משבר הקורונה הפך בתוך זמן קצר ממשבר בריאותי לכלכלי וחברתי. "יש די מזון בסופרים, " מיהר ראש הממשלה להודיע, כתוצאה מהסתערות ההמונים על מדפי רשתות המזון. במציאות של עלייה ביבוא מזון על חשבון תוצרת מקומית, לכולם ברור כי הביטחון התזונתי של מדינת ישראל רעוע ורופף. מה יקרה אם המשבר בעולם יחריף ולא ניתן יהיה לייבא מזון בכמויות הנדרשות?
החלשת החקלאות הישראלית פוגעת בביטחון התזונתי של אזרחי ישראל : פוסט "שדה החסות בשקל", שקרא לאזרחים רק לבוא ולקטוף, גרף המון לייקים וסימפטיה מצד הגולשים, אולם הוא טומן בחובו משבר ואיום ממשי על החוסן הלאומי של ישראל.
משבר הקורונה חשף את ישראל לאיום ממשי בשאלת יכולת הביטחון התזונתי של אזרחי ישראל, שעמד במהלך החודש האחרון במספר מבחנים לא קלים. מהמחסור בביצים ועד לתמונות המדפים הריקים ברשתות המזון. בעוד מדינות מתקדמות, מסתמכות בימי חירום אלה על תוצרת עצמית ויכולת לספק לעצמן מזון, ישראל תלויה באופן לא פרופורציונאלי ביבוא מזון מחו"ל.
פוסטים מכמירי לב של חקלאים מגדלי ירקות ופירות המתחננים למכור את תוצרתם במחירי הפסד, כמו גם תמונות של השמדת תוצרת חקלאית העומדת ללא קונים, הפנו זרקור בוהק במיוחד על אחת הבעיות הקשות שהביא איתם משבר הקורונה על ישראל, שאלת הביטחון התזונתי בימי משבר.
הזעקה על גידול ביבוא לעומת הצטמקות היצור המקומי, היא בדרך כלל נחלת החקלאים. המשבר החמור שפוקד את העולם, הופך אט, אט את הזעקה ללאומית, אם כי היא עדיין חרישית.
האבסורד הוא שדווקא בימי משבר חמור אלה, חלה ירידה בשימוש בתוצרת חקלאית ישראלית לעומת יבוא מזון מחו"ל. אם בימי שגרה, מדובר על סדר גודל של 30% ביבוא פירות ו-12% בירקות מכלל התוצרת הטריה (ע"פ נתוני אדם, טבע ודין), הרי שבימים אלה, מצביעים המספרים על עלייה של עד עשרה אחוזים בשני פרמטרים אלה. וזה רק בגידולי שדה, שהרי המגמה קיימת גם בגידולי הבשר, הדגים והעופות.
ההקלות הקבועות שעשו ממשלות ישראל בשנים האחרונות בסחר ביבוא, נותנים את אותותיהם דווקא בימי משבר הקורונה החמור. שנים של חיזוק קו של יבוא מזון על חשבון ייצור מקומי בחסות המאבק ביוקר המחיה, מתפוצצות לכלכלה הישראלית בפנים – והממשלה עדיין לא מפנימה את חשיבותו של הביטחון התזונתי לחוסן הלאומי.
כמעט עשר שנים חלפו מאז המחאה החברתית הגדולה שעסקה ביוקר המחיה, ונראה כי הממשלות שבחרו במסלול הקל של יבוא, כשלו והמחירים ממשיכים להאמיר. הנה למשל הסכם החלב שטרם יושם בשל הפלונטר הפוליטי הפוקד אותנו במשך יותר משנה, אמור לפתוח את יבוא החלב ומוצריו ובכך להעביר יותר מ-15% מהייצור המקומי למדינות אחרות. זה נשמע אבסורד בימים בהם מקררי החלב ברשתות המזון סובלים מחוסרים תכופים והציבור אחוז פאניקת שיווק. אבסורד אך מציאותי והסכם זה ייושם מיד לכשתושבע ממשלה חדשה.
שוק הדגים הולך ופונה אף הוא לכיוון של יבוא ורשתות המזון פיתחו בשנים האחרונות קשרים וקווים ישירים לספקים ומגדלים בחו"ל. בשר, פירות וירקות, בקרוב חלב וכמובן שוק הדגים (בעיקר דגי אמנון) שברובם מיובאים דווקא מסין. המציאות כאמור טופחת על פני מדינת ישראל שלראשונה נכנסה למשבר רפואי בסדר גודל שכזה. נראה, כי כל עוד מצליחות הרשתות למלא את מדפיהן, ממשלות ישראל ימשיכו בעידוד היבוא על חשבון תוצרת מקומית.
המכסים מכניסים כסף רב לקופת המדינה ולמראית עין, חש הציבור שאין לחקלאות המקומית מונופול. כל זאת למראית עין כמובן, שהרי סגירתם של משקי חקלאות ומשקי גידול צאן ובקר ודגים, פוגעת באופן ישיר בכלכלת ישראל.
מעל לכל, מעלה מגיפת הקורונה שאלה מרכזית אחת: מה יקרה במצב של משבר רפואי או מלחמתי דומה, שימנע כניסת סחורה מחו"ל לארץ?
נראה כי התשובה ברורה וישראל תהיה קרובה לקטסטרופה ולכאוס מוחלט, בזמן שהמדינה לא תוכל לספק די מזון לאזרחיה. מדינות רבות בעולם, הפנימו כי ביטחון תזונתי המתבסס על תוצרת מקומית הוא הערובה היחידה לחוסן הלאומי שלהן.
כיום, ישראל מפגרת בהבנה זו הרבה מאחור, התוצאה של משוואה זו היא אחת – פגיעה ישירה בביטחון התזונתי של כלל אזרחי ישראל.
החלשת החקלאות הישראלית פוגעת בביטחון התזונתי של אזרחי ישראל
