הנחיות גידול והגנת הצומח לאחר הקטיף בגלעיניים

ענת זיסוביץ, מדריכת מטעים נשירים, שה"מ; דוא"ל: [email protected];

כרמית סופר-ארד, מדריכת הגנת הצומח (מטעים), שה"מ; דוא"ל: [email protected];

יוסי פורטל, מדריך שירות שדה, שה"מ; דוא"ל: [email protected];

זאב פרקש, שמעון אנטמן, איל ינאי, ישראל דורון, יעל גרינבלט, ליאור גור, דוד קלס

השקיה

בהנחה כי עד לסיום הקטיף הושקה המטע בכמות רבה של מים, שנאמדה ב-7-6 קוב לדונם ליום לפחות, ניתן עתה, בתום הקטיף, להפחית את ההשקיה. הפסקת ההשקיה תורמת הן לחיסכון במים והן להקטנת הצימוח לאחר הקטיף. עם זאת, כאשר לא מופיעים עלים חדשים והצימוח מופסק, יש להתחיל להשקות שוב.

הפסקת ההשקיה תיעשה בהתאם לסוג הקרקע, כמפורט בהמשך. באדמות כבדות ניתן להפסיק את ההשקיה למשך שבוע עד שבועיים. הקרקע מכילה כמות מים רבה, המספקת את כל צריכת המים של העץ, צריכה הפוחתת מאוד לאחר פעולת הקטיף, כאשר מסירים מהעץ את כל הפירות. באדמות קלות, שאינן מחזיקות מים, ניתן לסגור את המים למשך שלושה עד שבעה ימים. אם במשך העונה כולה הייתה ההשקיה בחוסר, אין צורך לסגור את המים.

מומלץ להתקין חיישני קרקע, ובאמצעותם לעקוב אחר ירידת תכולת המים בקרקע. באין חיישני קרקע, שימוש במקדח קרקע יכול לספק תמונה טובה של מצב המים בקרקע.

ערכי תא לחץ וטנסיומטר רצויים: עם גמר הקטיף וסגירת המים, יש לעקוב אחר העלייה ההדרגתית בערכי תא הלחץ, עד הגיעם ל- 18 אטמוספרות.  במעקב אחר טנסיומטר, ניתן להגיע לערך של כ 40 סנטיבר בעומק 60 ס"מ וכ 30 סנטיבר בעומק 30 ס"מ ואז יש לפתוח מים, בהתאם לחוברת ההמלצות או ליישומון (אפליקציה) 'משרד החקלאות – תחזית לחקלאים', תוך הקפדה על כך שערכי תא הלחץ והטנסיומטרים לא יעברו את התחום שצוין. את בדיקת תא הלחץ יש להתאים למרווח ההשקיה, כלומר יש לבצע את המדידה כאשר העץ צמא ביותר, יום לפני ההשקיה. אם אפשר, נתחיל בהשקיה בשעות אחר הצהריים, מיד לאחר המדידה, ובמנת המים הנדרשת. ניתן להסתייע במדריכים להבנת משמעותן של תוצאות מדידות תא הלחץ.

בעת פתיחת המים מחדש יש להשקות במנה של כ- 3-2.5 קוב לדונם ליום, אחת ליומיים – שלושה (לדוגמה 5 קוב לדונם כל יומיים). ניתן לבקר את ההשקיה באמצעות טנסיומטרים שיוצבו בעומקים 30 ו- 60 ס"מ או באמצעות תא לחץ (ניתן למדוד במרווחים של פעם בשבועיים) עד ערך של 18 אטמוספרות. יש להשקות עד הגשם האפקטיבי הראשון. מניסויים שנערכו עולה כי השקיה בחסר גורמת לפגיעה בהתמיינות ולמופע של 'תאומים'. כמו כן, היא תורמת לנגיעות במזיקים, כמו קפנודיס וחיפושיות קליפה, ובמחלות, כמו בוטריוספריה.

אם לאחר הקטיף המטע אינו חיוני מספיק וחסרים ענפי פרי איכותיים, כדאי להשקות במנות גדולות מאלה שהומלצו לעיל, כדי שימשיך הצימוח ויתקבלו ענפי פרי טובים בשנה הבאה. ניתן להסתייע בחוברת המלצות להשקיה, שעודכנה בפעם האחרונה בשנת 2018. יש לשים לב לכך שהמלצות ההשקיה המופיעות בה מוגדרות לפי שני מדדים: מנות מים יומיות ומקדמי השקיה על פי התאדות (המחושבת לפי מדדים מתחנה מטאורולוגית). בהתאמת ההשקיה לשינויים במזג האוויר מומלץ לחשב את הכמות באמצעות המקדמים; השקיה במנה קבועה בלבד עלולה להתגלות כשגויה.

