יבול שיא
הרפת והחלב
מיה ברודי 1 1

האבוקדו האחרון 

3 דק' קריאה

שיתוף:

מחווה ויזואלית למיתוס הקיבוץ עם קורט ביקורת והרבה הומור בפרויקט הגמר של מיה ברודי מנען  

"האבוקדו האחרון" הוא פרויקט הגמר של מיה ברודי (30) מקיבוץ נען, שסיימה לימודי תקשורת חזותית בשנקר. פרויקט העוסק בחידוש אובייקטים קיבוציים, כמו מגש חדר האוכל שנצבע בירוק עז עם מסגרת ורודה ועליו נכתב בפס צהוב בוהק "דיבורים כמו חול ואין מה לאכול" ומעליו הסבר שהוא גם חוויה אישית: "הכוס בקצה המגש. ממלאים בה סודה, עם גזים שמטיסים אותך במלוא הכוח. הרחק הרחק עד לגן שעשועים" או שטיח הכניסה המוכר עליו מוטבע בגדול "לא בין שתיים לארבע" ובקטן "פשוט חוצפה. מי חינך אתכם, פושטקים", קריצה ביקורתית שמוגשת באהבה. 

מיה הקרובה לעולם המיתוג, העיצוב והאופנה, מספרת שפרויקט הגמר נולד מתוך משיכה שלה לתחום חידוש האובייקטים "עבודה עם חומרים, משהו פיזי, אחרי הרבה עבודה על מחשב". היא התחילה מעיצוב פוסטרים צבעוניים עם חלוקה גיאומטרית בהשראת שלטים משנות ה-50-40 ("בואו לקיבוץ – יש לנו אבוקדו – וכמו ששלויימה שר – זה מה שנשאר" או "תוצרת הארץ – פרות כבר מזמן אין כאן – אבל הדשא תמיד ירוק יותר") בהשראת "אסתטיקה של מה שהיה פעם". מהדו-מימד פיתחה את המאפיינים לתלת מימד, בחנה אילו אובייקטים לחדש ובאיזו פלטת צבעים תשתמש. מיה מספרת שקיבלה השראה מיצירותיו של דוד טרטקובר, האומן והמעצב הגרפי הנודע ("שלום חבר"), "הוא אבן דרך עבורי בחיים ובעיצוב" ומיצירותיו של שמואל כץ, המאייר של "דירה להשכיר" ושל ספרים רבים אחרים. "הוא גם קיבוצניק (מגעתון). מצאתי את הספר שלו 'ארץ הקיבוצים' בחנות יד שנייה בתל אביב והוא פתח לי עולם. כתיבה וציור בשילוב ביקורת והרבה הומור". הפריטים שנבחרו לחידוש מזוהים עם קיבוץ במטרה לתקשר את היצירה עבור קיבוצניקים וגם עבור העולם החיצון. הפרויקט, שהוא מחווה ויזואלית למיתוס הקיבוץ, זכה בפרס של אאא לקידום ולעידוד יצירה בתחום הטיפוגרפיה והשפה העברית לשנת 2022. 

ברודי מיה 14
מגש חדר אוכל. חידוש אובייקטים קיבוציים. צילום: מיכאל שבדרון 

קיבוצניקית בדם 

מיה נולדה לאימא בת הקיבוץ ולאבא מתנדב מדרום אפריקה שחזר לעשות אולפן, "הסיפור הקלאסי". אימה למדה אומנות פלסטית בבצלאל "וגם אבא מצייר ואחותי. אנחנו משפחה אומנותית". היא עצמה למדה במגמת אופנה בתיכון בגבעת ברנר "זה משהו אני אוהבת ונמשכת אליו" אומרת מיה שמעידה על עצמה שתמיד ידעה שתעסוק בעיצוב ואומנות "ועם הפרעות הקשב שיש לי הייתי מוכרחה משהו שיגרום לי לרצות לשבת על התחת". בתהליך "בישול" הפרויקט הייתה חשיבה לעשות קולקציה של אופנה בהשראה קיבוצית, מה שנשאר זה כובע טמבל צבוע בוורוד, תיק בד בתכלת ( עם הכיתוב "למה את לא מחדשת?"), שרשרת זהב ("קיבוצניקית") בתוך קופסה ("שלא תשכחי מאיפה באת, שמעת?") וכמובן נעלי "קיפי".  

מה משמעות שם הפרויקט? 

