הלכה לעולמה ביום שישי חברת שער הגולן הניה רבינוב, בגיל 110 ועשרה חודשים. חברת הקיבוץ הוותיקה ביותר בתנועה הקיבוצית.
רבינוב נולדה ב-1910 בעיר פינסק, שהייתה אז חלק מפולין והיום בבלארוס, למשפחה יהודית חסידית מבוססת. בנעוריה הצטרפה לקן המקומי של השומר הצעיר, שם נחשפה לרעיונות הציונות, השוויון והשותפות.
היא עברה את מלחמת העולם הראשונה, את מגפת השפעת הספרדית ב-1918, למדה בגימנסיה 'תרבות', ולאחר מכן למדה באוניברסיטת גרנובל שבצרפת. בגיל 20, לאחר שנת הלימודים הראשונה, עזבה הניה את האוניברסיטה והחיים הנוחים, ובחרה לעלות עם חבריה לארץ ישראל – חרף התנגדות הוריה.
היא נישאה לאפרים רבינוב, והשניים עלו ביחד ועבדו בסלילת כבישים ובפרדסים. הם היו חלק מהקבוצה שהתגבשה משנת 1930 בעיר ראשון לציון. במרס 1937 עלו הצעירים על הקרקע והקימו את הקיבוץ במסגרת יישובי חומה ומגדל.
לאורך השנים מילאה הניה שורה של תפקידים בענפים רבים במשק. היא עבדה בגן ירק, בכרם, בחינוך, הייתה מזכירת הקיבוץ, ובמשך 45 שנים עבדה בהנהלת החשבונות. "היא הייתה חברה פעילה ודעתנית, ניהלה חיים עצמאיים לחלוטין עד מעבר לגיל 100, כולל רכיבה על אופניים והגעה לחדר האוכל.
בשנים האחרונות התגוררה רבינוב ב"בית הדר" – הבית הסיעודי בקיבוץ, שם טופלה בכבוד רב והשתתפה בארוחות ובחלק מהפעילויות.
אמנון רבינוב, בנה של הניה: "תמה תקופת חיים מופלאה של אישה קטנה בגובה אך אמיצה וגדולה ברוחה, שהחזיקה כמעט 111 שנים – מפינסק הרחוקה ועד הגשמת החלום של עלייה לארץ ישראל והקמת קיבוץ עם פעילות ענפה ומבורכת בו. הצער מהול בהרבה גאווה".
בשער הגולן הוסיפו: "הניה רבינוב היא אחרונת מייסדי קיבוצנו. צעירים אידיאליסטים, חלוצים, שחלמו על עלייה לארץ ישראל והקמת קיבוץ, האמינו, קמו ועשו. נתן אלתרמן תיאר כך את דור טרום הקמת המדינה ואנשי הפלמ"ח: 'לא תקע לפניהם שופר, לא לוטף קדקודם לעת חורף'".