בנוסף, הפיק משרד החקלאות יישומון (אפליקציה) הנקרא "משרד החקלאות – תחזית לחקלאים" לאנדרואיד ניתן להוריד מחנות האפליקציות לאייפון יש להשתמש בקישור הבא https://meteo.moag.gov.il/. השימוש ביישומון זה נוח מאוד וניתן לקבל באמצעותו נתוני השקיה המתאימים לאזורו הספציפי של המגדל. המלצות ההשקיה מבוססות על סוג הצמח ועל אזור גיאוגרפי, בשילוב נתוני התאדות פנמן, המתקבלים מהשירות המטאורולוגי מדי יום ביומו. האפליקציה מאפשרת למגדל להוסיף חלקות בהתאם לגידולים הקיימים במשקו, לערוך את נתוני החלקה ולשמור את המידע, תוך הגנה על הפרטיות. שימו לב כי בגידולים אגס, אפרסק, דובדבן ושזיף יש לבחור בתוספת 'צפון' בשלב בחירת הגידול. ניתן לבחור השקיה יומית או דו-יומית.

המלחה: בחלק מאזורי הארץ איכות המים הורעה מאוד בשנים האחרונות. על המגדל להכיר את מקורות המים שהוא משתמש בהם (קולחים, שפירים וכו') ולנטר באופן קבוע את מליחות מי ההשקיה ותמיסת הקרקע (באמצעות משאבי קרקע). לאחר הקטיף, עם הירידה במנות המים, נדרש מעקב אחר המליחות המצטברת בקרקע, ואם מגיעים לערכים מסוכנים [הגלעיניים יראו סימני המלחה מרמת מליחות מים (EC) של DS/m 1.5-2.0; בעוד שהדובדבן רגיש יותר ויראה סימנים החל מ-  DS/m0.9] – יש לבצע השקיות הדחה בהתאם לרמת המליחות במים ובקרקע, כלומר מדי שבועיים להשקות במנה הכפולה ממנת ההשקיה הרגילה, כדי לשטוף את המלחים אל מתחת לבית השורשים. בפעולת הדחת המלחים יש לקחת בחשבון גם את סוג הקרקע, ולכן בקרקע כבדה, למשל, ייתכן שיידרשו שטיפות הדחה תכופות יותר, למניעת מצב של מליחות בסביבת בית השורשים לזמן ממושך. 

בקרקעות שבהן יש חשש להמלחה, מומלץ לדגום קרקע ולבצע בדיקת מעבדה של המוליכות החשמלית בקרקע (EC) ושל ריכוז הכלור, בנוסף לניטור האמור לעיל. דשני אשלגן כלורי תורמים אף הם למליחות הקרקע בעונת ההשקיה, שבה אין שטיפה משמעותית לעומק כמו בחורף. קיימים בשוק מודדי EC קטנים ופשוטים המיועדים לבדיקה של המים בשדה. את המים יש לבדוק בראש המערכת ולפני היציאה למשאבת הדישון (כפי שהם מגיעים מהמקור).

דישון

אנו ממליצים לחקלאים לבצע בדיקות עלים לפני הקטיף. מי שביצע בדיקות עלים, יפנה למדריך לקבלת המלצות לדישון. בזנים מוקדמים, אשר בהם לא היה די זמן לדישון ביותר משליש המנה עד לתחילת הקטיף, רצוי להשלימה בתום הקטיף בכמות של כשני שלישים מהמנה העונתית. בזנים של אמצע העונה או של סופה ניתן לדשן בסתיו בכמות של שליש מהמנה בלבד. אלה שאינם מבצעים בדיקות עלים, ידשנו במנת תחזוקה שנתית של 20-15 ק"ג לדונם חנקן צרוף ו-30-25 ק"ג לדונם תחמוצת אשלגן. באופן כללי (כתלות בסוג הדשן), דישון חנקני ואשלגני יש לבצע כך שריכוז הדשן לא יעלה על 100 ח"מ, כדי למנוע צריבות. בדישון יחסי, קל לחרוג מההמלצות העונתיות בשל התמשכות עונת ההשקיה. חשוב מאוד לבצע רישום של כמות הדשן המסחרי לדונם, כולל שינויים עונתיים בסוג הדשן, כך שאם יתעוררו קשיים, אפשר להתחקות אחר היסטוריית הדישון של החלקה ולהסתייע בה לאיתור מקור הבעיה.

בנוסף, בתום הקטיף ניתן לבצע דיגום קרקע ולשלוח לבדיקת מעבדה. מטרת הדיגום והבדיקה היא בקרה על הדישון המתבצע כל השנה. בדיקות הקרקע מיועדות לאיתור עודפים גדולים של יסודות ההזנה העיקריים, שהצטברו במהלך השנים. אם יש עודף כזה, אין טעם לדשן יותר מדיי, והדבר עלול אפילו להזיק כאשר יש אנטגוניזם בין יסודות מסוימים (לדוגמה, אשלגן ומגנזיום מתחרים על חרסית, כך שעודף של אחד מהם עלול לפגוע בזמינות היסוד השני במצבי קיצון; זרחן ברמות גבוהות עשוי לפגוע בקליטת מיקרו-אלמנטים, כאבץ וברזל). בקרת הקרקע ליסודות הזנה לא צריכה להיעשות בהכרח כל שנה. בחלקה של עד 20 דונם, יש לדגום מעומקים 30-0 ס"מ עם מקדח או כף חפירה. הדיגום מתבצע מ-15 עצים בחלק מייצג של החלקה ולא מהקצוות. כל דיגום ייעשה כ- 10 ס״מ אנכית לטפטפת הנמצאת כחצי מטר מגזע העץ. את כל 15 הדגימות מערבבים יחד בדלי ונוטלים כ- 1.5-1 ק״ג קרקע בשקית נייר למעבדה. אם מעבירים את הדגימות למעבדה באופן מידי, אין צורך בקירורן, אולם אם משתהים – יש לאחסן את השקית במקרר, כדי למנוע נידוף של החנקה. רצוי להעביר את הדגימה בצידנית. בקשו מהמעבדה בדיקות של יסודות מקרו: ערכי חנקן (אמון וחנקה), זרחן (אולסן) ואשלגן (מיצוי סידן כלורי ודלתא F) בקרקע, וניתן להוסיף גם בדיקת מוליכות חשמלית לבקרה על מצב המליחות במטע, הנתרמת מקולחים או מדשנים המכילים כלור, גם כאשר משקים במים שפירים. ניתן להיוועץ בנושא במדריכי שירות שדה (לפרטים: יוסי פורטל, טל' נייד לשיחות בלבד: 054-4481943; להודעות וואטסאפ בלבד: 050-6244376).

