האלימות, כרגיל, מופעלת מימין לשמאל 

מלחמת אחים? לא אצלנו * מי אשם במותן של בנות משפחת חטואל, ומי אשם בכך שהעולם רואה בנו כובשים?  

האשמה – "נהיגה פוחזת" 

לא תהיה פה מלחמת אחים, לא יישפך דם ברחובות. אין בשמאל מי שיוביל מלחמה כזו, אין חיילים שיתייצבו אליה. מחאה על צורותיה השונות כן, מלחמה לא. 

אפשר להעלות על הדעת תסריט עתידי שבו תפרוץ אצלנו מלחמת אחים – זה יקרה אם וכאשר תקום ממשלה בישראל שתגיע להסכם שלום עם הפלסטינים ויוחלט בו על הקמת מדינה פלסטינית בשטחי יהודה ושומרון ועל פינוי רוב המתנחלים היושבים שם. למלחמת אחים במקרה כזה יש ציבור עם מוכנות אידיאולוגית וגם עם האמצעים המתאימים. מכיוון שהתרחיש של יישוב הסכסוך והקמת מדינה פלסטינית הפך להיות לא ריאלי, גם האפשרות למלחמת אחים לא קיימת למעשה. 

מעשי אלימות היו ויהיו. בתגובה למחאה כנגד רפורמת סירוס מערכת המשפט של נתניהו ולוין, נרשמו עד כה שני מעשי אלימות. מצד ימין כמובן. בחמישי שעבר, מול מפגינים במודיעין ליד ביתו של השר לוין, התייצבו אב ושני בניו, שכניו של השר, קיללו, השליכו ביצים ופצעו שניים קל. השלושה עוכבו לחקירה. 

בראשון שעבר הגישה המשטרה כתב אישום נגד צבי חן, 26, תושב אלעד, שעלה עם רכבו על מדרכה בבאר שבע שבה עמדו עשרות מפגינים מאוניברסיטת בן גוריון. לפי עדות אחד המשתתפים בהפגנה, זה היה ניסיון דריסה שלווה בקללות ואיומים, אבל כתב האישום מייחס לחן רק "נהיגה פוחזת". העונש על נהיגה פוחזת הוא עד שלוש שנות מאסר, במקרה הזה הסיכוי שהנהג הפוחז יישלח למאסר בפועל קלוש למדי.  

שני מעשי אלימות נגד מפגינים עד כה. יהיו ללא ספק עוד. ענישה מחמירה תגיע רק אחרי  שיתרחש אירוע עם נפגעים של ממש.  

העלילה הפכה לעובדה 

ההתבטאות של רביב דרוקר בחדשות 13, "צריך להישפך הרבה מאוד דם מטאפורי או דם אמיתי עד שיהיה בכלל דרך להגיע למשהו פה", זכתה להתייחסויות רבות. אחת מהן הייתה השבוע של אראל סגל, שהחזיר את שומעיו לאירוע במאי 2004, שבו נרצחו בציר כיסופים טלי חטואל וארבע בנותיה: הילה, הדר, רוני ומירב, לאחר שחזרו מהפגנה באשקלון נגד תכנית ההתנתקות של אריאל שרון.    

בכל שנה, ביום הזיכרון לחללי צה"ל, אנחנו מגיעים לבית העלמין באשקלון ובדרכנו מהחניה אל  החלקה הצבאית, אנחנו עוברים בסמוך לקבר של בנות משפחת חטואל. בכל שנה אני אומר לעצמי, שההתנתקות מנעה ללא ספק עוד פיגועים רצחניים דומים, שהיו מתרחשים אילו נשארנו בגוש קטיף.  

