מיזם משותף לחברת אמבר ולחברת ערדום, החברה של קיבוצי הערבה התיכונה בדרום הארץ, הופך פסולת אורגנית ממטעי תמרים ומשדות עגבניות ואבטיחים למזון למעלי גירה ברפתות ובדירים. גיל ענבר, העוסק בפיתוח עסקי בחברת אמבר: 'אנחנו לוקחים חומר שלא היה לחקלאים מה לעשות איתו והופכים אותו למזון ראוי לבעלי חיים, במחיר שיכול להתחרות בקש המקובל'
במשך שנים נערמו לצד מטעי התמרים ובשטחים החקלאיים בערבה כמויות גדולות של גזם ושאריות צמחיות. עבור החקלאים היה זה חומר שאין לו שימוש מיידי, שמצריך איסוף, פינוי וטיפול. בהיעדר פתרון זמין, חלק ניכר ממנו פונה למזבלות או נשרף, תוך יצירת מטרד סביבתי.
מיזם משותף לחברת אמבר ולחברת ערדום, החברה של קיבוצי הערבה התיכונה בדרום הארץ, מבקש לשנות את התמונה הזאת: לאסוף את הפסולת האורגנית, לעבד אותה ולהפוך אותה לקש אלטרנטיבי, המשמש מרכיב מזון למעלי גירה ברפתות ובדירים.
המיזם מחבר בין שני קצוות של המשק החקלאי. מצד אחד נמצאים מגדלי התמרים, העגבניות והאבטיחים, הזקוקים לפתרון יעיל לשאריות הגידול. מהצד השני עומדים הרפתנים ומגדלי הצאן, המחפשים מקור מזון מתאים ובמחיר תחרותי. בתווך פועלת מערכת של איסוף, גריסה, כבישה, הובלה ושילוב החומר במנות ההזנה.
גיל ענבר, העוסק כיום בפיתוח עסקי בחברת אמבר, מלווה את המהלך מתוך היכרות ממושכת עם ענף ההזנה. ענבר עובד באמבר בשבע השנים האחרונות. בעבר כיהן כמנכ'ל מרכזי מזון אמבר, חברת בת של אמבר, ובהמשך כיו'ר החברה.
הפסולת החקלאית שהפכה לחומר גלם
המונח 'קש אלטרנטיבי' מתייחס לשאריות צמחיות מגידולים חקלאיים שלא שימשו בעבר, או ששימשו במידה מצומצמת בלבד, להזנת בעלי חיים. לאחר עיבוד מתאים הן יכולות להחליף, באופן מלא או חלקי ובהתאם למנת ההזנה, חומרי קש מקובלים דוגמת קש חיטה או קש שעורה.
החומר הראשון שבו התמקד המיזם היה קש תמרים. מדובר בשאריות צמחיות הנוצרות כחלק מהטיפול השוטף במטעים ומצטברות בכמויות גדולות באזורי גידול התמרים.
'לאורך שנים קש התמרים פשוט היה נשרף, משום שלחקלאים לא היה מה לעשות איתו', מספר ענבר. 'זיהינו את החומר הזה ואמרנו: בואו ניקח אותו ונהפוך אותו למזון לבעלי חיים. אנחנו אוספים אותו במספר נקודות, בעיקר ביישובי הערבה, גורסים אותו לחתיכות קטנות ומובילים אותו לרפתות. שם הוא משמש תחליף ראוי לקש חיטה או לקש שעורה'.
לדברי ענבר, מטעי התמרים בישראל מייצרים מדי שנה כ-30 אלף טונות של שאריות קש. להערכתו, כלל הגורמים הפעילים בתחום מצליחים כיום לעבד להזנת בעלי חיים כ-10,000 טונות בשנה, כשליש מהכמות הכוללת.
הנתון הזה מצביע גם על פוטנציאל ההתרחבות: עשרות אלפי טונות של חומר צמחי עדיין דורשים פתרונות איסוף וטיפול, ובמקרים מסוימים עלולים להגיע לשריפה או להטמנה.