הזנה עלוותית

הזנה עלוותית חיונית לשמירה על עלווה בריאה. נשירה מוקדמת של העלים פוגעת בפוריות בשנה הבאה. בחומרי ריסוס כנגד מזיקים כדאי לשלב גם חומרים חנקניים להעשרת רמת החנקן בפקעים (הזנה עלוותית) במטעים שבהם העלווה תקינה. ניתן להוסיף לחומרי ההדברה 1% חנקת אשלגן, בונוס או דומיו. ניתן לרסס גם בחומרים המכילים מיקרואלמנטים (כגון מנגן, מוליבדן וכו'). ריסוסי הזנה אלו יעילים לכשעצמם, הם מחזקים את החיבור בין העלים לעץ ומונעים נשירה מוקדמת.

עלווה

רצוי לשמור על עלווה בריאה. בזנים מוקדמים, שבהם רוצים להקדים בעונה הבאה (בעיקר בדרום), יש לשמור על עלווה בריאה עד אמצע-סוף ספטמבר; ובשאר הזנים – עד תחילת נובמבר. לפיכך, יש להמשיך ולטפל במזיקים ובמחלות לפי הצורך.

גיזום

כעשרה ימים לפני הקטיף ניתן לבצע טיפול קיצי לחשיפת הפרי לאור.

בזנים שבהם הסתיים הקטיף, ניתן לגזום לפתיחת תאורה ולהחדרת אור, וכן לשם עצירת גובה העץ. גיזום זה אינו גיזום מפורט, ומטרתו לשפר התמיינות ולחזק את ענפי הפרי בשנה הבאה. ניתן לעשות זאת באמצעות גיזום צמרת מכני – טופינג. חתכים שקוטרם גדול מ-2 ס"מ יש למרוח במשחה, כמו פנסיל T.

הגנת הצומח בגלעיניים

1. שמירה על עץ בריא עם עלווה חיונית עד לנשירה הטבעית תפחית בעיות של הגנת הצומח.
2. בקבלת ההחלטות לגבי הטיפול יש להתחשב גם בגיל העץ ובאופי הצימוח הרצוי; כך לדוגמה, יש לבדוק את הצימוח הצעיר של השתילים, כדי להבטיח בהמשך התפתחות תקינה של העץ.
3. ניתן לשקול הפחתה בתדירות הניטור, אך מומלץ שלא לוותר על כך.
4. הקפידו לערוך רישום מסודר של בעיות הגנת הצומח שהתעוררו בכל חלקה ובכל זן בשנה החולפת, ובהתאם לו יש לנקוט בפעולות לאחר הקטיף, בתרדמה, בהתעוררות ובעונה הבאה.
5. הקפידו על שימוש נכון בתכשירי הדברה גם בתקופה זו, מבחינת אלטרנציה, מינונים, נפחים ויעילות. בצעו פעולות אגרוטכניות משלימות להגברת היעילות, תוך התייחסות לרעילות התכשירים לאדם ולסביבה.
6. הנכם מוזמנים להיוועץ בצוות ההדרכה.

מזיקי פרי

זבוב הפירות הים-תיכוני – Ceratitis capitata

זבוב הפירות הים-תיכוני הוא מזיק רב-פונדקאי. בימים אלה מסתיימים הקטיפים, אך על העצים נותר פרי, המהווה אתר שהייה זמני לזבובים עד להבשלת הפרי בחלקה הבאה. חשוב לבצע סניטציה ולסיים את פעולת הקטיף באופן מוחלט. נסו לאפיין "מוקדים חמים" והוסיפו אותם לרישום היסטוריית הנגיעות של החלקה. עלתה תחושה מהשטח כי רמת הנגיעות הכללית בזבוב גבוהה, אולם על פי גרפים שנאספו והופקו עלי ידי ולרי אורלוב במיג"ל לא נראה דפוס חריג. במידה וחושדים כי הרימות הן של זבוב פרי ממין אחר, מומלץ להדגיר ולזבזב או להתייעץ במדריכי הגנת הצומח. תליית מלכודות רטובות או יבשות ללכידה המונית תפחית את האוכלוסייה, אך ככל שיתקרב מועד הקטיף – יהיו המלכודות פחות אטרקטיביות לנקבות המחפשות אתר הטלה ולא מזון. מציבים את המלכודות בהתאם לנגיעות ול"מוקדים חמים".

