בשבוע שעבר הסתיים המחזור השני של הרפסודיה 2026 של התנועה הקיבוצית, המחזור הגדול ברפסודיה הגדולה ביותר שראתה התנועה הקיבוצית מזה עשורים. כ-1,100 חניכים חצו את הכינרת עם 42 רפסודות, אותן מעטרים מפרשים בנושא השנתי ״הביאו את היום״, העוסק באקטיביזם של בני נוער בחברה הישראלית. כ-4,000 חניכים וחניכות, עם 160 רפסודות, משתתפים ברפסודיה השנה
*תמונה ראשית: מפרשים שמסמלים את המעבר מחלימה לעשייה. צילום: ניר לביא ובועז לניר
"היו שלושה ימים אינטנסיביים, אבל מאוד כייפים", אומרים ירון הרמן (18) ויואב תורג'מן (17) מקיבוץ כברי, המאכלס שתי רפסודות עם 40 בני ובנות נוער שיצאו למפעל. הם מספרים בגאווה גם שבשנתיים האחרונות, הקיבוץ מכהן כאלוף טורניר הכדורעף של הרפסודיה.
במפרש שלהם, הם בחרו להנציח את בן הקיבוץ, רס"ר (במיל') אלון פרקס, שנפל בקרב בצפון רצועת עזה ביוני 2025. "הוא היה מדריך שלנו, ואדם שהוקרנו ואהבנו. ההורים שלו עדיין גרים בקיבוץ", מספר הרמן. "איבדנו המון במלחמה הזו ואני חושב שיש הרבה השראה לקחת מהאיש שהוא היה, במיוחד סביב הנושא השנה. אנחנו חייבים לאלה שנפלו שתהיה פה מדינה טובה".
המפרש של כברי מצטרף לעוד 41 מפרשים במחזור הזה המאוירים בנושא השנתי – "הביאו את היום". הנושא עוסק באקטיביזם, בלקיחת אחריות ובאמונה שניתן להשפיע ולשנות את החברה הישראלית לטובה.
מחלימה לעשייה
ביום הראשון של הרפסודיה, הנוער שוחח עם דוברים מרתקים על אקטיביזם, שינוי חברתי וערבות הדדית – והקול שלהם בא לידי ביטוי במפרשים שהחניכים עצמם חשבו, עיצבו וכתבו. מפרשים שמסמלים השנה, יותר מתמיד, את המעבר מחלימה לעשייה, מתוך הבנה שהיום הטוב לא מגיע לבד, אלא שצריך לקחת אחריות ולהביא אותו בעצמנו.
"כשראיתי אותם בונים את הרפסודות, יושבים ומעצבים את המפרשים, כותבים במילים שלהם את מה שהם מרגישים כלפי העולם – הבנתי שהם כבר הביאו את היום. הם לא מחכים לאף אחד. הם כאן, עכשיו, עושים את זה", אומר עידו רבינוביץ, רכז המפעלים מאגף חינוך בתנועה הקיבוצית.
תנו לשמש לעלות
בבוקר היום השלישי, רגע השיא של המפעל יצא לדרך. 42 הרפסודות, שנבנו בעמל רב על ידי החניכים תחת השמש הקופחת, הושקו אל מימי הכנרת. המראה של עשרות המפרשים הצבעוניים, שכל אחד מהם נושא מסר ייחודי של תקווה, זיכרון ואקטיביזם, צבע את האופק.
חציית הימה דרשה עבודת צוות, סנכרון ושיתוף פעולה הדוק בין כל יושבי הרפסודה, ערכים שהתנועה הקיבוצית חורטת על דגלה מאז ומתמיד, אך נראה כי השנה הם קיבלו משנה תוקף נוכח האתגרים שעברו על החברה הישראלית.
בין המפליגים במרץ היו גם בני הנוער מקיבוצי קו העימות הצפוני ומקיבוצי הנגב המערבי, שעבור חלקם המציאות טרם חזרה למסלולה והם עדיין מתמודדים עם השלכות הפינוי והמלחמה המתמשכת באזורם.
"חם פה, אבל כיף", מספרות עופרי גבאי ודנה שמואל (17), מקיבוץ רעים. " אין על הכנרת, בעולם זה הכי כיף בעולם". גבאי מספרת על המפרש המיוחד שבחרו הנעורים של הקיבוץ השנה: "על המפרש מצוירת הגבעה שליד הקיבוץ, תל ג'מה, כשארבעה אנשים מושכים את השמש ממנה למעלה. מעל כתוב בגדול- 'תנו לשמש לעלות, לבוקר להעיר'".
"בחרנו במשפט הזה (עם הטוויסט המכוון) בגלל שאנחנו אלה שמביאים את היום הטוב", מסבירה שמואל. "הוא לא יבוא עלינו. אנחנו אלה שמביאים את המחר". והמחר שלהן, הן אומרות יחד, אחדי 3 שנים קשות בנגב המערבי, חשוב מתמיד. "אנחנו רוצים שקט. שקט ותחושת ביטחון. זה גם מגיע לנו, וזה גם מה שיהיה".
עם סיום המחזור השני המוקפד והמוצלח, צוותי ההדרכה והמנהלה כבר נערכים במלוא המרץ לקליטת אלפי החניכים של שני המחזורים הנותרים. אם לשפוט לפי האנרגיות של המחזורים הראשונים, הרוח נשבה לא רק במפרשים, אלא גם בלבבות.
