ביקור ברפת כפר גלעדי ושיחה עם המנהל עמרי זלצר
הדרך ממרום גולן לכפר גלעדי עוברת בנעימים באופן מוזר. את הדרך לעמק עשיתי פעמים בודדות מאז תחילת המלחמה, כעת כבר כל השדות ירוקים והמחסומים הצבאיים ריקים או מאוכלסים בחיילים במנוחה. כשנכנסים לקיבוץ כפר גלעדי קשה לזהות מה התחולל באזור ב-14 החודשים האחרונים.
לאורך המלחמה הרפת לא נסגרה אפילו לא ליום אחד. עם זאת, עמרי המנהל, נאלץ לבצע שינויים בעקבות עזיבת רוב הצוות הקבוע, שהתבסס בעיקרו על סטודנטים. בעקבות צמצום הצוות מתחילת המלחמה הרפת עברה לשתי חליבות ביום. יתר על כן, בתחילת המלחמה היו פעמים רבות בהן הצבא חסם צירים מה שלעיתים מנע ממשאיות חלוקת המזון להגיע לרפת. לכן, הוחלט לשנות את זמן החלוקה ל-3:00 לפנות בוקר וכך הסיכוי שתמנע הגעת המזון נמוך יותר. עמרי מסביר שמבחינתו השינוי לא היה מיטבי מבחינת ניהול האבוס, שבתקופה זו מתגורר עם משפחתו ביסוד המעלה ובחלק מהמקרים נדרש לנהל מרחוק.
במשך התקופה הגיעו מתנדבים מתוך ומחוץ לקיבוץ לסייע במשך מספר ימים, אולם למרות רוח ההתנדבות, לעיתים מדובר באתגר יותר מתועלת כאשר הצוות עצמו חדש ולא מיומן ויש להשקיע בהכשרת המתנדבים, אבל לא תמיד הייתה ברירה. לקח זמן לייצב את הצוות, חלק מהעובדים הגיעו ועזבו, חלקם גויסו למילואים. מהצוות הקבוע נותרו רק שניים- פיני, מקרית שמונה ותאילנדי אחד ובמהלך הזמן הצטרפו שלושה תאילנדים ובחור צעיר מהקיבוץ- ינאי, כיום מספר 2 ואחראי בריאות ברפת.
אנחנו מתחילים בסיור ברפת ועמרי מוביל אותי לנקודה מסוימת כדי להכיר לי את "הכפר שלהם"- הכפר עדייסה בדרום לבנון שמשקיף על הקיבוץ מלמעלה וממנו נורו טילי נ"ט למספר ישובים באזור, כולל טיל שהוביל לשני הרוגים בכפר יובל הסמוך. רוב הבתים בכפר מפורקים והרוסים. עמרי מנסה להעביר את התחושה שכרוכה בעבודה חשופה לירי, תחושה של סיכון תמידי. אמנם לא היו נפילות של רקטות בתוך הקיבוץ, אך כן ניתן לראות את נזקי רסיסי היירוטים בסככות הרפת, חלקם מתגלים רק כעת בגשמים הראשונים. עמרי מציין שבנוסף לירי העוין, גם פעילות צה"ל בקרבת הרפת נשמעה בחוזקה לאורך כל התקופה.
הרפת המשיכה לעבוד, אך עם עזיבת רוב תושבי הקיבוץ גם השירותים השוטפים נפסקו ועל העובדים היה לנסוע למקומות אחרים על-מנת לרכוש מזון וביגוד לעבודה. אנשי המקצוע המשיכו להגיע לרפת לאורך התקופה (וטרינר, מזריע), אבל נותני שרות רבים לא הסכימו להגיע לקיבוץ (ספקי תרופות, ציוד, תוספי מזון וכן הלאה).
עמרי: "מצד אחד, אני יכול להבין אותם, אך מצד שני אנחנו עובדים פה ולצד כל מה שעברנו נדרשנו גם לנסוע להביא את מה שצריך, לעיתים מרחק לא מבוטל. לדוגמה, בחורף שעבר מצב הזבל ברפת היה בכי רע, לא היה ניתן לעבוד עם השופל וכל הזבל זרם. לאחר מכן, נדרשנו לשלם הרבה כסף לקבלן שיגיע למצק ולשנע את הזבל. גם השנה ניתן לראות ערמות זבל גדולות שלא מאפיינות את תחילת חודש דצמבר ורק כעת, לאחר כניסתה של הפסקת האש נוכל לפנות אותו".