ענבר מדגיש כי אמבר וערדום אינן הגורמות הראשונות שפעלו בתחום קש התמרים, וכי חברות נוספות עוסקות בעיבוד החומר. היתרון של אמבר, לדבריו, נובע מהחיבור הישיר למרכזי המזון ולמגדלים.
'יש לנו מרכזי מזון וקשר ישיר ללקוחות', הוא אומר. 'חלק ניכר מהחומר מגיע למרכזי המזון שלנו, שבהם מערבבים אותו עם חומרי גלם נוספים ומגישים אותו כחלק מהבליל. במקביל אנחנו מספקים אותו גם לחקלאים פרטיים שמכינים את הבלילים במשקים שלהם'.
לא רק תמרים: גם עגבניות ואבטיחים
הפעילות בערבה חשפה בפני אנשי המיזם מקורות נוספים של פסולת חקלאית שיכולים לשמש להזנת מעלי גירה. בין היתר זוהו שאריות של גידולי עגבניות ואבטיחים, המוכרות בענף כקש עגבניות וכקש אבטיח.
השימוש בחומרים האלה להזנת בעלי חיים אינו חדש כשלעצמו. האתגר במקרה של גידולי הערבה והדרום נובע משיטת הגידול: חלק מהעגבניות והאבטיחים גדלים בתוך מבנים חקלאיים סגורים, נמוכים וצרים, שאליהם מכונות הקציר והכבישה הרגילות אינן מסוגלות להיכנס.
'המכונות הסטנדרטיות שקוצרות וכובשות קש פשוט לא יכולות להיכנס פיזית למבנים האלה', מסביר ענבר. 'אין שם יכולת תמרון. כתוצאה מכך, החקלאים היו אוספים את שאריות העגבניות והאבטיחים, מפנים אותן למזבלה ובמקרים מסוימים שורפים אותן'.
כדי להתמודד עם המגבלה, הוכנסה בשנה האחרונה מכונה המותאמת לעבודה בתוך המבנים. היא מסוגלת לנוע בשטח המצומצם, לאסוף את השאריות הצמחיות ולכבוש אותן לחבילות, שאותן ניתן להוביל לרפתות ולדירים.
'זו פעולה ייחודית שהתחלנו לבצע', אומר ענבר. 'הבאנו מכונה שיודעת להיכנס לתוך המבנים של החקלאים, לאסוף את הקש ולכבוש אותו לחבילות. כך אנחנו פותרים לחקלאי את הצורך באיסוף ובפינוי, ובמקביל מקבלים חומר במחיר שיכול להתחרות בקש הסטנדרטי'.
האם בעלי החיים מרגישים בהבדל?
החלפת חומר גלם במנת ההזנה אינה יכולה להישען רק על זמינות ועל מחיר. הרפתנים ומגדלי הצאן צריכים לדעת שהחומר מתאים לצריכת בעלי החיים ואינו פוגע בביצועיהם.
כשענבר נשאל אם בעלי החיים מבחינים בין הקש האלטרנטיבי לקש המקובל, הוא משיב בחיוך: 'שאלנו אותם, אבל הם לא ענו'. אחר כך הוא עובר לתשובה המקצועית: 'באופן כללי, הם לא מרגישים בהבדל. הקש הזה הוא חומר ראוי למאכל בהמה'.
לדבריו, השימוש בחומרים האלה כבר נמשך מספר שנים ואינו נמצא עוד בשלב רעיוני בלבד. 'מהניסויים שנעשו לא ראו השפעה שלילית על בעלי החיים בהשוואה לשימוש בקש הסטנדרטי, כמו קש חיטה או חומרים מקובלים אחרים', הוא אומר.
עם זאת, שילוב חומרי גלם אלטרנטיביים במנות ההזנה מחייב התאמה מקצועית. החומר אינו עומד בפני עצמו, אלא משתלב עם רכיבים נוספים בבליל המוגש לבעלי החיים. מבחינת המגדל, שני המדדים המרכזיים הם התאמת החומר להזנה והכדאיות הכלכלית שלו.
