ה"עין" של העובד ברפת- איך מכשירים את הצוות לאחריות ותשומת לב לבעלי החיים, בעולם של מערכות זיהוי אוטומטיות

ד"ר יהונתן ברקוביץ DVM, MPVM, DACT וטמרקט- ר.ו.מ

במהלך עבודתנו ברפת, עיקר המאמץ מושקע במניעה של מחלות וביצירת תנאים מיטביים לפרה בריאה, יצרנית ופורייה. עם זאת, לא ניתן להימנע לחלוטין מתחלואה של פרות ולכן אחת המשימות החשובות בממשק העבודה בין הרפתן או העובד במשק לווטרינר הוא זיהוי וטיפול מוקדם בפרות חולות. ככל שמזהים מוקדם יותר, כך קל יותר לטפל, הסיכוי להחלים גבוה יותר והנזק הכלכלי קטן בהרבה.

נכון, מדובר בחזרה לדברים שנראים פשוטים וברורים מאליהם. כל רפתן מנוסה חי את העדר ו"מרגיש" כשהפרה או העגלה לא בסדר. אבל, דווקא בעידן של חיישנים, ריבוי נתונים, מחשוב מתקדם ועדרים גדולים עם כוח אדם משתנה ברמת מיומנותו, חשוב לפעמים לעצור רגע, לחזור לבסיס ולזכור שיש חשיבות רבה גם לעין האנושית, לתשומת הלב ולדיווח מוקדם של העובד על בעל חיים שזקוק לסיוע או מפגעים בריאותיים שדורשים התייחסות. קל מאוד, במיוחד בעדרים הגדולים, לאבד את הרגישות תחת ריבוי המשימות ולפספס פרה שלא ניגשת לאכול, המלטה שלא מתקדמת, עגל משלשל שהולך ומתייבש, פרה שעומדת בצד עם הראש למטה ולא רובצת ומעלה גירה כמו חברותיה או ריבוי פרות שמגרדות את האזור האחורי בגלל כיני בושת או גרב של בסיס הזנב. אותה רגישות ו"עין" דרושים גם כדי לזהות מפגעים כמו "מעבר הכרחי" רטוב ומלא רפש בדרך לחליבה או מהחליבה החוצה.

צריך לזכור, מי שבאמת מסתובב ברפת ורואה את הפרות יום-יום הם לא הווטרינר וגם לא תמיד  הבעלים או מנהל הרפת, אלא העובדים שמסתובבים בשטח, חולבים, מאכילים, מעבירים קבוצות ומנקים. כאשר מכשירים את העובדים להיות ערניים, להביט ולזהות, הרפת מרוויחה בריאותית, תפעולית וכלכלית.

פרה שדורשת בדיקה והתייחסות – איזה סימנים כדאי להרגיל את העובדים לזהות?

1. תאבון- פרה שלא נגשת לאבוס בזמן חלוקת המזון או לאחר היציאה מחליבה.
2. התנהגות חברתית- פרה שמתרחקת מהקבוצה, מסרבת לבוא לחליבה ונדחית על ידי פרות אחרות.
3. תנועה ועמידה- עמידה עם גב קמור, הליכה איטית וצליעות.
4. מראה כללי- פרווה מדובללת. מצב גופני ירוד, נשימה מהירה או עמידה קפואה עם הראש למטה.
5. עטין- רבע נפוח ואדום, שינויים בצבע או מרקם החלב, פציעות בעטין או עטינים נפולים וגדולים שמקשים על הפרה ללכת.

איך מלמדים עובדים לזהות מוקדם?

הדגמה בשטח

אין תחליף להדגמה בשטח. כשהווטרינר או מישהו מהצוות המקצועי ברפת עומדים עם העובדים על האבוס ומראים פרות נורמאליות שרובצות ומעלות גירה לעומת פרות שסובלות מהפרעה בריאותית כזו או אחרת, המסר ייקלט ויתגבר על מחסום השפה שקיים בחלק מהמקרים. מומלץ לעשות סבב כזה אחת לכמה זמן ולנצל כל הזדמנות להדגים בשטח, במיוחד עם עובדים חדשים. צריך לזכור את התפקיד ה"חינוכי" שיש לנו בקליטה של עובדים, במיוחד כאלה שלא באים מהתחום ולהקדיש לזה זמן גם בלחץ וריבוי המשימות ברפת.

