצמה טרם התבררה, נדרש בית המשפט לבחון לא רק את סיכויי התביעה אלא גם את "מאזן הנוחות" — כלומר, למי ייגרם נזק גדול יותר אם יוצא צו מניעה זמני.
לדעת השופט, הפגיעה האפשרית באגודה ובחבריה מעצירת מהלך השיוך "גוברת לאין שיעור" על הפגיעה במבקשים. לדבריו, גם אם יתברר בעתיד שלמבקשים קיימות זכויות כלשהן במקרקעי המושב — דבר שלא הוכח בשלב זה — ניתן יהיה לפצותם כספית. מנגד, קיבל השופט את טענת המושב כי מדובר במשבר דמוגרפי ממשי, המשפיע על המשך קיומו והתפתחותו של היישוב, ומחייב נקיטת צעדים דחופים לחיזוק המרקם הקהילתי והבטחת ההמשכיות.
השופט התייחס גם לטענת האפליה בנושא דמי הכניסה, הנובעת מכך שבני חברי אגודה נהנים מהנחות בתשלומים אלה. לדבריו, מאחר שהמבקשים כלל אינם מעוניינים להיות חברי אגודה, מדובר בשאלה תאורטית שאין צורך להכריע בה בשלב זה. עם זאת, העיר השופט כי תנאי של תשלום כספי כתנאי לקבלה לחברות חייב להופיע בתקנון האגודה, אחרת ייתכן שמדובר בחריגה מסמכות.
בסיכומו של דבר קבע השופט כי אין כל הצדקה "לעצור הליך חיוני של גיוס חברים והקצאת מקרקעין על ידי שיוך", במיוחד כאשר הנזק האפשרי לאגודה משמעותי בהרבה מהנזק האפשרי למבקשים. השופט תהה: "מאחר שהמבקשים אינם חפצים להיות חברי אגודה, מה הטעם לעצור את הליכי ההצטרפות והשיוך, כאשר ממילא לא תוקצה להם קרקע במסגרת זו?"
לבסוף דחה בית המשפט את הבקשה לצו מניעה זמני וחייב את המבקשים בהוצאות האגודה בסך 5,000 שקלים.