לפני המלחמה, הקיבוץ לא ראה עתיד לרפת בתוך הקיבוץ, ואף בדק איחוד עם רפת אחרת באזור. לאו דווקא בשל התוצאות המקצועיות או הכלכליות, אלא יותר בגלל הלך התקופה, תפיסת הענף בעיני מוסדות האזור והתושבים החדשים בקיבוץ שאינם רואים ברפת נכס אלא מפגע. בזמן המלחמה כל הדיונים בנושא נעצרו וקשה לדעת מה יהיה כעת. עמרי מאוד מקווה שהתמדתם והעבודה הקשה לאורך המלחמה ותוספת מכסה צפויה, יובילו לשינוי בתפיסת הקיבוץ ולהבנה של חשיבות הענף כמו ענפי החקלאות האחרים בקיבוץ, שהמשיכו אף הם בעבודתם בשנה האחרונה.
כששאלתי את עמרי לגבי השקעות ברפת, הוא מסביר שבשנתיים האחרונות לא בוצעו השקעות ברפת עקב הדיון בעתיד הענף ופרוץ המלחמה. אך כעת, עם קבלת תוספת מכסה, לדעתו יש מקום לבקש ולבצע השקעות, בעיקר כדי לרווח את שטח המחיה של הפרות.
עמרי מסביר לי שבמהלך המלחמה הצד הכלכלי היה פחות רלוונטי, היה לו חשוב לשמר את הרפת ברמה טובה מבחינה מקצועית לצד כל האתגרים, על-מנת שביום שהמלחמה תסתיים הם יוכלו להמשיך מאותה נקודה ללא פגיעה בפרות ובביצועים. דוגמה לכך היא כמות הסת"ס הנמוכה שנשמרה לאורך התקופה ואחוז ההתעברות המצוין. לצד זה, ברפת זוהו כ-180 הפלות ומצב חריג זה נמצא בבדיקה מעמיקה על-ידי דורון בר, יורם שפירר מטעם מועצת החלב והווטרינרים המטפלים בעדר מחברת וטמרקט. כאשר הצוות בחן את נתוני הרפת בטבלאות שהוכנו על-ידי מועצת החלב, נמצא כי רק ברבעון האחרון של שנת 2023 יש פגיעה של כחצי מיליון ₪ בגין ירידה ביצרנות חלב והוצאת פרות עודפות בלבד, ללא התייחסות להוצאות הגבוהות בגין טיפול בזבל, ממשק אבוס לוקה בחסר והוצאות לא צפויות בגין ביגוד ומזון לעובדים. מעבר להיבטים הכלכליים, הצוות האמור מייעץ גם בהיבטים המקצועיים וקבלת החלטות להמשך כיון שבמצב הנוכחי, כשאי הוודאות עוד נוכחת בשטח, קשה מאוד לתכנן קדימה. בנוסף לליווי, עמרי מציין שהם עובדים הרבה לפי אינטואיציה וניסיון, והוא מקווה שלא עשה הרבה טעויות במשך התקופה.
משך המלחמה הנוכחית לא דומה לאף מצב שחוו בעבר באזור, כולל מלחמת לבנון השנייה. עמרי מטיל ספק בהפסקת אש ומציין שלדעתו אם לא תתחדש הלחימה כעת היא תתחדש בהמשך, האויבים מצידו השני של הגבול לא יאבדו את המוטיבציה לפגוע. עם זאת ולמרות השנה המורכבת שחוו, התוצאות המקצועיות של הרפת מצוינות מבחינת הפוריות, ייצור החלב והבריאות.
בזמנים "נורמליים" עמרי משתדל לעסוק בקידום הרפת באמצעות חידושים והתייעלות, מאמין שיש להקדיש זמן לניהול על-פני עבודה שוטפת ברפת.
"אני מחפש את הדברים שאפשר לשנות, לבחור בדרך חדשה. הרי אם נלך כל הזמן באותה דרך, כנראה נגיע לאותו המקום. באופי שלי אני צריך פרויקטים לשם עניין בעבודה, השגרה הרגילה מעט משעממת אותי ומבחינתי זה כולל שינויים קטנים כמו שינוי חומר הטבילה מיוד לכלור שזול משמעותית ועד שינויים מהותיים כמו החלפת חברה ווטרינרית. חשוב לבדוק ולהעז, לא לפחד לשנות. כשיש צוות טוב אפשר לנסות הרבה דברים, אך כעת כשחלק מהזמן אני נדרש לנהל בשלט רחוק, אני מחכה עם השינויים לזמנים יציבים יותר".
עמרי ומשפחתו התמקמו לפני מספר חודשים ביסוד המעלה לאחר שעייפו מהמגורים בבתי מלון שונים. למרות הפסקת אש הם לא ממהרים לחזור, הילדים כבר נקלטו במסגרות חינוך חדשות ואף אחד לא יודע אם וכמה זמן תחזיק הפסקת האש.
כולנו מאחלים לעמרי ומשפחתו ולכל תושבי הצפון, לחזור לבתיהם במהרה ושיוכלו להרגיש תחושת בטחון בבית שהם כל כך אוהבים.
