"אני משוכנע שננצח את המלחמה. אנחנו לא פוחדים מהערבים. הבעיה הגדולה שעליה עוד לא התגברנו – שאנחנו נאבקים נגד עצמנו" ● "ככל שהענף קשה ומסובך, אדע להתמודד עם הקשיים. אמשיך לשווק את התוצרת לרשתות, למרכולים ונמשיך לחיות"
*תמונה ראשית: מאיר מסיקה והבטטות
על רקע ידיעות שחקלאי העוטף לא יצליחו לשתול לעונת ירקות חדשה, שמחתי לשמוע שיש מי שמכין עצמו לכך ופעיל בשתילה. זה מאיר מסיקה, ארבעים שנה חקלאי, ממייסדי המושב פרי גן בחבל שלום, שנמנה עם יישובי תנועת "העובד הציוני".
מאיר מגדל על שטח של 2000 דונם בטטות לשוק המקומי. הוא נחשב מגדל משמעותי של הירק הזה ודוחה בנימוס הגדרה שהוא אחד המגדלים הפרטיים הגדולים בארץ, מפני שהוא באמת צנוע ואינו אוהב את ההגדרה הזאת.
מאיר אכן מכין עונת גידול חדשה, על אף שאינו יכול לבצע את עבודתו במלוא העוצמה. בימים כתיקונם עומדים לרשותו 45 עובדים מתאילנד. מאז השבעה באוקטובר נותרו רק חמישה עשר תאילנדים שמתגוררים צמוד לחלקות הגידול. השאר חזרו לבתיהם. למזלם הטוב, איש מהם לא קיפח את חייו ולא נפצע, איש מהם גם לא נחטף לעזה, אולם בעידודו של מלך תאילנד ששיגר מטוסי חילוץ לישראל, רוב התאילנדים כבר לא כאן.
מושב פרי גן ממוקם ארבעה קילומטרים וחצי מגדר רצועת עזה. בבוקר שמחת תורה ביצעו מחבלי חמאס פשיטת עומק על הישוב המונה 64 משפחות. כמה מהם חדרו לבית הראשון. הדיירים הספיקו להיכנס לממ"ד וסגרו עצמם במנעול כבד. המחבלים לא הצליחו לפרוץ את המנעול ועזבו את המקום. בינתיים הוזעקה כיתת כוננות שמנתה שישה מהישוב הסמוך שלומית. הם ניהלו קרב עיקש עם מחבלים. הקרב הסב אבדות לכיתת הכוננות. שלושה מהלוחמים נהרגו ושלושת האחרים נפצעו. אחד מחברי האגודה החקלאית יצא מביתו ובאקדח שבידו השתתף אף הוא בקרב. המחבלים שנתקלו בתגובה עזה, נסו אל מחוץ לגבולות המושב.
מאז אותה שבת שחורה ספג המושב נפילות בשטחי גידול שונים, ללא נפגעים בנפש.
מאיר מסיקה ציוני, אוהב הארץ והאדמה ועוד נשמע ממנו התבטאויות בנדון, החליט להתחיל מחדש ולא לעצור. נכון, חסרים לו עובדים בשטח אך הוא החליט לא לוותר. "חמ"לים של מתנדבים יצרו אתי קשר והציעו לבוא אלי לנגב, לעזור לי בהכנת עונת ירקות חדשה" הוא מספר ומוסיף: "יש ימים של חמישה מתנדבים עובדים בשטח, יש ימים שישנם מעט יותר. כדי לתפקד כהלכה אני צריך כל יום 30 עובדים. פרסמתי מודעה, הגיעו אלי שניים מתל אביב ועוד אחד ממרכז הארץ. שיכנתי אותם באחד הבתים הנטושים במושב. גייסתי גם שלושה שכירים שיעבדו אתי בשטח. אין די כוח אדם. אנחנו עובדים מסביב לשעון. זו מלחמה קשה וכדי שבבוא העת אבצע אספקה סדירה של בטטות צריך להתחיל לעבוד ולהשקיע".
למי שאינו מודע לכך, גידול בטטה זו משימה לא פשוטה. זה גידול רציני ומורכב. "התחלתי בו לפני 40 שנה. ומאז אני מתמקצע. יש החושבים שבטטה גדלה כמו תפוח אדמה. תפוח אדמה הוא ממשפחת הסולניים. בטטה היא שורש ממשפחת החבלבלים. תפוח אדמה ממוכן. גידול בטטה מתבצע בעבודה ידנית. לבטטה חמישה חודשי גידול. שתילי אם ראשונים מתרבית רקמה שותלים בחודש אוגוסט בחממות, אחר כך מעבירים למנהרות נמוכות עטופות בניילון, כדי שבסוף חודש אפריל נתחיל לשתול. עד שהבטטה הופכת מסחרית לשיווק, עוברים חמישה חודשים. בטטה זה גידול קיצי. בשלב מסוים מכניסים את הירק לקירור. אם מצליחים להכניס לקירור כמות מספקת, נוכל להתחיל לשווק. מחודש יוני מתחילה עונה חדשה. על קצה המזלג ציינתי כאן הסברים למי שלא ידע כמה קשה לגדל בטטה".
אם כל כך קשה לגדל בטטה, מדוע בחרת דווקא בגידול הזה?
