משק נהרי במושב בן-עמי מציג מודל ייחודי של חקלאות אורגנית קפדנית המבוססת על האבקה ידנית מורכבת והדברה ביולוגית מתקדמת. עומר נהרי מספק הצצה למטעים שלא נשענים על כימיקלים – גם מול המשברים הקשים ביותר
*תמונה ראשית: משפחת נהרי בחממת הפפאיה
המטעים של עומר נהרי במושב בן-עמי שבגליל המערבי מספרים סיפור של המשכיות ישראלית, נחישות, ובעיקר – אהבה בלתי מתפשרת לאדמה. עומר (40), נשוי ואב לשלושה, מנהל כיום את המשק המשפחתי האורגני, ששורשיו שזורים בהיסטוריה של המדינה ובעשייה חקלאית חלוצית וייחודית.
הכסף מפרס והחלוציות בבן-עמי
סיפורו של המשק מתחיל בשנת 1964. סבא של עומר, יליד עין חרוד ולוחם ביחידה 101 המיתולוגית, ביקש לצאת לדרך עצמאית מחוץ לחיי הקיבוץ. כדי לממן את קניית הנחלה במושב בן-עמי, הרחיק עד לפרס של ימי השאה, שם עבד במשך שנתיים כמדריך כותנה ופלחה. את הכסף שחסך שלח לאשתו, סבתו של עומר, שקנתה את המשק על דעת עצמה, מבלי שהוא בכלל ראה אותו מראש.
עם חזרתו ארצה, החלו לגדל במשק ירקות ובננות, אך מהר מאוד הבין הסבא שזהו לא העתיד. בתחילת שנות ה-70 הוא היה בין החלוצים במושב ששתלו אבוקדו. משם המשק הלך והתפתח: בתחילת שנות ה-80 נשתלה האנונה, ובהמשך הוקמו החממות הראשונות של הפפאיה.
כילד, ניצל כל רגע פנוי לחזור לחצר של סבא וסבתא
עבור עומר, המקום הזה היה בית מהרגע הראשון. למרות שבגיל שש עברו הוריו למצפה הילה, ליבו נשאר במושב. "כל החיים רציתי לחזור לבן עמי, אהבתי את המקום הזה יותר מהכול", הוא מספר. כילד ונער, ניצל כל רגע פנוי, חופשה או סוף שבוע כדי לחזור לחצר של סבא וסבתא. בגיל 15, לאחר שסבו נפטר, עבר לגור עם סבתו במושב ומאז לא עזב.
במהלך שירותו הצבאי ולאחריו, נכנס לעבודה מלאה במשק. "התחלתי כפועל הכי פשוט, לאט לאט למדתי והבנתי עניין, עד שהפכתי למנהל העבודה". סבתו, שהעבירה לו את המשק עוד בחייה, נפטרה לפני שלוש שנים, ומאז עומר מנהל ומנווט את המשק בעצמו.
משק דבורים אנושי: האבקה ידנית, פרח אחרי פרח
המשק של נהרי מתפרש על פני מספר גידולים: אבוקדו, אנונה, פפאיה, ולפני כחמש שנים נוספה גם הפיטאיה, המגודלת בבתי רשת. למעט האבוקדו, שלושת הגידולים האחרים דורשים מלאכת מחשבת עדינה ומורכבת מאין כמוה: האבקה ידנית מוחלטת.
"אנחנו בעצם עושים את התפקיד של הדבורים ומבצעים את ההפריה בעצמנו, פרח אחרי פרח, אחד-אחד", מסביר עומר. המלאכה הזו משתנה מגידול לגידול ודורשת היכרות מעמיקה עם הביולוגיה של הצמח:
- פיטאיה: מדובר באחד הגידולים המאתגרים ביותר. הפריחה מתרחשת בגלים לאורך שלושה חודשים (החל מספטמבר). הפרח של הפיטאיה נפתח בשמונה בערב ונובל כבר בשבע בבוקר למחרת. החקלאים יוצאים לשטח באמצע הלילה או לפנות בוקר, אוספים אבקה מזן אחד (למשל, הזן האדום) לתוך דלי, ומאביקים ידנית, צלקת אחר צלקת, את פרחי הזן השני (הלבן). ללא העבודה הלילית הזו – לא יהיה פרי כלל.
- אנונה: התהליך דורש תזמון קפדני. בצהריים קוטפים פרחים בשלב הנקבי ושומרים אותם במקום קריר. לעת ערב, הפרחים הופכים לזכריים ומשחררים אבקה. את האבקה מסננים ומחזירים לשטח, שם מחדירים אותה לפרחים הנקביים החדשים בעזרת אקדח האבקה ייעודי שפותח בישראל. באנונה אחוזי ההצלחה נמוכים יותר, ולכן חוזרים על הפעולה שוב ושוב עד שהעץ מתמלא.
- פפאיה: כאן מדובר בעבודה שנמשכת לאורך כל השנה. קוטפים פרחים זכריים עשירים באבקה, ועוברים ומפרים את הפרחים הנקביים.
"אני עושה את זה כבר מעל 20 שנה. זה חוזר על עצמו, אבל טוב לי בחיי ואין לי תלונות", אומר עומר בחיוך.
פרוטוקול הדברה ירוק: החיים בלי ריסוס קונבנציונלי
הייחודית של המשק אינה מסתכמת רק בשיטות ההאבקה, אלא גם בתפיסת העולם הסביבתית שלו. המטעים כולם מוגדרים כמשק אורגני – עובדה המציבה אתגרים לא פשוטים בכל הקשור להתמודדות עם מזיקים.
