ממלכת ישראל הראשונה והשנייה החזיקו מעמד 70 שנה. האם ההיסטוריה תחזור על עצמה?
בטקס יום הזיכרון האחרון בהר הרצל, באזכרה לנרצחי פיגועי הטרור, הצביע ראש הממשלה דאז, נפתלי בנט, על דפוס האובדנות שחזר על עצמו במלכויות ישראל הראשונה והשנייה, בשנות ה-70 לקיומן. כשהוא מצביעי על 70 פלוס שנות קיומה של המדינה – מלכות ישראל השלישית, ולאור הקיטוב והשנאות שאנו חווים כאן, הזהיר מפני חזרה בשלישית על אותו דפוס התנהגות על תוצאתו הצפויה.
אכן, ממלכת ישראל הראשונה שעלתה על במת ההיסטוריה לפני כ- 3,000 שנה, החזיקה מעמד כ-70 שנה תחת שלטונם של המלכים גדולי המעש – דוד ובנו שלמה. שלמה בחר להוריש את הממלכה לבנו רחבעם. טקס ההכתרה, מספר לנו התנ"ך, אמור היה להתקיים בשכם. טרם הוכתר כמלך, פנו אליו ראשי העם בבקשה ברורה: "אביך הקשה את עולנו ואתה, עתה, הקל מעבודת אביך הקשה ומעולו הכבד… ונעבדך" (מלכים א', י"ב, י"ד). רחבעם הקשיב, שילח את נציגי העם לדרכם, וזימן אליו את יועציו על מנת להחליט על דרכו. תחילה אכן נועץ ביועצים המנוסים, "הזקנים" כפי שהגדירם המקרא, והם אכן יעצו לו להיעתר לבקשת העם וכך לייצב את שלטונו. אבל הצעיר היהיר, לא רווה נחת מעצותיהם של הללו, זימן אליו חבר יועצים צעירים וכך תיאר זאת סופר ספר מלכים: "ויעזוב את עצת הזקנים… ויוועץ את הילדים (…) אשר גדלו אתו. וידברו אליו הילדים אשר גדלו אתו לאמור – כה תאמר לעם: קטני עבה ממותני אבי, ועתה, אבי העמיס עליכם עול כבד ואני אוסיף עול עליכם. אבי ייסר אתכם בשוטים ואני אייסר אתכם בעקרבים". (מלכים א', י"ב, ח- י"ב).
אכן, גישתו היהירה, הפזיזה, המזלזלת והבלתי מתחשבת גרמה עד מהרה לפיצול הממלכה המאוחדת לשתי ממלכות עויינות זו לזו, ממלכת יהודה וממלכת ישראל. ממלכת ישראל חרבה חורבן מוחלט לאחר כ-300 שנה, ותושביה, עשרת השבטים שהלכו לגלות אשור נעלמו מעל במת ההיסטוריה לעד. ממלכת יהודה חרבה כ-120 שנה מאוחר יותר. תושביה יצאו לגלות בבל, ומקצתם חזרו ארצה, לישות קטנטנה ומצומקת כ-50 שנה לאחר מכן.
ממלכת ישראל השנייה, ממלכת החשמונאים, הוקמה לאחר כיבוש ושחרור ירושלים מידי הסלאוקים על ידי יהודה המכבי בשנת 164 לפנה"ס ונעשתה לממלכה עצמאית 24 שנים מאוחר יותר על ידי אחרון האחים החשמונאים. ממלכה זו התקיימה 77 שנים, ובראיה היסטורית יכולה הייתה ללא ספק להמשיך ולהתקיים, אם כי בכפיפות לשליטת העולם דאז – האימפריה הרומית. אלא שהדפוס שהביא לחיסול הממלכה הראשונה פעל גם הפעם. הפעם גרמו לכך "הילדים", המנהיגים הקיצוניים של אותה תקופה, ראשי מפלגות הקנאים והסיקרים הקיצוניים באמונתם הדתית ומרידתם ברומי האדירה בעיוורון מחלט מלראות ולהבין את המציאות ואת דלות כוחם אל מול האימפריה האדירה, שליטת העולם דאז.
הן המרידה הראשונה ברומי בשנת 66 לספירה, זו המכונה המרד הראשון, שהביאה לחורבן בית המקדש וירושלים בשנת 70 לספירה, והן המרידה השנייה ברומי, מרד בר כוכבא כ-60 שנה מאוחר יותר בשנת 132 לספירה, הביאו על עמנו הן את חורבן הממלכה, הן את חורבן המקדש, הן את חורבן ירושלים, והן את השואה הגדולה ביותר, אבדן כ- 600,000 איש ואישה והליכה לגלות אלפיים השנה על כל מוראותיה.
אז עברו עלינו אלפיים שנות גלות, והוקמה וקמה התנועה הציונית, ושבנו וחזרנו לארצנו וקוממנו אותה מהריסותיה, והקמנו מדינה עצמאית חופשית לעמנו בפעם השלישית בהיסטוריה והמדינה הזו שהוקמה בדם, יזע ודמעות נעשתה משך 70 שנות קיומה ו-140 שנות המעשה הציוני בארץ לאחת מהמדינות המפותחות בעולם ואז…
ואז אנחנו שוב עדים לדפוס האובדני החוזר על עצמו. במה שונים "הילדים" של היום בדמותם של הבן גבירים והסמוטריצים מהילדים של ימי ממלכת ישראל הראשונה או מראשי הקנאים והסיקרים של מלכות ישראל השנייה?
במה שונה הגישה הרואה בהם עצמם את חזות הכל ובאלה בעלי ההשקפה השונה – אובדי דרך במקרה הטוב או בוגדים במקרה הלא טוב? במה שונה עמדתם ה"מצפצפת" על העולם כולו, על ארצות הברית (עם כל הכבוד לה…), על האו"ם, על כלל מדינות העולם, על הערבים החיים בתוכנו, סביבנו ועל המוסלמים בעולם כולו? במה עמדה זו המשוכנעת "בצדקת הדרך" שלנו, ושהאו"ם – הוא אום שמום, ושכולם ישקו לנו – הצדק האלוקי עמנו, במה היא שונה מגישותיהם של הללו שהביאו לנפילתן של שתי מלכויות ישראל הקודמות?
זוהי כמובן "סקירה מטאורית" שאיננה אלא צימוק יבש מכלל הסיפור כולו. אבל המהות, כפי שנראה למסתכל מן הצד, איננה אלא אותה מהות. האם היא תוביל גם את המלכות השלישית באותה הדרך? האם נפתלי בנט לא ראה את הדברים נכוחה והעז לומר זאת בקול קבל עם ועדה?