'הרפתן מסתכל קודם כול על איכות הקש, אבל גם על המחיר', אומר ענבר. 'אנחנו צריכים להביא חומר במחיר אטרקטיבי, אחרת לא יהיה לחקלאי כדאי לקנות אותו. המטרה היא להציע חלופה שאינה מזיקה לבעלי החיים ויכולה להשאיר לחקלאי יותר רווח'.
ענבר מדגיש כי ללא מחיר תחרותי לא יהיה לקש האלטרנטיבי מקום קבוע במנות ההזנה. הערך הסביבתי חשוב, אולם כדי שהפתרון ייקלט לאורך זמן הוא חייב להיות גם מעשי וכלכלי.
תנאי בסיסי: חומר נקי, מסודר ויבש
הפיכת פסולת חקלאית למזון לבעלי חיים מחייבת שינוי גם באופן שבו מטפלים בשאריות בשטח. לא כל ערמת פסולת יכולה להיאסף ולהיכנס למערך ההזנה.
לדברי ענבר, החקלאים נדרשים להעביר חומר נקי, יבש ומסודר, ללא ערבוב עם פסולת שאינה מתאימה. משמעות הדבר היא שהפתרון חוסך את הצורך בשריפה או בפינוי למזבלה, אך דורש מהמגדל להפריד ולרכז את השאריות בהתאם לדרישות.
'החקלאים לא יכולים לאסוף את כל הפסולת ולהביא אותה אלינו, כי לא נקבל חומר שאינו מתאים', הוא מסביר. 'מבחינתם יש כאן מעט עבודה נוספת, ולכן במשך שנים היה קל יותר לקחת את הכול לנקודה מסוימת ולשרוף. ברגע שיש אלטרנטיבה זמינה, גם המועצות וגם המשרד להגנת הסביבה מעודדים להעביר את החומר לעיבוד במקום לשרוף אותו ולזהם את האוויר'.
המעבר מחומר המוגדר כפסולת לחומר גלם בעל ערך הוא לב המיזם. במקום לשלם רק על פינוי השאריות, ניתן להפוך אותן לחלק משרשרת ייצור נוספת. החקלאי שמגדל את התמרים, העגבניות או האבטיחים מקבל פתרון לפסולת, והרפתן או בעל הדיר מקבל מקור נוסף של חומר להזנת בעלי החיים.
שותפות דרומית שסוגרת מעגל
השותפות בין אמבר לערדום מעניקה למיזם עוגן משמעותי בערבה התיכונה. ערדום היא חברה של קיבוצי הערבה התיכונה בדרום הארץ, אזור שבו פועלים מטעי תמרים ומשקים חקלאיים רבים לצד רפתות ודירים הזקוקים לאספקה שוטפת של חומרי מזון.
המיזם המשותף אינו מסתכם בטיפול סביבתי בפסולת. הוא מבקש לייצר שרשרת מקומית שבה שאריות מענף חקלאי אחד משמשות משאב לענף חקלאי אחר. בכך הוא מצמצם את הצורך בשריפה, מספק פתרון מעשי למגדלי הגידולים ומרחיב את מגוון חומרי הגלם העומדים לרשות ענפי הבקר והצאן.
עם כ-30 אלף טונות של קש תמרים המיוצרים בישראל מדי שנה, לצד שאריות מגידולי עגבניות ואבטיחים, הפוטנציאל עדיין רחב. האתגר יהיה להגדיל את מערך האיסוף והעיבוד, לשמור על איכות החומר ולהבטיח שהמחיר יישאר כדאי לכל הצדדים.
'בסופו של דבר', מסכם ענבר, 'זה מיטיב עם הסביבה ועם החקלאים, וגם מספק חומר מתאים לבעלי החיים. אם אפשר לקחת חומר שנשרף והפך למטרד, ולעבד אותו למזון במחיר תחרותי, כולם מרוויחים'.