"'האבוקדו האחרון' מתקשר לקיבוץ עצמו. גדלתי לקיבוץ שהיה שיתופי, בהוויה קיבוצית שהכול פתוח והכול אפשרי, לא הכרתי את הבעיות של 'הגדולים'. קיבוץ שעם הזמן החוויה הקיבוצית שלו מתחילה להתפורר. ממה שהיה פעם – חקלאות, עבודת אדמה, מלח הארץ – נשאר 'האבוקדו האחרון'. מבחינתי 'האבוקדו' זה ללכת למטע, לקטוף ולחוש את הטבע.  זו מטפורה למה שהיה בקיבוץ ומה שקורה עם השנים. אולי אני היא 'האבוקדו האחרון', מנסה להיאחז בדברים הטובים, הנעימים, בחוויה הקיבוצית שלי". 

אילו תגובות קיבלת? 

"התגובות מאוד מפרגנות. לאחר התצוגה בשנקר הבאתי את התערוכה לקיבוץ, לחנות 'רבקה' שפעם הייתה הביגודית, שם הוצגה למשך שלושה שבועות.  

מרגש לשמוע איפה זה פוגש אנשים. יש לתערוכה צבעוניות נועזת, תיאטרלית, יש סיפורים קטנים שרשמתי על חוויות אישיות שלי מהקיבוץ, אני מרגישה שזה פותח את מי שמתבונן. היה חשש מהתגובות, משהו שהיה אצלי בראש מספר חודשים קיבל צורה והפך למיצג מוחשי שאנשים מתבוננים בו. כיף גדול לקבל תגובות אוהבות ומפרגנות". 

העמוד של מיה ברודי באינסטגרם @mayabroude 

הגיגים קיבוציים 

מיה ברודי 

כל ייעדו של השק הוא לשמור על כל הבגדים במקום אחד, 
שלא יתפזרו וילכו לאיבוד, במרחבי הכביסה הגדולה והלא מוכרת. 
 
כל סוף שבוע פורסים סדין גדול וזורקים את השלל שצברנו. 
מנשא כבד לוקחים על גבינו והולכים לכיוון המחסן בגדים. 
 
שם מחכים חורים שחורים גדולים, 
בכל חור יש לשים את הבגד המתאים. 
בגד צבעוני, בגד לבן, 
סדינים, כריות, 
מה כבר יכול להיות. 
 
ומחכים 
שהכול יחזור כמו ששלחנו, 
ומקווים 
שלא שמו לנו את התחתונים של ברכה 
והתבלבלו. 
אלו דברים שקרו, תתפלאו. 

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *

תערוכת יומנים ויזואליים של נשות בארי כחלק מתערוכה לציון שנה לטבח *תמונה ראשית: פרח פילו מבארי לצד עבודותיה. בשבת השחורה חדרו מחבלים לביתה של פרח בת ה-75 והתבצרו בו. רק בראשון לפנות בוקר הגיעו
< 1 דק' קריאה
אין אפילו גרם אחד של הבדל מהותי בין להיות אדם מאמין ואיש השומר הצעיר, אומר גיל זמיר, שמקיים אורח חיים דתי בקיבוץ העירוני רות גיל זמיר הוא חבר קיבוץ רות, קיבוץ עירוני של תנועת
6 דק' קריאה
למה כשמישהו מת אנחנו הופכים חלקות קרקע טובות למדבר צחיח של אבן מעובדת ומתה במקום לטעת עץ פרי על כל נפטר? הדי בן עמר מעדיף את הדרך האורגנית היינו לפני שבוע, חניה זוגתי-לחיים-ארוכים ואני,
4 דק' קריאה
מבית הקברות בבארי רואים את השדות מערבה ובימים צלולים גם קו כחול רחוק של ים. עמדנו בלי צפירה, בלי שקראו לנו לעמוד. עמדנו בשקט וזכרנו את כולם על הגגיום ראשון. זאת אומרת, לא יום
3 דק' קריאה
תושבי קיבוץ כפר עזה יעברו בקרוב ליישוב זמני בקיבוץ רוחמה תושבי קהילת כפר עזה יקלטו בחודש הקרוב בשכונת כפר עזה שנבנתה עבורם בקיבוץ רוחמה.במסגרת המעבר נבנו 179 מבני דיור וכן 12 מבני ציבור ובהם
< 1 דק' קריאה
הוא אומר שהמטרה של התנועה היא להחזיר את אנשי הקיבוצים הביתה, לצד הטיפול גם במי שבחרו לעזוב, וחושב שהיה הכרחי להוביל את החיבור של מרצ והעבודה למרות הביקורת על זיהוי התנועה עם השמאל בלבד.
7 דק' קריאה

כתבות נוספות

הרשמו לניוזלטר

השאירו את הפרטים והישארו מעודכנים!

דילוג לתוכן