במקרה שהתגלתה נגיעות או כאשר הלכידה מגיעה ל-4 זכרים או ל-2 נקבות בשבוע, מומלץ לתגבר את הטיפולים כלהלן:

1) פיתיון ספינוזד – "סקסס": משך פעילות התכשיר 10-7 ימים; שני ימי המתנה לקטיף.

א. סקסס מהאוויר במטוס או ברחפן.

ב. סקסס מהקרקע – מוהלים את ה"סקסס" במכל הריסוס בריכוז של 10%. ביצוע ריסוסי כתם מהקרקע: כניסה בשורות לסירוגין (כל מעבר שני), דיזה לכל צד.

ג. אקסירל מהקרקע ( Cyantraniliprole דיאמידים קבוצה 29 ) – מומלץ להיוועץ באגרונומים של חברת גדות אגרו.

2) הדברה בשיטת ריסוסי החיפוי (בתכשירים המורשים להדברת הזבוב. חשוב לזכור כי פעולה זו לרוב לא תדביר את הרימות המוגנות בתוך הפרי).

תסיסנית נקודת כנף – דרוזופילה סוזוקי – מזיק חדש בעל פוטנציאל לנזק בגלעיניים

זבוב תסיסה, התוקף בעיקר פירות מבשילים בעלי קליפה דקה וציפה רכה, כמו פטל, פירות יער, דובדבנים, תותים וענבים. בספרות מתואר גם כמזיק אפשרי לשזיף, משמש, אפרסק, נקטרינה (נצפה נזק בארץ), קיווי, אפרסמון, תאנה, תפוח ועוד.

ניטור: הנקבה מטילה את הביצים מתחת לקליפת הפרי. בשלבי ההטלה הראשונים הנזק אינו נראה לעין. ניתן לתלות מלכודות ניטור במקומות המועדים לנזק (למשל בסמיכות לדובדבנים ולפירות יער המבשילים מוקדם) ולזהות את הזבוב על פי הזכרים בלבד (נקודה כהה בקצה כל אחת מהכנפיים).

ממשק הדברה: תסיסנית נקודת כנף תוקפת את הפרי בעיקר בשלבי הבשלתו האחרונים. סמיכות הופעתה למועד הקטיף מגבילה את אפשרויות ההדברה. מתוצאות ראשוניות שהתקבלו בניסויי דובדבן, נמצאו התכשירים הבאים כיעילים: מבריק, ספרטה, אקסירל, טרויה. השימוש בהם ייעשה בהתאם לרישוים בגידול ולמזיקים האחרים הפוגעים בו. ריסוסי פיתיון אינם יעילים כנגד התסיסנית. טיפולי חיפוי בתכשירים מורשים לזבוב הים-תיכוני עשויים לסייע בהדברת מזיק זה. אם עולה חשד להימצאות תסיסנית נקודת כנף בחלקה – אנא עדכנו את המדריכים לגבי היקף הבעיה.

טבלה 1. עקרונות התמודדות עם קפנודיס לאורך השנה

דגשים נוספים שלא הוזכרו בטבלה:

* טרם הושלמו עבודות שדה המעידות על יעילות השימוש בפטרייה אנטומופתוגנית.

* טרם הושלמו עבודות שדה המעידות על יעילות השימוש בנמטודות אנטומופתוגניות.

* הבוגרים אינם מסתתרים בתוך העשבייה, אלא בחזירים בסמוך לצוואר השורש.

עש המשמש (אנרסיה) – Anarsia lineatella

נזק: בשלב זה של העונה ייגרם נזק ישיר לפרי. במקרה שהסתיים הקטיף, צפוי נזק לצימוח הצעיר. עש המשמש נובר כשהוא מותיר אחריו מעט שאריות, ולכן בשלבים הראשונים לחדירתו הוא מצליח להתחמק מעיני הפקחים, לעתים גם בבית האריזה. שימו לב כי בסופו של התהליך הפירות מגיעים לצרכן, ובשלב זה הנזק ייראה כבר בבירור, כך שלנזקים מעין אלה השפעה על המשך השיווק. דילול בין פירות יאפשר חדירה טובה של תכשירי ההדברה ויקשה על התבססות המזיק.

ניטור: מומלץ להמשיך בניטור המלכודות גם לאחר הקטיף. אם הוחלט לבצע טיפול, הוא יתמקד בביצים ובזחלים, כשבוע לאחר שיא לכידות הבוגרים במלכודת, במטרה להפחית את האוכלוסייה הנכנסת לתרדמה, כך שיעדי ההדברה הם בעיקר פגיעה בביצים המוטלות ובזחלים הצעירים, ולכן מומלץ להשתמש בתכשירים המתאימים ספציפית להדברת הדרגות הללו, ופחות בתכשירים שאינם בררניים. הבוגרים אינם מגיחים בבת-אחת, ולכן מומלץ לבצע שני טיפולים עוקבים במרווח של 6-4 ימים בין טיפול אחד למשנהו; לדוגמה, התכשיר קורגן (מקבוצה 28 CYHALOTHRIN) בעל יכולת תנועה סיסטמית בקסילם ופעיל על דרגת הזחל והביצים; תכשירים מבוססי החומר הפעיל EMAMACTIN BENZOATE נספגים ברקמות הצמח ונקלטים על ידי הזחלים; התכשיר ספרטה (SPINETORAM מקבוצה 5), לדוגמה, יכול לתת מענה להדברת הזבוב הים-תיכוני והאנרסיה; מאבריק (מקבוצה 3; פירתרואיד "רך לסביבה") עשוי לתת מענה לחיפושית קליפה, לזבוב הפירות, לציקדות ולחלק מהעשים.

