סדקים שהתגלו בבתים שנבנו בהרחבה של קיבוץ גבת, הוליכו בעלים של שניים מהם ("התובעים") לבית המשפט בתביעה לפיצוי כספי כנגד שורה של נתבעים: החברה המנהלת, הקבלן הבונה, מתכנן שלד הבתים, מפקחי הבנייה ויועץ הקרקע והביסוס.
החברה המנהלת התקשרה עם גבת בהסכם לפיו היא תנהל עבור הקיבוץ פרויקט הרחבה ל-54 בתים. היא גם ביצעה את עבודות הפיתוח של שטח ההרחבה, והתקשרה עם התובעים בהסכם נפרד לבצע במגרשיהם עבודות עפר ותשתית ציבוריות.
עוד היא התחייבה לספק להם ייעוץ אדריכלי הנדסי, הכולל עבודות תכנון, פיתוח, בנייה והקמה של בתי המגורים שלהם.
היא הכינה לנתבעים תכנון שלד הבתים, והגישה עבורם בקשה להיתר בנייה. בהמשך התקשרו התובעים בהסכם בנייה עם הקבלן ובהסכם עם מפקחי הבנייה.
בית משפט השלום בחיפה קבע שהסדקים בקירות נבעו בעיקר מהתנהלותו הרשלנית הביצועית של הקבלן, ופסק שיש לו אחריות לליקויי הבניה. החברה המנהלת שימשה יזמית ו"מרכזת על" של פרויקט הבניה, תיאר בית המשפט.
היא שכרה את שירותי מתכנן השלד ויועץ הקרקע ויש לה אחריות לא רק למחדלי התיאום עם הקבלן, אלא גם משום שהמליצה עליו מבלי שבדקה שהוא "קבלן רשום".
בית המשפט פטר מאחריות את מתכנן השלד ויועץ הקרקע, בנימוק שהקבלן סטה בביצוע הבנייה מהתוכניות וביצע באופן לקוי את עבודות הביסוס.
הוא פסק שהמפקחים אחראים כי לא קיימו "פיקוח צמוד", כפי שהתחייבו, שמשמעותו נוכחות יומיומית באתר, ליווי בביצוע העבודות, עריכת בקרה על טיב העבודה ואיכותה ותיקון טעויות תכנוניות במהלך הבניה.
המפקחים לא שמרו את יומני העבודה (הכוללים הנחיות שניתנו לקבלן), הגם חובתם בתקנות הפיקוח העליון על הבניה.
הם אפשרו למנהל העבודה מטעם הקבלן לבצע "פיקוח עצמי" על עבודת פועלי הקבלן, מבלי שווידאו את נוכחות מתכנן השלד ויועץ הקרקע באתר ותיאום ביניהם.
בית המשפט פסק שנזקי התובעים הם כ-460,000 שקלים לכל בית, וחייב את הקבלן, החברה המנהלת והמפקחים לפצות את התובעים בסכום זה.
ערעור על הפסיקה הוגש לבית המשפט המחוזי בחיפה. שופטות הערעור: ברכה בר-זיו, אספרנצה אלון ושושנה שטמר, קבעו שאין מקום להתערב בפסיקת בית משפט השלום באשר לאחריות החברה המנהלת והמפקחים, ופסקו שיועץ הקרקע ומתכנן השלד אחראים אף הם לנזקי התובעים.
בית המשפט הסביר שמתכנן השלד ערך אמנם את תכנון השלד של הבתים לפי דוח יועץ הקרקע, אך יועץ הקרקע לא ערך דוח לבית מסוים, אלא הגיש דוח כללי בו ציין כי קיימים בתחום ההרחבה מגרשים 'עם מילוי' מבלי שסימן אותם (מצע הקרקע היה חומר מילוי שמתחתיו הייתה מזבלה).
לו יועץ הקרקע היה מוזמן לאתר, אמר מומחה מטעם בית המשפט, הוא היה מזהה את שכבות המילוי ודורש להעמיק את ה'כלונסאות' (יסודות הבית) עד ל'קרקע הטבעית'.
לפי החוק, מתכנן השלד "אחראי לתכנון שלד הבניין ולביצוע פיקוח עליון על הקמתו". הוא חייב, בין השאר, "לערוך חישובים סטטיים" ולקיים "ביקורת על ביצוע הבניה".
כחלק מאחריותו לפיקוח עליון על הקמת השלד, עליו "לבצע חקירת קרקע כדי לקבוע את עומק היסודות". משלא עשה זאת, קודם שתכנן את יסודות הבניין, הוא הפר את חובתו כמתכנן השלד.
הוא לא יכול היה להסתמך, ציינו השופטות, על דוח יועץ הקרקע, שכן הוא לא וידא שאותו יועץ ערך חקירת קרקע" לגבי המגרשים של התובעים, "חתם על הצהרה לרשות התכנון, וקיבל עליו את האחריות ליציבות שלד הבניין".
גם יועץ הקרקע אינו יכול להשתחרר מהאחריות בטענה שלא הוזמן לשטח, והוא התרשל בכך שלא קבע שעל היסודות להגיע לקרקע הטבעית.
האחריות של הנתבעים כלפי התובעים, קבע בית המשפט, היא "ביחד ולחוד". כלומר, כל אחד מהם בנפרד וכולם ביחד מחויבים במלוא סכום הפיצוי לתובעים.
עם זאת, ביחסים שבין הנתבעים לבין עצמם, קבע בית המשפט כי חלוקת האחריות תהיה כך: הקבלן והחברה המנהלת – 40%, המפקחים – 30%, מתכנן השלד – 20% ויועץ הקרקע – 10%. עוד חייב אותם בית המשפט לשלם לנתבעים הוצאות משפט בסך 20,000 שקלים.
