טרם ראיתי את סרטו של אבי נשר על ניצנים אך שמחתי כששמעתי כי עושים סרט על פרשה עצובה זאת. העוול כלפי חברי ניצנים היה ידוע לי ובזמנו, כשנכתב הספר של קיבוץ ניצנים, ניסיתי לעזור לחברי הקיבוץ לכתוב ולהסיר את כתם השתיקה על פרשה קשה זו. ידעתי כי סיפור ניצנים יעלה את דמותו של אבא קובנר. עתה אני קורא את כל הדברים שנכתבים עליו ואני חושש כי יחד עם הצדק של הטענות כלפי כותבי הדף הקרבי המוקיע את כניעתם של חברי ניצנים יזרקו לשועלי הבורות אוצרות חשובים. יסתמו את הגולל על דמותו ועל יצירתו של אבא קובנר. כשהלך אבידן להתנצל כבר אבא קובנר לא יצא מביתו מפאת מחלתו. הוא נותח במיתרי הקול, היה אילם וראה רק מעטים.
אבא קובנר היה איש מיוחד. תמיד חשב כמשורר, כאיש של סמלים וראייה רחבה. הוא ידע את מגבלותיו. זו הסיבה שנזהר מלקבל מנהיגות בתנועתו ובארץ. הוא שאל פעם על תפקידו של החזן בקהילה, האם הוא נביא או משורר? הדילמה הזו העסיקה אותו ולא התכחש לקולות שקראו לו לזה או לזה. הוא ידע שמשורר החושב בסמלים ובכישוף המילים נוטל על עצמו ועל ציבורו סיכון. במיוחד בתקופות של הכרעה ודרמה היסטורית. ראייתו הסמלית של קובנר הביאה אותו להרבה תצפיות אמת.
תפישה נבואית
הוא לקח על עצמו אחריות גדולה כאשר תרגם את מציאות ההשמדה בעירו וילנה והבין מתוכה כי לא מדובר כאן רק בתופעה מקומית. הוא ניחש בתקופה מוקדמת יחסית שיש תכנית כוללת להשמדת היהודים בכל אירופה הכבושה. הוא ראה זאת עוד לפני שתכנית ההשמדה גובשה בוועידת ונזה. להכריז 'פונאר היא מוות' בכל אירופה זו היתה תפישה נבואית שניסחה את הצורך במרד הגטאות. דוגמה נוספת לראייה כזו התרחשה ב-1981. כאשר נרצח אחד ממפגיני השלום יצא אבא קובנר בקריאה נבואית שרצח כזה מסמן קו. הוא תיאר בדיוק מפתיע את מה שהתרחש מאוחר יותר, את רצח רבין. אותו הצורך לקרוא סמלית את המציאות הביא אותו לשלילה מוחלטת של קסם הקומוניזם הסובייטי בניגוד לתפישה של תנועתו מפ"ם. לא פעם הוא אמר 'לא אסלח לתנועתי שלא האמינה לי והיתה צריכה לחכות לכרושצ'וב השיכור כדי לדעת מה קורה במשטר הסובייטי'. אך אבא קובנר גם טעה בנבואותיו. הוא חשב שבמסגרת של המלחמה הקרה וגיוס גרמנים לשני הגושים מסתמנת מציאות שאמנם המלחמה הסתיימה אך לא הפרויקט האנטישמי. הוא האמין ששני הגושים יאפשרו את המשך רצח היהודים. אנו יודעים עד כמה היה קרוב לאמת בגוש הסובייטי אך אנו יודעים שפחדיו לא התקיימו אך הם הזינו את פרויקט הנקם. מה היה החשש של אבא קובנר בימי הקרבות על ניצנים?
הוא למד בשואה כי עם הגברת הלחץ המנהיגות מתפרקת ויורדת בתביעותיה המוסריות. ימי נפילת ניצנים היו ימי הלחץ הגדול.
סערת נפש
התמונות שקובנר מצייר בדף הקרבי לקוחות מעולם השואה. האם אפשר להבין את מלחמת העצמאות בלי אותו רקע של ימי השואה שקדמו לה? הרקע הזה לא היה רק הרקע של מי שבא משם אלא של כולם. אך אצל אנשים כמו אבא קובנר זה לא רק היה סיפור עקרוני זו היתה תמונה קונקרטית. הדימויים המופיעים בדף הקרבי מראים זאת בבירור. אם רוצים להבין לעומק את המציאות הקשה של ימי מלחמת העצמאות יש לקרוא את הרומן שלו "פנים אל פנים". מתי מבקשים מיישובים להתפנות מטעמי סכנה ומתי מוקיעים את הנתונים בסכנה. מי שקורא את הספר מבין שאין להאשים את אנשי ניצנים. אך יוכל להאמין גם באיזו סערת נפש נכתב הדף הקרבי. לצערנו במלחמות פחות גורליות מבחינת הסיכוי של המדינה להיחרב רבים נקטו גישה דומה לנופלים בשבי. נשאלו למה לא הקריבו את עצמם. היחס לשבויים ישראלים כמי שלא מילא את הצו של "טוב למות בעד ארצנו: לא נגמר עם הדף הקרבי של קובנר ואבידן. אין להטיל עליהם את כל השגיאות הנוראות שעשתה מדינת ישראל כלפי השבים מן השבי. לא רק ברגע המפלה המאיימת אלא גם בשוב השבויים הביתה אחרי הניצחון.
אבא קובנר מעולם לא ראה עצמו כאיש מפ"ם כיתתי. את המחתרת למרד בווילנה אירגן על בסיס של כל תנועות הנוער והזרמים הפוליטיים מהקומוניסטים ועד בית"ר. אחרי מלחמת העולם ביקש יחד עם שרידי תנועות אחרות להקים תנועה חלוצית אחת.
ההאשמה שנשק חולק במלחמת העצמאות על פי מפתח מפלגתי אינה נכונה. היה הבדל בכמות הנשק של משק צעיר כמו ניצנים ונשק שנאגר שנים על ידי יישובים וותיקים.
יש להתייחס לכלל הדילמות המלחמתיות הקשות בפניהן עומדת החברה הישראלית. יש להניח שבצמתי החיים תתגלינה שגיאות ומעידות. הן בהערכות מצב, הן בראיית המטרות והצעדים. מי שמביא אנשים לשדות הקרב צריך לשמור על חוש הביקורת ולעמוד בתביעה המוסרית העליונה. חלק מהמשימה העומדת בפני החברה הישראלית הוא שיקום משק הכאבים הפצוע המצטבר בהיסטוריה של הארץ, משק זה בנוי על מצבים אובייקטיבים ועל שגיאות ושכחה.
אבא קובנר כתב את אחד הספרים החשובים המתארים את מלחמת העצמאות. שני כרכים הודפסו ולפי השמועות את הכרך השלישי שרף. האם בכרך ההוא ניתן היה למצוא מפתח לאירועים עליהם אנו מתווכחים היום?
"צריך מידה של אומץ לב בשביל סוף פסוק" כתב אבא קובנר לא על פרשת ניצנים, ואולי צריך גם אומץ לב כדי לפתוח פצע ישן. בנים יגנו על דרכי הוריהם ואנו נעשה חשבון לב ואולי אולי בעקבות הוויכוח על הדף הקרבי וניצנים ייפתחו גם ספרי השירה, הפרוזה והעיון של אבא קובנר. לא על חשבון הכאב על העוול שנגרם לאנשי ניצנים אך גם לא מתוך תאוות המחיקה למורשתו המופלאה של אבא קובנר.
