הדיוק בנוסח מכתב התנצלות
ערעור על החלטת רַשֶּׁמֶת ההוצאה לפועל לגבי ביצוע פסק דין שניתן נגד חבר בקיבוץ הסוללים, מציג סיפור על "לשון הרע" שתחילתו בתביעה פיצויים שהגישו חבר הסוללים יחד עם האגודה "סול כנף" (שעסקה בייצור ושיווק אפרוחים, ביצים ופטם) כנגד חבר אחר בקיבוץ (הנתבע). לטענתם הוא הוציא דיבתם בשישה "פרסומים אסורים". הם תבעו פיצוי בסך 140,000 שקלים לכל פרסום.
החבר-התובע סיפר בתביעה שהוא חבר בקיבוץ שנים ארוכות ושימש בו בתפקידי ניהול שונים. הנתבע טען, בהגנתו, שהוא "מתריע בשער", ומדובר ב"תביעת השתקה, שנועדה לסתום את פיו". "אמת דיברתי" הוא אמר וטען ל"הגנות המוכרות בחוק לשון הרע".
הליך גישור שאליו פנו הצדדים הסתיים בהסכם (באוקטובר 2020) בו נקבע שבתוך כחודש ימים הנתבע יפרסם מכתב לחברי קיבוץ הסוללים, בזו הלשון: פרסמתי במהלך השנים פרסומים הנוגעים לתובע וסול כנף, בין בתפקידי כיו"ר ועדת הביקורת של הקיבוץ ובין לאחר סיום תפקידי. היות ופרסומים אלו פגעו בתובעים אני מֵצֵר על כך ומתחייב שלא לחזור עליהם בעתיד.
בנוסף, הסכים הנתבע להשתתף בסך 15,000 דולר ברכישת מכשיר לשימוש מרפאת הקיבוץ. עוד נקבע כי אם הנתבע לא יקיים התחייבויותיו אלה, "הוא ישלם לתובעים 180,000 שקלים כפיצוי מוסכם". להסכם ניתן תוקף של פסק דין, שניתן לאכיפה ולביצוע במקרה שלא יקויים.
לא חלפו חודשיים ימים והתובעים נקטו הליך הוצאה לפועל כנגד הנתבע וביקשו לממש את סכום הפיצוי המוסכם.
לטענתם, הנתבע לא פרסם מכתב התנצלות לחברי הקיבוץ, אלא הניח בתיבות הדואר שלהם "גזיר נייר לא חתום", שאין לו "מבנה ייחודי" או כותרת של מכתב התנצלות, וגם אין בו את חתימת הנתבע.
לטענתם, הוא הוסיף ופנה לחברי הקיבוץ במייל שכותרתו: "כמה תיאבון ועד מתי", שכלל "מחזור טענותיו ופרסומיו שעליהם התחייב
לא לחזור". הנתבע דחה את הטענות נגדו ואמר ש"פרסם מכתב התנצלות בדיוק בנוסח שנקבע בהסכם הגישור".
על התובעים לפנות לבית המשפט
אין בהסכם, אמר הנתבע, כל הגדרה לגבי סוג הנייר בו יכתבו הדברים, דרישה לכותרת או לחתימה (מעבר לכיתוב השם שלו) או דרישה למשלוח באמצעות הדוא"ל. אשר לפירסומים נוספים, אמר הנתבע כי הם אינם קשורים לפרסומים הקודמים ואין בהם לשון הרע.
רַשֶּׁמֶת ההוצאה לפועל קבעה כי סמכויותיה נוגעות לביצוע ואכיפה של פסק דין. אם יש מחלוקת כֵּנָה לגבי ביצועו או למשמעות של אותם פירסומים נוספים, כי אז על התובעים לפנות לבית המשפט (ולא להוצאה לפועל) בהליך מתאים.
היא הוסיפה שהנתבע כן קיים את חיוביו לגבי פרסום מכתב ההתנצלות. היא דחתה את הבקשה לגבות מהנתבע את סכום הפיצוי המוסכם שדרשו התובעים, והורתה על סגירת התיק.
התובעים ערערו על ההחלטה לבית משפט השלום בקריות. הנתבע הגיב ואמר שהגשת הערעור הוא המשך של מסע רדיפה כנגדו במסגרת מאבק חריף בינו לתובע הנמשך שנים רבות.
השופטת לובנה שלאעטה חלאילה הסבירה שפסק דין שיש בו חיוב כספי המוטל על מי מהצדדים להליך שיפוטי, הוא פסק דין שניתן לביצוע בלשכת ההוצאה לפועל, ככל שהוראותיו ברורות דיין, שאם לא כן, אין מנוס מהגשת תביעה חדשה.
אשר לשאלה אם הנתבע אכן פרסם את המכתב כפי שהתחייב לעשות, אמרה השופטת כי לשונה של ההתחייבות "רחבה ויכולה לסבול פרשנויות שונות בנוגע לאופן ודרך הפרסום, לצורת המכתב ואף בנוגע לרשימת התפוצה.
פרט למועד הפרסום ונוסח הפרסום, הסבירה השופטת, לא נקבע מתווה ברור וסדור של אופן הפרסום. אין בהסכם התייחסות לצורת המכתב, סוג הנייר, גודלו, כותרת או חתימה.
גם לא סוכם שהמכתב צריך להישלח באמצעות דואר אלקטרוני, שכן נכתב "לפרסם" (בשונה מ"לשלוח" או "למסור").
"פרשנות תכליתית של ההתחייבות לפי הטקסט עצמו", הוסיפה השופטת, מוליכה למסקנה ש"המטרה היתה התנצלות פומבית של הנתבע מול חברי הקיבוץ".
אם חשוב היה לתובעים לדייק ב"פרטי-הפרטים בנוגע לפרסום", היה עליהם לכלול פרטים אלו בנוסח ההתחייבות.
התובעים, סיכמה השופטת לא הוכיחו שהנתבע הפר את ההסכם וכי הם זכאים לפיצוי המוסכם שנקבע בהסכם. היא דחתה את הערעור וחייבה את התובעים לשלם לנתבע 6,000 שקלים הוצאות משפט.
הדיוק בנוסח מכתב התנצלות | צילום: פייסבוק
