ריאיון עם נבות כהן ודורון עובד – "מטעי פלמחים"
דורון עובד, חקלאי, מגדל אבוקדו והדרים, מנהל את המערכת הלוגיסטית ב"מטעי פלמחים" – אגודה שיתופית חקלאית, אוהב את המרחבים והטבע.
נבות כהן, חקלאי, מנהל המטעים ב"מטעי פלמחים" – אגודה שיתופית חקלאית, אוהב את המרחבים והטבע.
רב המשותף לשניהם – שניהם בני קיבוץ שנולדו, גדלו והתחנכו ב"קיבוץ של פעם" זה של הלינה המשותפת, זה של החינוך לאהבת האדמה ולערכים עמוקים של נתינה ומוסר.
דורון נולד ב-1957 בקיבוץ גבעת ברנר*, הוריו של דורון ממקימי הקיבוץ, גידלו את ילדיהם ברוח הקיבוץ של שנות ה-50, שותפות מלאה, קהילה תוססת, הילדים "שייכים" לבית הילדים וההורים לסידור העבודה. סוציאליזם במלוא הדרו, עבודה קשה, ברובה בענפי חקלאות שונים ורוח חיה ובועטת של הקמת מדינה חדשה, כמעט מאפס.
נבות נולד ב 1983 בקיבוץ בית זרע**, שנות ה-80 בקיבוצים הינן שם נוסף למשבר הכלכלי הגדול שחוו מרבית הקיבוצים, אליו התלוו גם משברים חברתיים ודמוגרפיים. משברים אלו איימו לערער את הערכים הבסיסים עליהם התחנכו ילדי הקיבוץ באותם ימים אך במפתיע לא כך היה. נראה כי לערכי אהבת האדמה והארץ, ערכי המוסר הגבוה והיושרה, שורשים עמוקים ששום משבר לא יעקרם. בתחילת שנות ה-2000 עזבו הוריו של נבות את בית זרע ובנו ביתם בעיירה כרכור.
במטעי פלמחים מגדלים 500 ד' הדרים ואבוקדו במגוון רחב מאוד של זנים:
הדרים: אור, פומלו גוליית, פומלו צ'נדלר, מירב ולימונים.
אבוקדו: גליל, דאי, אטינגר, פינקרטון, האס, ערד, ריד, ארדית.
כמגוון הזנים אותם מגדלים השניים כך גם חייהם מגוונים. שניהם התחילו כ"פועלים פשוטים", נבות במטעי פלמחים ודורון בתחילת הדרך בלול ובפרדס בגבעת ברנר, ולאחר מכן במטעי חצור וניצנים. נבות שקבע את מושבו עם אשתו עמית ושלושת ילדיו הקטנים (8, 6, 4) במושב אמץ, נטע 150 ד' אבוקדו משל עצמו, ועובד כמשווק בחברת "טנא תוצרת הארץ" מיום הקמתה (13 שנה).
דורון שנסע אחרי הצבא לטיול הגדול, שלושה חודשים של "חוצה אמריקה" יחד עם כרמית, לימים אשתו, נשאר שנה וחצי לעבוד ולטייל ב"ארץ האפשרויות הבלתי מוגבלות" וחזר לקיבוץ, התחתן וגידל את שתי בנותיו בקיבוץ. גבעת ברנר, מהקיבוצים הראשונים שוויתרו על הלינה המשותפת. "גדלנו כמו שכל ילד וילדה צריך שיגדלו, יחד עם הוריהם" אומר דורון. כרמית, אשתו של דורון, פנסיונרית של מערכת החינוך, עסקה בחינוך מיוחד והיום עובדת בחצי משרה בהנהלת חשבונות בקיבוץ, "ובחצי השני של המשרה" מוסיף דורון בחיוך רחב "היא מטפלת בנכדים וזה הכי, הכי, הכי כייף וחשוב".
במטעי פלמחים עובדים רק תאילנדים, "אנחנו מעדיפים לעבוד לאט יותר, ממוקד יותר ולקבל תוצרת איכותית" אומרים השניים, "ואת זה קשה להשיג עם קבוצות גדולות של פועלים בקטיפים אינטנסיביים". היות וכך, מטעי פלמחים משווקים פרי הדר ואבוקדו בשיווק ישיר, חלק גדול מהתוצרת מיועד לעדה החרדית, חלקו ליצוא (בעיקר האור) וחלקו לחברות שיווק גדולות. "אנחנו מוכרים תוצרת בשער המטע, דבר המאפשר לנו למכור לפי דרישה, מגיע סוחר שמעונין במיכל לימון וחמישה מיכלי אבוקדו – הוא יקבל מה שדרוש לו". הקטיף מתמשך בהתאם לצרכי השיווק; קטיף מתמשך יתרונותיו נאמרו, אך חסרונותיו הן בכך שיש להמשיך לדאוג לאיכות הפרי בעודו על העצים ויש להמשיך ולטפל טיפול מיטבי בעצים. להבדיל, עץ שנקטף ממנו כל הפרי אפשר להפחית דישון והשקיה וטיפולים במזיקים ובמחלות. עץ, כל עוד יש עליו פרי, דורש הרבה יותר מכל אלו.