עש פרי האשכול – Lobesia botrana

נזק: הזחל מכרסם שטחית בקליפת הפרי ויוצר מעין כיס במקומות חבויים, כמו אזור המגע בין הפירות או בין הפרי לעלה, וכן בשקע עוקץ הפרי. הפגיעה מתחילה בחודש מאי ועלולה להימשך עד הקטיף.

ניטור: בעזרת מלכודות פרומון ניתן להעריך את נוכחות בוגרי העש בחלקה, אך לא ניתן לאמוד את עוצמת האוכלוסייה, ולכן חובה לבדוק אחת לשבוע הימצאות זחלים וביצים ב-50 צברי פירות או צמדי פירות בחלקה. הזחלים זריזים ו"קפיציים", ובעת נגיעה בהם הם נופלים במהירות. הזחל טווה בדרך כלל קורים סביב מקום הנבירה.

הדברה: זחל עש האשכול טווה קורים המגנים מפני חדירת תכשירי הדברה, ולכן חשוב לנטר ולזהות ביצים וזחלים בשלב מוקדם ובהתאם לנגיעות היסטורית בחלקה. מוליט (TEFLUBEZURON) הוא מג"ח, המורשה כנגד מזיק זה בשזיף (תכשיר שאריתי יש להקפיד על ימי המתנה). במרבית המקרים תכשירים כנגד אנרסיה במטע עשויים להדביר גם את העש. הפרדה בין פירות צמודים עשויה להפחית נגיעות. אם עש אשכול "הפתיע" בשנה מסוימת, מומלץ לשקול בלבול בשנה העוקבת.

כנימות מגן, שהמוכרת בהן היא פרלטוריית הזית – Parlatoria oleae

חשוב להגדיר את הכנימה בחלקה.

נזק: כנימת הפרלטוריה היא כנימה ממוגנת, המאלחת את כל אברי העץ העל-קרקעיים – פירות, פקעים, דורבנות, בדים וענפי שלד מרכזיים של כל עצי הפרי הוורדיים. הנזקים מתבטאים בהופעת כתמים כלורוטיים בצדו העליון של העלה או בהופעת כתמים אדומים בעורקי העלה, בפטוטרות, בענפים חד-שנתיים ובפרי.

ניטור: בשלב זה, אם לא בוצע טיפול כנגד המזיק או שהטיפול לא היה יעיל, ייתכן שייראו כנימות על הפרי. עצים שמהם נקטפו פירות נגועים, מומלץ לסמן, לצורך תכנון הדברה ומעקב ספציפי לאחר הקטיף ובעונה הבאה.

ממשק הדברה: יש לבדוק אחוזי הטלה בסתיו וניתן לשקול טיפול בהגמעה בקונפידור או דומיו או טיפול בריסוס בשמנים המורשים בגידול. באביב הבא יש לעקוב ולטפל בשלב של 70% הטלה.

מזיקי שלד

חיפושית הקליפה (קמבית השקד) –Ruguloscolytus amygdali

עם סיום הקטיפים, העצים נחלשים ונחשפים לעתים להתקפה של חיפושיות קליפה. בעבודות שנעשו בארץ נראה כי קיימים שני גלי אוכלוסייה: האחד באביב והשני בסתיו. יש להקפיד על ביצוע סניטציה, הסרת ענפים יבשים ועצים פגועים המצויים בחלקה.

זחלי החיפושיות מוגנים תחת קליפת העץ, משום שתכשירי ההדברה אינם מגיעים אליהם, ולכן יש לבצע ניטור ולמקד את ההדברה בהתאם לממצאי הניטור. הבוגרים נמצאים בדרך כלל בחיקי פקעים יבשים ובחיקי עלים שהתייבשו מאזור הפקע ("עלה דגל"), כשלרוב נראה לצדם חור בגודל 1 מ"מ. אם הוחלט על טיפול באחד מתכשירי ההדברה המורשים במטע (מקבוצת הניאוניקוטונואיד, כמו מוספילן, או מקבוצת הפירטרואיד, כמו רופאסט, טלסטאר, מאבריק), חשוב לבצעו באופן מדויק בענפים ובשלד העץ לפני מופע הבוגרים ולהגן על הענפים מפני הטלה ואכלוס מחדש.

חיפושית הקפנודיס – beetle Capnodis

נזק: עץ שנפגע מזחלי הקפנודיס מראה סימני חולשה ומפריש כמויות גדולות של שרף עד למותו. בבדיקה של השורשים ניתן להבחין במחילה שבה נסורת דחוסה.

ניטור: החיפושיות הבוגרות ניזונות בעיקר מפטוטרות העלים. את הטרפים ניתן לראות על הקרקע מתחת לעץ. ענפונים דקים ומכורסמים בנוף העץ (תמונה) מהווים אף הם סימן היכר לפעילותן של חיפושיות בוגרות. החיפושיות מטילות בתוך סדקים בקרקע, והזחלים הבוקעים מוצאים את השורשים ומכרסמים מתחת לקליפה בכיוון צוואר השורש.

