מוג'ירה יונס, רפרנט ארצי לגידול זית, שה"מ;
עצי הזית אמנם ידועים בעמידותם ובכושר הסתגלותם לתנאי אקלים קיצוניים ולקרקעות שוליות, אולם הם זקוקים לחומרי הזנה כדי לממש את מלוא פוטנציאל היבול שלהם. באמצעות הדישון מסופקים חומרי ההזנה החיוניים לתפקודם התקין של העצים.
הדישון המאוזן בזית צריך לספק לעץ את המקרו-נוטריינטים: חנקן, זרחן, אשלגן, סידן, מגנזיום וגופרית, ואת המיקרו-נוטריינטים: בורון, אבץ, מולבדן וברזל. כמויות הדשן לדונם או לעץ נקבעות לפי הזן, גודל העצים, רמת היבול, סוג האדמה וגיל העצים.
טבלה .1 ערכים של מקרו-נוטריינטים ומיקרו-נוטריינטים אופטימליים לבדיקות עלים בזית
Fe (ברזל) Mn (מנגן) Zn (אבץ) B (בורון) S (גופרית) Mg (מגנזיום) Ca (סידן) K (אשלגן) P (זרחן) N (חנקן) 50-200 PPM 20-200 PPM 10-30 PPM 19-150 PPM 0.1-0.25 % 0.1-0.35 % 1-2 % 0.8-1.8 % 0.1-0.2 % 1.4-1.8 %
לפני תחילת הדישון יש להתייחס לנושאים שלהלן:
1 כמות הדישון המבוקשת לדונם או לעונה
.2 המועד המיטבי לתחילת הדישון
.3 סוג הדשן
.4 אופן הדישון
דישון מטעי שלחין
כמות הדשן
כמות הדשן המתאימה למטע תיקבע לפי בדיקות עלים ובדיקות קרקע ובהתאם שהתקבלה בשנה שעברה.
טבלה .2 כמות הדשן שיש לספק לדונם ברמת יבולים ממוצעת של 1000 ק"ג/דונם
Mo Fe Zn B Mg Ca K2O P205 N 0.015 גרם 200-500 גרם 100-300 גרם 20-50 גרם 2-3 ק"ג 8-10 ק"ג 20-15 ק"ג 5-7 ק"ג 7.5-10 ק"ג
המועד המתאים לדישון
חנקן: מרבית מכמותו של יסוד זה )80%( תינתן באביב, כלומר מחודש מרס עד חודש יוני, והיתר)20%( – לאחר המסיק, בעונת הסתיו.
זרחן: יינתן לפני תחילת הפריחה באביב.
אשלגן: יש לחלק את הכמות במהלך העונה כולה, מתחילת חודש מרס עד הסתיו. סידן: כמות יסוד זה תחולק לאורך כל העונה.
מגנזיום : מרבית הכמות תסופק למטע באביב.
בורון: ריסוס עלוותי ייעשה כחודש לפני מועד הפריחה. אבץ: יסופק לפני הפריחה ובסוף המסיק, בעונת הסתיו.
חומרי הדישון
חנקן: בעונת הגשמים יינתן אמון גופרתי. באביב המאוחר אפשר לדשן באוריאה או בחנקן חנקתי(מחנקת אשלגן או מחנקת הסידן) או באמון חנקתי.
זרחן: חומצה זרחתית תינתן בריכוז של 2.5 ליטרים לקוב מים לדונם, כדי לטפל באבנית ובמשקעים אחרים (החומצה זמינה לרוב ומנקה את מערכת הטפטוף מאבנית;) מונואמוניום פוספט )MAP( ופקסיד דרך הטפטוף; סופרפוספט ודיאמוניום פוספט (הם אינם דשנים מסיסים, ולכן חובה ליישם אותם בדשן יסוד.)
אשלגן: אשלגן כלורי, אשלגן גופרתי או חנקת אשלגן (האשלגן הגופרתי וחנקת האשלגן עדיפים עלהאשלגן הכלורי, אך יקרים יותר.)
אופן הדישון
דישון דרך מערכת המים הוא שיטת הדישון העדיפה. דישון חנקתי בין 110-40 ח"מ ; דישון עלוותי בתכשירי בורון – כאשר רמת הבורון נמוכה מ- 20 חלקי מיליון בעלים, כחודש לפני הפריחה.
דישון זיתי בעל
כמות ומועד היישום
זרחן: 1.5 ק"ג סופר פוספט לעץ בחודש דצמבר.
חנקן: 5-3 ק"ג אמון גופרתי לעץ מאמצע פברואר עד תחילת חודש מרס.
אשלגן: 1.5 אשלגן כלורי או 1.75 אשלגן גופרתי לעץ מחודש דצמבר עד תחילת מרס (יש להתחשבבכמות ובמועד הגשמים.)
דישון עצים צעירים:
דשן מורכב, כמו ,17.10.27 או דשן מסיס איטי, כמו מולטיקוט, או אוסמוקוט, כמו מולטיגרו ,17-10-14 יינתנו בכמות של 30 עד 180 גרם לעץ, תלוי בגיל השתיל. את הדשן המסיס האיטי מניחים ליד הטפטפת או בבור הנטיעה; ואילו את הדשנים הרגילים מספקים לעצים דרך מערכת המים, לפי ריכוז של 50 ח"מ N בתמיסת ההשקיה.
אופן חישוב היחידות לדונם, לפי דוגמה של 10 יחידות חנקן, כשהדשן הוא אמון גופרתי .21% כמות הדשן הנדרשת של אמון גופרתי = 10*100 \ 21 = 47.62 ק"ג אמון גופרתי.
דוגמה נוספת: 6 יחידות זרחן P2O5 לדונם טריפל סופר פוספט 44% .P2O5 דשן טריפל פוספט = 100 * 6 \ 44 = 13.6 ק"ג.
האמור לעיל הינו בגדר עצה מקצועית בלבד ואינו מהווה חוות דעת מומחה לצורך הצגה כראיה בהליך משפטי.
על מקבל העצה לנהוג מנהג זהירות, ושימוש או הסתמכות על המידע המופיע לעיל הינו באחריות מקבל העצה בלבד. אין להעתיק, להפיץ או להשתמש במסמך זה או בחלקים ממנו לצורך הליך משפטי כלשהו,
ללא אישור מראש ובכתב של החתומים.
הוצאה לאור שה"מ ,© ,2025 עריכה לשונית: עדי סלוניקו; גרפיקה: לובה קמנצקי