"כי אני ציוני. כי אני פטריוט. המדינה הקימה עם חזון קיבוצים ומושבים לשמור על הארץ. לכן באתי להקים ישוב בנגב. אני משוכנע שננצח את המלחמה. אנחנו לא פוחדים מהערבים. הבעיה הגדולה שעליה עוד לא התגברנו – שאנחנו נאבקים נגד עצמנו. כל כך הרבה דעות, כל כך הרבה כיוונים. אני יכול לגלות לך שמהיום שפרצה מתקפת הטרור עוד לא יצאתי אף לא יום מגבולות המושב. אני פה, אני אשאר פה".
יש לו, למאיר מסיקה, בטן מלאה נגד המדינה שאינה יודעת לדבריו להעריך את החקלאים.
"אם לא הייתה התיישבות בעוטף עזה אתה יודע מה היה קורה כאן. החמאס היה חודר למדינה, משתלט על אשקלון, על עוד ערי הדרום והיה מגיע עד תל אביב. ואחר כך היינו צריכים להוציא בפינצטה מחבלים שהשתלטו על רחובות ובתים בתל-אביב. זה היה סיפור קשה מאד".
ומכיוון שלדבריו השלטון אינו מעריך כהלכה את חקלאי ישראל, יש לו מה לומר בנושא הזה.
"לפני עשרות בשנים ידעת שאתה מגדל רק על פי מכסות. בא שר אחד, שחשב היטב על החקלאים ומאד רצה לעזור להם והוא ביטל את מכסות הגידול. קמה צעקה גדולה במדינה, איך שר מעז להתנהל ככה. זה היה "רפול" (רפאל איתן – ש.ו.) שקבע שלא צריך מכסות בירקות. מאז ברור לכולם כמה שהוא צדק".
ממשיך: "חובה לשנות בכמה תחומים כדי שלחקלאים יהיה הרבה יותר נוח לגדל ולהתפרנס בכבוד. מים להשקיה – אין הוראת חוק איך לחלק מים שמוקצים למושב, לכל חקלאי במושב. אני צרכן מים גדול ומחירי המים גבוהים. הכמות היחסית שאני מקבל מהאגודה החקלאית, משוקללת על ידי האגודה ואינה מספיקה לי. אין לי ברירה ואני קונה מים מבחוץ וזה יקר מאד. המשאב החשוב ביותר לחקלאות – הוא מסחרי. מדוע? עובדים זרים – אני מחזיק דרך קבע 40 עובדים זרים. הקמתי ממ"ד גדול, צמוד למגורי התאילנדים. ההקצאה שמאשרים לי היא 22 זרים. אני פונה לחקלאי שאין לו צורך בעובדים זרים ועל כל ראש אני משלם לו 1000 שקלים. אני צריך עשרים עובדים, אז אני משלם 20 אלף שקלים. גם האגרות עליי. בכל תחום שאתה נוגע אתה משלם כסף. הכל מסחרה. עובדים זרים לפי מכסה שהיא כלל לא הגיונית. הדבר הזה פס מהעולם. אי אפשר ככה להמשיך".
מאיר מסכם את הריאיון: "בשנת 1981 נמניתי על מקימי המושב פרי גן. מאז אני כאן. ילדיי כאן. אשתי בבית העלמין האזורי. לא אעזוב. אני נטוע כאן. זו ארצי, מולדתי. אתה שואל אותי אם אני רואה ברכה בעמלי? בשנים האחרונות יש שחיקה. העלויות עלו וקשה לנהל משק חקלאי. אבל כפי שאמרתי. ככל שהענף קשה ומסובך, אדע להתמודד עם הקשיים. אמשיך לשווק את התוצרת לרשתות, למרכולים ונמשיך לחיות. יש לי מותג "הבטטה של מסיקה" ואני שומר עליו. אני גם הספק הבלעדי של בטטות ל"חצי חינם".
מאיר מסיקה מגדל גם עגבניות "מאגי" על שטח של 15 דונם ויש לו גם דיר כבשים.
המשפחה
אני יליד הארץ, במושב שדה עוזיה. בגיל 13 מילאתי מזוודה ויצאתי מהבית. הגעתי צעיר, עוד לא נשוי, לבית הספר החקלאי מקווה ישראל. שם הכרתי את אשתי. למדנו באותה כיתה. היא עירונית. נולדה בחולון ואני מושבניק. שם התאהבנו. התחתנו ובאנו להקים משק חדש בישראל".
לבני הזוג מסיקה בן בכור ושלוש בנות וחמישה נכדים. מאיר התאלמן מאשתו, טובה, לפני שלוש שנים. טובה ז"ל, שימשה 40 שנה מחנכת בבית הספר האזורי, לא הרחק מהישוב. נפטרה בת 65. מאיר בן 68. הבת הבכורה, ענבל, נשואה לרועי והם הורים לשניים: נבו ופלג. הבן עומרי בן 42, רווק, הדור הממשיך בחקלאות במשפחה. הבת יסמין, בת 35, נשואה לעידן והם הורים לשלושה: דורון, שקד ואלון. יסמין עמדה ללדת בשבת,7 באוקטובר. לאורך כל השבת לא ניתן היה לפנות אותה מהבית במושב לבית חולים. "רק במוצאי שבת הצלחנו להעביר אותה למרכז הרפואי "סורוקה" בבאר שבע, שם ילדה את אלון. יערה היא הבת השלישית במשפחתנו, בת 30, רווקה, היחידה שמתגוררת מחוץ למושב. גרה בגבעתיים, עובדת בהייטק".