אראל סגל התייחס לאירוע מזווית אחרת. הוא הסביר כיצד הפיגוע הזה יכול היה להימנע ומי לא אפשר את מניעתו. בג"ץ כמובן. יש רק מעט דברים רעים שקרו פה שבג"ץ לא אשם בהם. "בוא נדבר על דם ברחובות מר דרוקר. לא מטפורי, אמיתי", פתח סגל. הטענה המרכזית – צה"ל ביקש מספר פעמים להרוס את בתי המגורים הסמוכים לציר כיסופים, כדי שמחבלים לא יוכלו למצוא בהם מסתור, ארגוני שמאל עתרו לבג"ץ נגד ההריסה, ובג"ץ מנע אותה. מהבתים הללו יצאו המחבלים שרצחו את בנות משפחת חטואל. ורק לאחר הרצח הם נהרסו. "שורה תחתונה", אמר סגל, "בג"ץ מנע את הריסת הבתים… איך זה נגמר כולנו יודעים. זה נגמר בדם, דרוקר. ככה נראית סמכות בלי אחריות".   

האמנם כך היה? אור כרמי, משתמש טוויטר שמסרב לחשוף את זהותו ועוסק בעיקר בסוגיות משפטיות, בדק ומצא שהטענה של אראל סגל היא פייק. הוא מכנה אותה "עלילת דם", וקובע, תוך הבאת ציטוטים מהחלטות בג"ץ בעניין זה שמוכיחים את דבריו, ש"לא זו בלבד שבג"ץ לא מנע את ההריסה, אלא שהוא אפילו התיר לצה"ל להרוס את הבתים בלי הודעה לתושביהם, אם הצבא יחליט שקיים צורך ביטחוני. מסתבר שצה"ל לא מצא צורך כזה, אלא רק בדיעבד". (למי שמעוניינים ביותר פרטים – חפשו  את הציוצים של כרמי בטוויטר).  

לאחר שנפתחו החקירות נגד נתניהו, שהבשילו ל"תיקי האלפים", כתב כרמי, "התפתח מסע התעמולה המטורף נגד מערכת המשפט. כחלק מכך, החליטו גורמים כאלה ואחרים להדהד את העלילה אודות אשמתו כביכול של בג"ץ במותן של בנות משפחת חטואל – והשאר היסטוריה. העלילה הפכה לעובדה". 

אראל סגל יטרח להתנצל? מה, מה פתאום? 

כובשים? אנחנו? 

אגב בית המשפט העליון והרפורמה. הרב יעקב אריאל, רבה של רמת גן, ("הומואים הם נכים שצריכים טיפול פסיכולוגי"), אמר השבוע לערוץ 7, שבית המשפט העליון הוא זה שגורם לעולם לראות אותנו ככובשים. "אומרים שהם מגנים עלינו בעולם כולו. הם גורמים לעולם כולו לראות אותנו ככובשים. לא ייתכן שבית משפט זה ייתפס תפיסה מעוותת ויקבע עובדות. כל התפיסה הזו בכל מיני מקומות בארץ ש'כבשנו והם לא חוקים', היא מעוותת". 

המצב הזה ישתנה מהקצה אל הקצה, אם במסגרת הרפורמה יוחלפו שופטי בית המשפט העליון בשופטים "עם תפיסת עולם אחרת" כפי שמציע הרב אריאל. השופטים החדשים יקבעו שארץ ישראל שייכת לעם ישראל ואין אנו יכולים להיחשב ככובשים בארצנו שלנו. מרגע שכך יקבע, יפסיקו  מדינות העולם לראות בנו כובשים ויכירו בכך שעם ישראל שב לארץ שהובטחה לו. ואם הרשות הפלסטינית תעלה באו"ם הצעה שבית הדין הבינלאומי לצדק בהאג יספק חוות דעת משפטית על השלכות הכיבוש הישראלי בגדה המערבית, כפי שקרה באו"ם בנובמבר האחרון, לא יהיו להצעה הזו 98 תומכים ורק 17 מתנגדים, אלא להפך, רוב מוחלט של המדינות ידחו את בקשת הפלסטינים ויגידו להם – לא כיבוש ולא בטיח, לכו חפשו את החברים שלכם.    

קלי קלות. איך אף אחד לא חשב על זה קודם?