הדברה: יש לבצע סניטציה ופעולות אגרוטכניות תומכות למניעת התבססותן של חיפושיות אלו בכל אזור המטע, כלהלן: עקירת עצים פגועים; סילוק גדמים, סורים ושורשים באמצעות ריסוק או שרפה (נדרש לכך אישור); איסוף והשמדה של החיפושיות בימי שרב; השקיה ודישון סדירים; ניקוז מיטבי של השטח; הימנעות מפעולות העלולות לגרום להיחלשות עצים.

במקרים של נגיעות קשה בקפנודיס, יש לאבק בדורסן סביב הגזע, כך שהבוגרים שיגיחו ייפגעו מהאבקה (פעולה רעילה שאינה יעילה לאורך זמן, ויש לנקוט בעת יישומה משנה זהירות). מטרת האיבוק היא להפחית את האוכלוסייה העתידית בחלקה. נציין כי יש לפזר את הדורסן תוך כך שמקפידים בשעות הלילה.

מזיקי נוף

ציקדות

ייתכן שיופיעו בשטח כמה מיני ציקדיות, כמו ציקדית ירוקה – Empoasca decedens.

נזק: הציקדות מוצצות את מוהל תאי העלים בעזרת חדקיהן, ובה בעת מחדירות רעלים וגורמי מחלות (וירוסים וכדומה), אשר מעצימים את הנזק באופן משמעותי. הנזק מתגבר יותר בעצים צעירים, שבהם חשוב צימוח בריא, ואילו בעצים הבוגרים גדלה הסבילות למזיק זה. הדרגות המזיקות הן דרגות הנימפה (הזחל) והבוגר; צבען ירוק-צהבהב, והן נמצאות בעיקר בצדו התחתון של העלה. בדרגות הנימפה האחרונות ניתן להבחין בניצני כנפיים. הציקדית נעה בזריזות ומתאפיינת בתנועה צדית אלכסונית טיפוסית.

ניטור: בודקים נוכחות נימפות בצדם התחתון של העלים בקצוות הצימוח (הציקדית הירוקה מעדיפה את אמירי הצימוח), בשושנות העלים ובעלים.

הדברה: הציקדות קשות להדברה ומשך יעילות ההדברה הוא קצר. מטפלים עם הופעת הנזק ובהתחשב ברגישות הגידול, בגילו, במצב חיוניות העצים וביעילות התכשיר. כשצריך ליישם יותר מטיפול אחד, יש להקפיד ככל האפשר על תחלופה בין התכשירים ועל שימוש בקבוצות בעלות מנגנון (IRAC) שונה. תכשירי טיפיקי ודומיו מקבוצה 29 יעילים להדברת הציקדות, אך יעילותם של תכשירים מקבוצות אחרות היא מוגבלת, כמו תכשירי ניאוניקוטונואידים (מקבוצה 4), קונפידור ודומיו בהגמעה, מוספילן ודומיו או איפון ודומיו בריסוס; או פירתרואידים מקבוצה 3, כמו דסיס ודומיו או מאבריק.

כנימות עלה, כמו כנימת האפרסק – Myzus persicae

נזק: קיפול עלים והפסקת הצימוח במוקדים הנגועים.

סף פעולה: כאשר שיעור הנגיעות מגיע לכדי 10% מהעצים או לכדי 2% עצים עם סימני נזק – יש לטפל לאלתר. לכנימות העלה יש אויבים טבעיים רבים מקבוצות שונות, ומומלץ להכירם, אך הם אינם תמיד יעילים מספיק כדי להתגבר על קצב ההתרבות של הכנימות.

הדברה: אם ניתן לטפל בהגמעה באופן מוקדי, מומלץ לעשות זאת כדי להימנע מהפרת האיזון בכל החלקה, אולם יש לקחת בחשבון כי ההגמעה אינה משפיעה מיד, וזמן התגובה של המזיק לחומרי הרעל הוא איטי יותר. צימוח צעיר פעיל יגביר את קליטת תכשירי ההדברה המיושמים בהגמעה דרך מערכת ההשקיה. השנה מגדלים רבים נתקלו בקושי בהדברת כנימות עלה עם נאוניקוטונואידים (מוספילן ודומיו לדוג') וגיוונו את ההדברה עם תכשירים מקבוצות שונות לדוגמת טיפיקי (Flonocamid קבוצה 29) או ורסיס מקבוצה 9D.

אקרית צהובה ואדומה (אקרית קורים מצויה) – Tetranychus urticae

נזק: מכלורוזה של העלים ועד נשירתם.

ניטור: יש לנטר במקביל את האקריות המזיקות, את האקריות המועילות – Typhlodromus athiasae ואת מושית הסטטורוס –Stethorus gilvifrons. סף הטיפול הוא 2 אקריות לעלה.