בעוד שבאבוקדו, באנונה ובפיטאיה כמעט ואין בעיות מזיקים, הפפאיה היא גידול רגיש במיוחד הסובל מאקריות, כנימות קמחיות ועש קליפת ההדר. בהיעדר אפשרות להשתמש בריסוסים כימיים, עומר נשען על פתרונות מהטבע: חיפוי בפלסטיק שחור למניעת עשבים, מדבקות צהובות לניטור, וריסוס בשמנים צמחיים מותרים (כמו נימגארד או EOS).
גולת הכותרת של ההדברה האורגנית במשק היא ההדברה הביולוגית. עומר מפזר במטעים אקריות טורפות על בסיס שבועי ("אני מפרנס את החבר'ה שם יפה מאוד", הוא צוחק).
הצרעה הטפילית שמיגרה את הכנימה
הדוגמה המובהקת ביותר ליעילות הגישה הזו התרחשה לפני כעשר שנים, כאשר המטע עמד בפני סכנה קיומית עם הופעתה של "קמחית הפפאיה" – כנימה הרסנית שגרמה לנזקים עצומים. הישועה הגיעה מכיוון לא צפוי: פרופ' צביקה מנדל, מבכירי האנטומולוגים בישראל, נרתם למשימה. הוא ייבא מפלורידה צרעה טפילית ספציפית, שיחרר אותה במטע של נהרי, ותוך שנה אחת בלבד, אוכלוסיית הכנימה פחתה במידה משמעותית, והושגה עליה שליטה. "הוא ממש הציל לנו את המטע", נזכר עומר בהתרגשות (ראה כתבת מסגרת).
המבט קדימה
למרות הקשיים, האתגרים היומיומיים והעבודה הסיזיפית הכרוכה בניהול משק אורגני מורכב, עומר נהרי מביט אל העתיד באופטימיות חקלאית מפוכחת ומרוצה מהחלק הכלכלי שמחזיק את עצמו בכבוד. בין צמחי הפפאיה הוותיקים לשורות הפיטאיה החדשות, הוא ממשיך לקיים יום-יום את ההבטחה שנתן לעצמו כילד: לשמור על המשק של סבא וסבתא פורח, ירוק ובריא.
המבצע הביולוגי שהציל את הפפאיה בגליל
מבוסס על מאמרם של פרופ' צביקה מנדל וד"ר אלכסיי פרוטסוב (המכון להגנת הצומח, מרכז וולקני)
קמחית הפאפאיה (Paracococcus marginatus) היא מין פולש שמקורו במרכז אמריקה. מדובר במזיק הרסני במיוחד, המתרבה במהירות עצומה (בין 4 ל-5 דורות בשנה) ומסוגל להגיע לאוכלוסיות ענק של עשרות אלפי פרטים על עץ בודד. הכנימה מוצצת את לשד הצמח, מפרישה כמויות אדירות של טל-דבש, וגורמת לעיוותי צמיחה קשים, נשירת פירות מסיבית ואף לתמותת עצים.
הפלישה הגלילית
המזיק התגלה בישראל לראשונה בשלהי 2015 באזור חוף הכרמל, ומשם התפשט במהירות. כבר בשנת 2016 התגלה מוקד התפרצות חמור בחממות הפפאיה של מושב בן-עמי בגליל המערבי. עבור המשקים האורגניים באזור, שלא יכלו להשתמש בחומרי הדברה כימיים קונבנציונליים, הופעת הכנימה היוותה איום קיומי מידי על הענף.
הישועה מגיעה מפלורידה
כדי למנוע את קריסת הגידול, הובילו חוקרי מרכז וולקני בשיתוף אוניברסיטת פלורידה מבצע חירום לייבוא אויב טבעי ממוקד. בינואר 2019, לאחר קבלת האישורים הנדרשים משירותי הגנת הצומח, הובא לישראל משלוח של הצרעה הטפילית Acerophagus papayae – צרעה ספציפית שאינה פוגעת באף יצור חי מלבד קמחית הפפאיה.
הממסד המדעי נרתם למשימה, והצרעות שוחררו באופן מבוקר במוקדי ההתפרצות, כולל בחממות במושב בן-עמי.
הצלחה פנומנלית בתוך חודשים
תוצאות הלוחמה הביולוגית היו מהירות ודרמטיות באופן חסר תקדים:
- קריסת אוכלוסיית המזיק: הצרעות הקימו בהצלחה דורות חדשים בשטח, ותוך חודשים ספורים (במהלך קיץ 2019) הגיע שיעור הטפילות על הכנימות ל-95% עד 99%.
- התאוששות המטעים: אוכלוסיית הקמחית דעכה כמעט לחלוטין. חממות ומטעי הפאפאיה שנראו אבודים, ניצלו, השתקמו לחלוטין וחזרו להניב פרי בריא.
בסיכומו של המחקר, ציינו פרופ' מנדל וד"ר פרוטסוב לטובה את שיתוף הפעולה ההדוק עם המגדלים המקומיים – ובראשם עומר נהרי ממושב בן-עמי – אשר פתחו את שערי מטעיהם, העמידו את השטחים לטובת הניסויים, והיו שותפים מלאים להצלחת הפרויקט שהגדיר מחדש את עוצמתה של ההדברה הירוקה בישראל.
