שופטי בג"ץ דחו עתירה של בעז אפלל, לחייב קיבוצים מתחדשים להעביר "תקציב" לחבריהם
בעז אפלל חבר קיבוץ יפתח, אינו מוותר. לפני כשנה נדחתה עתירה שהגיש לבג"ץ בעניין "הסדרת זכויותיהם של חברי קיבוץ מתחדש שהגיעו לגיל פרישה" וכעת הוא חוזר בעתירה דומה לפני הרכב שופטי בג"ץ: דפנה ברק-ארז, דוד מינץ ויעל וילנר.
טענתו המרכזית מתייחסת ללשון ההגדרה של המונח "קיבוץ מתחדש" ב"תקנות הסיווג" או בשמן המלא: "תקנות האגודות השיתופיות (סוגי אגודות)".
תקנה 5 לתקנות אלה מגדירה "קיבוץ מתחדש", בין השאר, כקיבוץ אשר בתקנונו הוראה באחד או יותר מהעניינים האלה: (1) חלוקת תקציבים לחבריה בהתאם למידת תרומתם, לתפקידיהם או לוותקם בקיבוץ (2) שיוך דירות (3) שיוך אמצעי הייצור לחברים.
טענו המרכזית של החבר-העותר היא, כי הגדרה זו מלמדת על כך, שכל חבר קיבוץ מתחדש, לרבות כל חבר קיבוץ מתחדש שהגיע לגיל פרישה, זכאי לקבל "תקציב". לשיטתו, מתארת השופטת ברק-ארז, זכות זו היא בנוסף לזכותו של חבר קיבוץ מתחדש שפרש מעבודה לקבל "גמלה פנסיונית".
באמצעות עו"ד אורן פרג' בנימין טען אפלל, כי חברי קיבוץ מתחדש בגיל פרישה אינם מקבלים כיום "תקציב" בנוסף ל"גמלה הפנסיונית" (סכום הפנסיה שמשלם הקיבוץ לחבריו) לפי תקנות הערבות ההדדית, ובדרך זו נפגעות זכויותיהם הכלכליות. הוא הגיש את העתירה כנגד רשם האגודות השיתופיות ושר הכלכלה. אלה האחרונים ביקשו באמצעות עורכות הדין תהילה רוט ונטע אורן (ממחלקת הבג״צים בפרקליטות המדינה), לדחות את העתירה על הסף, והסבירו כי "העותר מבקש לקרוא לתוך תקנות הסיווג, המגדירות את סוגי האגודות השיתופיות, זכויות כלכליות מהותיות ואף סמכויות אכיפה ביחס לקיבוץ מתחדש". החבר השיב כי לעמדתו, תקנות הסיווג מקנות זכויות כלכליות נוספות לחברי קיבוץ מתחדש, ובכלל זאת גם לחברים בגיל פרישה, ללא כל תלות בזכויות אחרות, הניתנות להם מתוקף דברי חקיקה אחרים.
הוא גם ציין, שטענותיו אלה שונות מעתירה אחרת שנדחתה בזמנו שהגישה עמותת "פנסיה בראש" (שביקשה לתקן את חישוב סכום 'התקציב הפנסיוני' לחבר בגיל פרישה, כך. שגמלת הפנסיה לחבר עם 35 שנות ותק תעמוד על 70% מהשכר הממוצע באותו קיבוץ, במקום 40% מהשכר הממוצע במשק, כפי המצב הקיים).
יש בעתירה, אמרה השופטת ברק-ארז, "טענות כלליות בנוגע לחלוקת התקציבים בקיבוץ מתחדש", אך היא אינה כוללת תשתית עובדתית סדורה לביסוס הטענות. כידוע, הסבירה השופטת, העדר תשתית עובדתית מפורטת וברורה שעל יסודה ניתן לבחון את הטענות המועלות בעתירה, עלול להוות כשלעצמו עילה לדחייה על הסף. השופטת ציינה כי קיים פגם בכך שהחבר לא צרף כמשיבים (כצדדים נוספים) לעתירתו את כלל הגורמים הנוגעים לסוגיה הנדונה, והוסיפה כי גם לגופם של דברים העתירה מעוררת קושי, בשים לב לכך שהחבר לא הניח תשתית משפטית ברורה בכל הנוגע לסמכות האכיפה שלשיטתו על רשם האגודות ושר הכלכלה להפעיל.
במישור היותר כללי, אמר בג"ץ, כי ל"נוכח העובדה שהעתירה מכוונת לשינוי משמעותי בכל הנוגע לחיובים כספיים שבהם יישאו קיבוצים מתחדשים כלפי חבריהם, על הטוען לכך שיש להטיל עליהם חיוב כזה, להצביע על מקור סמכות ברור לעשות כן".
סוף דבר, בג"ץ דחה את העתירה וציין כי "לפנים משורת הדין", הוא אינו מחייב את החבר בהוצאות משפט, "אך העותר ישים אל ליבו, כי לא לעולם חוסן בהקשר זה".