הדברה: כשרמת אוכלוסיית האקריות הטורפות מגיעה ל-0.5 ויותר בממוצע לעלה, יש סיכוי טוב להדברה ביולוגית, ומומלץ להמתין לבדיקה הבאה עד לקבלת החלטה לגבי הריסוס. להדברת אקריות יש סל תכשירים מקבוצות שונות ברמת יעילות משתנה. התכשירים מבוססי האבאמקטין נמצאו יעילים ולא נצפתה עמידות של המזיק אליהם. מעבודות ומניסיון בשטח נראה כי התכשיר דיפנדר פוגע באופן המזערי ביותר באקריות הטורפות.

תריפסים

מומלץ להגדיר את מיני התריפסים המזיקים, וניתן לשלוח אותם לזיהוי במבחנות המכילות אלכוהול  (אפשר להסתייע במדריכי שה"מ).

נזק: בעונה זו הנזק מתריפסים הוא חמור, בעיקר לעצים צעירים, וישנם זנים מאוחרים של נקטרינה ואפרסק שהתריפס גורם בהם להכספה ולהלבנה על גבי הפרי.

ניטור: הכאת ענפים מעל משטח לבן או מסך טלפון כבוי. ייתכנו הבדלים בגודל האוכלוסייה בין שעות הניטור ביום וכן תחת משטר רוחות שונה.

הדברה: קיימות סיבות רבות לקושי בהדברת התריפס. באוכלוסייה גבוהה ומזיקה ניתן לשקול טיפול עוקב בהפרש של 4-3 ימים בתכשירים כדוגמת ורטימק ודומיו, אקסירל, מבריק, ספרטה, טרייסר, פרוקליים ודומיו. תכשירים אלו עשויים לתת מענה גם כנגד אנרסיה.

צרעלית השזיף (צרעת השזיף) –  Hoplocampa flava 

המלצות להיערכות לקראת השנה העוקבת (מיועד לחלקות הנגועות בצרעת השזיף)

הצרעה מקיימת דור אחד בשנה ומטילה לאחר שיא הפריחה בחנטים הצעירים. במועד פרסום הדפון הסתיים אמנם שלב זה, אולם הוא עשוי להוות חלק מתוכנית הדברה ממוקדת בחלקות נגועות. כל זחל עלול לפגוע ב- 5-4 חנטים, וכך ניתן להעריך את פוטנציאל הנזק ואת הצורך בפעולת ההדברה. במקרה שבעונה הקודמת הייתה נגיעות שלא טופלה, יש לבצעה במועד המתאים בעונה הנוכחית.

הדרך המדויקת לתזמון הטיפול בצרעה בשנה הבאה תכלול ניטור של הנגיעות מיד לאחר שיא פריחה, איסוף חנטים פגועים ואחסונם בקופסה שאינה אטומה, המכילה קרקע מקומית, כך שהזחלים יוכלו להתגלם בתוכה. למכסה הקופסה ניתן לחבר בקבוקון או מבחנה, באופן כזה שהאור יחדור דרכם לקופסה. גיחת הבוגרים בקופסה תעיד על מועד תחילת מתן הטיפולים בחלקה בשנה הבאה. יש לשמור את הקופסה במקום מוגן.

מחלות

קמחונות

אפרסק ונקטרינה:  Podosphaera pannosa

משמש:  Podosphaera tridactyla

שקד, דובדבן וגודגדן:  Phyllactinia angulate(לא נפוץ)

נזק ותסמינים: העלים הצעירים רגישים מאוד להדבקה בתקופה זו. על העלים נראים כתמים לבנים בגדלים שונים, עד שהם מכסים את העלה כולו ועלולים לפגוע בצימוח. עלים מבוגרים עמידים להדבקה, והפגיעה בהם היא שולית. הנגיעות בעלים ובקצות הענפים מעכבת צמיחה ומזרזת נשירה, ועשויה לשמש כמקור מדבק לשנה הבאה. איכות הפירות הפגועים נפגמת, והם עלולים להיפסל לשיווק.

ניטור וסניטציה: בשלב זה של רגישות העלווה יש לעקוב אחר הנגיעות, ולא לאפשר למחלה להתפתח עד לכיסוי מלא של הענפונים הצעירים.

הדברה: מרבית הזנים, הנמצאים בשלב התקשות הגלעין או סמוך לשלב זה, יגלו פחות רגישות לסימני המחלה בפרי. לאחר מכן ממשיכים בטיפולים להגנה על העלווה.

חילדון הגלעיניים – Tranzschelia discolor

בארץ אובחנו ארבעה גזעים של חילדון בשקד, בשזיף, במשמש ובאפרסק, כשגזע התוקף מין אחד, לא יתקוף בדרך כלל מין אחר. גם בתוך המינים ישנה רגישות משתנה לפטרייה.

נזק ותסמינים: צברי נבגים של הפטרייה מופיעים בחלקו התחתון של העלה ומופיעים כתמים כלורוטיים בצדו העליון, ולעתים אף בפרי. עלים נגועים מתייבשים ונושרים בטרם עת, וכתוצאה מכך העץ חשוף למכות שמש. מצב עקה זה עשוי להביא ללבלוב ולפריחה סתווית ולפגיעה ביבול בשנה העוקבת.

החילדון בפרי מתבטא בגומות חומות שגודלן 2-1 מ"מ.