תמונות ותרשימים שעוסקים בזיהוי ודירוג תחלואה

תליה במשרד או בחדר הצוות של תמונות ותרשימים מן הסוג הזה עוזרת לאמן את העין ולשמור את הנושא בתודעה. לדוגמה:

איור פשטני אבל יעיל, של פרה עירנית ובריאה עם הראש למעלה מצד ימין לעומת פרה שנראית ירודה, רזה, עם גב קמור וראש שפוף מצד שמאל

דוגמה נוספת:

פוסטר של מערכת זיהוי צליעות המדגימה עמידה והליכה של פרה נורמאלית לעומת פרות בדרגות צליעה שונות. כל אלה דוגמאות לתרשימים סטראוטיפים שעוזרים, כאמור, להעלות לתודעה ולהמחיש באופן ברור ופשוט תחלואה שדורשת דיווח והתייחסות.

שגרה קבועה של תצפית

אין מדובר, בהכרח, בהקצאה קבועה של זמן לתצפית, אלא בהרגל של העובדים שמביאים את הפרות לחליבה, מנקים את החצרות ומחלקים את המזון באבוסים, לשים לב לבעלי החיים ולזהות כאלה שדורשים התייחסות. זה צריך להיות למעשה, חלק מהגדרת התפקיד שלהם.

שיטת דיווח פשוטה וברורה

דיווח כשיגרה לאחראי הבריאות או אפילו הודעה בקבוצת וואטסאפ פנימית – העיקר שהעובדים ידווחו על כל חשד. חשוב לתת לעובדים תחושה טובה שהם יכולים לדווח על כל דבר מבלי לחוש אשמה או לפחד שהם יתפסו כ"נודניקים" או טרחנים. דבר חשוב נוסף, הוא דיווח ומעקב אחר טיפולים. יכול להיות שנזהה פרה שדורשת טיפול והיא אפילו תקבל את הטיפול הראשוני, אך אם אין מערכת דיווח פשוטה ומעקב אחר סגירת מעגל הטיפול ובחינת יעילותו, מתישהו, אותה פרה חולה עלולה להיאבד במורד הדרך ולחזור אלינו שוב רק כשמצבה יתדרדר.

משוב ולמידה מתמדת

חשוב לנסות לשלב את העובדים במעקב אחר פרות חולות ובטיפול הרפואי בהם. באם יש ממצאים של בדיקה רפואית ניתן להראות ולשתף אותם במה שמצאנו. הדבר יכול לייצר עניין ותחושה שכל עובד בצוות אחראי ו"נחשב".

הטמעת תרבות של שיתוף ואחריות

כשיש תרבות של שיתוף ,העובדים לא חוששים “לטעות”, אלא מרגישים חלק מהמערכת המטפלת. מומלץ לשתף את כלל הצוות במקרים רפואיים ובאיתור מוצלח של פרות הדורשות טיפול. דוגמה אחת מוצלחת שווה יותר מהרבה הדרכות ומצגות.

לסיכום

ההשקעה בהכשרת העובדים משתלמת. חלק מתפקיד הווטרינר והצוות המקצועי ברפת המודרנית הוא "חינוך" והכשרת עובדים תוך הנגשה לרמות שונות והתגברות על מחסומי שפה של עובדים זרים. כאמור, גיוס של כלל הצוות ברפת לנושא הבריאות של העדר והטמעת תרבות של אחריות, שיתוף ומעקב אחרי הטיפול הרפואי בפרות, מייצרים בסופו של דבר, תחלואה קצרה יותר, יעילות טיפול טובה יותר ומכאן פחות פגיעה ביצרנות ובפוריות. זה נכון שניתן ללמוד כיום רבות מאיסוף נתונים אוטומטי. רפתן מקצועי יכול לשבת במשרד ועל פי הנתונים לזהות פרה עם דלקת עטין או היסט קיבה בדיוק מרשים. למרות זאת, שילוב של העין האנושית חשוב גם לאיתור מוקדם של תחלואה וגם ליצירת עניין וחינוך של צוות העובדים לאחריות ומחויבות לבריאות העדר. בסופו של דבר ,העובדים שנמצאים בקצה ורואים את הפרות כל יום, הם אלה שמחזיקים בפועל את בריאותן.