ואם עסקינן בדישון והשקיה הרי שאלו עלותם גבוהה והם הולכים ומתייקרים. "מחיר המים מאוד גבוה, מדינה שמעוניינת בחקלאות ראוי לה שמחיר המים לחקלאות יהיה אפסי, זה יאפשר גידול חקלאי איכותי הרבה יותר וזול משמעותית". ואם רוצים באמת להוזיל את עלות התוצרת החקלאית, הרי שיש להפסיק את היבוא שאינו מוזיל שום דבר, להיפך. "בנוגע לתאילנדים, נכון עלותם גבוהה מעלות עובד ישראלי אך הם מגיעים לכאן לעבוד ונותנים תמורה מלאה לשכר ולתנאים אותם הם מקבלים. אנחנו מקפידים לתת לעובדים שלנו יחס הגון והוגן, ובהתאם מקבלים מהם, יד לוחצת יד".
רשתות השיווק מפרסמות לצרכנים שיש אבוקדו מזן חדש, כזה מוכן לאכילה, האם נכון הדבר?
"התשובה מתחלקת לשתים: 1. לא – אין זן חדש, מוכן לאכילה. 2. כן – יש אבוקדו, ממגוון זנים, שנמכר מוכן לאכילה".
תשאלו איך קרה הדבר? הרי כולנו רגילים לקנות אבוקדו "קשה כאבן" ולהמתין שיתרכך, לעיתים חלק ממנו מתרכך וחלק אנו, הצרכנים נאלצים לזרוק. "תמיד איכשהו קורה שכל האבוקדו שקנינו מתרכך יחד ואז כשננסה לשמור אותו במקרר, למחרת, הוא משחיר". כאן באו לעזרתנו פלאי הטכנולוגיה והמחקר המתמשך שהוביל לכך שניתן היום להעביר את האבוקדו תהליך שנקרא הבחלה, במהלכו נחשף הפרי לטמפרטורות מתאימות כך שיבשיל באופן אחיד ויגיע אל הצרכן רך ומוכן לאכילה ולא ישחיר במקרר.
ב"יבול שיא" מפברואר האחרון, 2023, ניתן למצוא את סקירתו של מיקי נוי, ממ"ר גידולי מטע סובטרופיים, מדריך שה"מ משרד החקלאות. במאמר זה מציין מיקי כי נכון לדצמבר 2022 נטועים 140.000 דונם אבוקדו מהצפון לדרום והיד עוד נטויה. ממשיכים בנטיעות בקצב של כ-10,000 ד' לשנה, בכל רחבי הארץ.
מגדלים וקוטפים אבוקדו ממגוון רחב של זנים לאורך כל השנה כך שהצרכן יותר ממוזמן לאכול אבוקדו בריא כל השנה.
אחד מהדברים החשובים הוא שגידול האבוקדו כמעט ואינו מרוסס, ומגדלי האבוקדו ושולחן האבוקדו עומלים קשות למצוא פתרונות לפגעים שונים שאינם ריסוסים כימים.
כשמחיר האבוקדו היה 7, 8 שקלים לק"ג יכולת להתפרנס מטונה, טונה וחצי אבוקדו לדונם אך כשהמחיר יורד ל-3 שקלים לק"ג בטונה וחצי לדונם, זהו הפסד ודאי, ואז חייבים לדעת לגדל כמות גבוהה יותר של פרי לדונם.
'מטעי פלמחים' יודעים לבחור למי לשווק אך יודעים גם לגדל ולהוציא יבול גבוה באיכות גבוהה. הם מעסיקים פקח מזיקים ומחלות מקצועי, דבר המאפשר להם להקפיד על איכות הפרי ורמת חומרי ההדברה בפרי המשווק.
נחזור אל דורון ונבות:
דורון שכל חיו הוא עובד אדמה, יוצא בקרוב לפנסיה, אך העצים אינם "יוצאים לפנסיה", ולכן ברי לכם שתפגשו אותו, בין המטעים והפרדסים, מברך את תנובתם ומוקיר את גדילתם ונתינתם כפי שמוקירים הם אותו.
ונבות, "הצעיר שבחבורה" אופטימי ויודע לומר שמהאדמה הזו תמיד יצליח להוציא פרנסתו והוא ימשיך לעשות לביתו, הרי זו תוצרת הקיבוצים, העצים, החקלאות והילדים האלו שגדלו והפכו לחקלאים שאדמת ארץ ישראל זורמת בדמם ונשמתם.
*קיבוץ גבעת ברנר הוקם ב-1929 ונקרא על שמו של הסופר יוסף חיים ברנר זהו הקיבוץ הגדול ביותר בישראל מבחינת האוכלוסייה המתגוררת בו (ויקיפדיה).
**קיבוץ בית זרע, קיבוץ מתנועת הקיבוץ הארצי, הוקם ב 1927 ע"י קבוצת מרקנהוף, קבוצת הכשרה מגרמניה והינו הקיבוץ הרביעי שהוקם בעמק הירדן אחרי דגניה א', דגניה ב' וקבוצת כינרת (ויקיפדיה).