הדברה: יש להקפיד על הדברה אחת לשלושה שבועות, עד סוף אוגוסט. באזורים שבהם מחלת החילדון תוקפת את העלווה גם לאחר הקטיף, מומלץ להמשיך בטיפולים גם אחריו. באזורים יבשים ניתן לצמצם מאוד את מספר הריסוסים ולטפל בהתאם לממצאי הפיקוח; ובאזורים לחים יש לטפל באופן סדיר כנגד המחלה ולהקפיד על אלטרנציה בין הקבוצות הפעילות. בחלקות נגועות יש להקפיד על נשירת עלים מלאה בסיום העונה כסניטציה למקורות המדבק.

ריקבון מימי (ריזופוס) בגלעיניים – Rhizopus stolonifer

נזק: מופיע בפירות לקראת ההבשלה, ומתפתח ומתעצם לאחר הקטיף, בעיקר בקירור ובמשלוח. פירות פצועים נדבקים לרוב ועשויים גם להוות גורם מדבק לפירות בריאים במטע.

מניעה: יש לסלק פירות נגועים מהעץ ומהקרקע. בסיום הקטיף המסחרי אין להשאיר פרי בשל על העצים. בשנים האחרונות הוכנס לשימוש תכשיר הסרנייד, מלבד היותו תכשיר ביולוגי המותאם גם לגידול האורגני, ימי ההמתנה שלו מקטיף קצרים והוא הראה יעילות בהארכת חיי מדף לאחר הקטיף, מומלץ להתנסות ולבחון את יעילותו.

בוטריוספריה (מללת) בנשירים – Lasiodiplodia (Botryosphaeria) theobromae

בוטריוספריה הוא שם כולל למשפחה של פטריות, שביניהן גם פתוגנים חלשים מאוד, העלולים לגרום למחלה בעצים הנמצאים בעקות.

נזק ותסמינים: הנזק מתבטא בהתייבשות ענפים, בהפרשת גומי (שרף) ולבסוף בתמותת עצים. עצים צעירים הנגועים במחלה, מגיעים חולים כבר מהמשתלה בשל שימוש בחומר רכב לא נקי.

הדברה: מומלץ להשתמש בחומר ריבוי נקי בלבד לשם יצירת שתילים בריאים. ממשק גידול תקין, מניעת עקות לעצים וחיטוי פצעי הגיזום מסייעים למניעת התפשטות המחלה. ישנן עדויות לכך שמצבם של עצים צעירים ישתפר כתוצאה מריסוס בתכשירים המכילים חומצה זרחיתית, כגון קנון והרקולס.

קורינאום (חורי ירי) –  carpophilus Wilsonomyces

בשלב זה בעונה חשוב לבחון את הנזק מהעונה הקודמת ולשקול טיפול סתווי להפחתת רמת הנגיעות לקראת התרדמה, בתכשירי נחושת המורשים לשימוש בגידול (אין רישוי כנגד המחלה במועד זה). הטיפול המשמעותי בזנים הרגישים מיועד לאביב עם תפיחת הפקעים והקשקשים.

המלצות סתיו להדברת מחלות בגלעיניים

בעונת הסתיו רצוי לטפל במטעי גלעיניים אשר נמצאים בסיכון למניעת חדירה והתבססות של מחלות שונות. יש לזכור כי כל פציעה מגבירה את החשיפה לפתוגנים, במיוחד בתנאי סתיו הנוחים להדבקה. בשנתיים האחרונות אנו רואים התמוטטות של עצי משמש מזן רעננה לאחר תקופת הקטיף.

מהם מטעים בסיכון?

– מטעים עם היסטוריית נגיעות במחלות עלים (כולל כתמים לא מזוהים) או מחלות הנכנסות לתוך השלד כגון פסאודומונס ובוטיראוספריה.

– מטעים צעירים בהן מבוצעות בעיתוי זה פעולות עיצוב הכוללות כיפוף ו/או קשירה של הענפים.

– מטעים צעירים ו/או בוגרים בהם מתבצעות פעולות גיזום בעונת הקיץ והסתיו שלא בתקופת התרדמה.

המלצות טיפול

– מומלץ לבצע טיפול אחד עד שניים בתכשירי נחושת לפי תווית בגידול הרלוונטי, להפחתת מקורות הדבקה לקראת התרדמה.

– בעת הגיזום, מומלץ לבצע חתכים קטנים ככל האפשר, ולרסס בתכשיר נחושת מורשה לגידול בסמוך לפעולת הגיזום.

– במידה וניתן עדיף לבצע חתך אנכי על פני חתך אופקי למניעת "התיישבות" של חיידקים ופטריות על גבי שטח פני החתך.

– יש להתאים את נפח הריסוס לנפח העץ והעלווה להשגת כיסוי מיטבי ללא נגירה.

האמור לעיל הינו בגדר עצה מקצועית בלבד ואינו מהווה חוות דעת מומחה לצורך הצגה כראיה בהליך משפטי.

על מקבל העצה לנהוג מנהג זהירות, ושימוש או הסתמכות על המידע המופיע לעיל הינו באחריות מקבל העצה בלבד.
אין להעתיק, להפיץ או להשתמש במסמך זה או בחלקים ממנו לצורך הליך משפטי כלשהו,

ללא אישור מראש ובכתב של החתומים

© שה"מ הוצאה לאור, 2026; עריכה לשונית: עדי סלוניקו; גרפיקה: לובה קמנצקי